חמש השנים האחרונות היו טובות לשוק העבודה הישראלי, כך עולה מנתוני דו"ח בנק ישראל שפורסמו אתמול (רביעי): השכר עלה (בשעה שהמחירים נותרו קפואים), האבטלה הצטמצמה, והיצע העבודה המשיך לגדול.
ישראל יוצאת דופן בין מדינות ה-OECD מבחינת הפער בין עליית השכר הנומינלי לבין קצב האינפלציה בשלוש השנים האחרונות. בעוד שבין 1999 ל-2012, עלה השכר הנומינלי בשיעור של 0.3% לשנה בממוצע, ב-2014-2013 עמד השיעור על אחוז לשנה, ובשלוש השנים האחרונות עלה השכר הריאלי בקצב ממוצע של 2.85% לשנה.
בשנתיים האחרונות, כך על פי נתוני הדו"ח, גדל גם שיעור התמורה לעבודה הבודק את החלק היחסי מהתוצר שאותו מקבלים העובדים (שכירים ועצמאים) ביחס לחלק בנשאר בידי בעלי ההון, לאחר כעשרים שנים בהן הייתה מגמה הפוכה.
בבנק ישראל מציינים כי שוק העבודה בישראל ממשיך להתהדק, ומצוי בסביבה של תעסוקה מלא. שיעור התעסוקה הגיע לשיא של 71%, בשל ירידה בשיעור האבטלה, לצד שיעור ההשתתפות בשוק העבודה שנותר יציב בסביבות ה-80%. לצד זאת ממשיכה העליה בשיעור המשרות הפנויות, במרבית הענפים ומשלחי היד. עלייה זו הגיעה ב-2017 ל-3.8%, בעיקר הודות לגידול מהיר בביקוש לעובדי מכירות ושירותים ולעובדים בלתי מקצועיים בענפי המסחר ושירותי האירוח והאוכל. עם זאת מציינים בבנק ישראל כי קצב ההתרחבות של היצע העבודה החל להאט מאז 2015.
מגמה נוספת העולה מהדו"ח היא העלייה במספר העובדים הפלסטינים המועסקים בישראל מאז שנת 2002, שהגיעה השנה לשיא של 113 אלף. מגמת הירידה במספר העובדים הזרים בארץ, שהחלה ב-2009, שנבלמה בשנים האחרונות, ומספרם התייצב על 190 אלף . בסיבה לכך היא מדיניות הממשלה להגדיל את מספר העובדים הלא-ישראלים, בפרט בענף הבניין. השנה, מציינים מחברי הדו"ח, החליטה הממשלה גם להקל על הבאתם של עובדים זרים לישראל לתחום ההיי-טק.
"הגדלת ההיצע של עובדים לא-ישראלים יכולה לסייע למעסיקים להתמודד עם מגבלת ההיצע של עובדים, אך לצד זאת היא עלולה לפגוע בפריון העבודה ובשכר של העובדים הישראלים. התועלת הכוללת שהמשק מפיק ממהלכים כאלה תלויה למשל בשאלה באיזו מידה העובדים מחו"ל אכן נמצאים בישראל באופן ארעי: ניסיון העבר מלמד שקשה להפחית את מספרם כאשר מתעורר צורך בכך".