בחודשים האחרונים הולכת ומתרחבת מחאה חברתית כנגד אסדת מאגר 'לוויתן' ההולכת ונבנית. המאגר נמצא בלב ים, אך האסדה מתוכננת לקום כ-10 ק"מ מחופי ישראל. קרבה יחסית זו מעוררת חששות לא רק מתקלות באסדה אלא גם משגרת עבודתה. במשרד האנרגיה סבורים כי המחאה חסרת ביסוס ולמעשה, דווקא אם תצליח, היא עלולה לפגוע באיכות האוויר, בשל עיכובים בהפחתת השימוש בפחם. יוני ספיר, מיוזמת 'שומרי הבית', מכיר בכך ששינוי המדיניות בשלב זה הוא הליך יקר מאוד, אך סבור כי הקמת האסדה במיקום המיועד תהיה בכייה לדורות.
מדינת ישראל מחוברת כיום למאגר הגז 'תמר' בלבד, עם גיבוי חלקי ובעייתי. מתווה הגז הסיר את המחויבות להניח צינור שני ממאגר 'תמר'. בדיון בנושא בוועדת הכלכלה אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו שהעדיפות היא להאיץ את הקמת מאגר 'לוויתן', והוא (מאגר + צינור) יהווה גיבוי משמעותי יותר מצינור נוסף בלבד. לכאורה, נתניהו צדק, והתקלה האחרונה באסדת תמר גרמה לנזק כלכלי וסביבתי שלא תלוי במספר הצינורות היוצאים ממנה. מרבית הנזק נספג ללא כל פיצוי, אך האם אסדת 'לוויתן' היא הפתרון האופטימלי?
אסדת 'תמר' גורמת לזיהום אוויר משמעותי, 23 ק"מ מהחוף, ואילו אסדת 'לוויתן', תוקם כ-10 ק"מ מהחוף. כאן עומדת ההחלטה שנמצאת בלב המחאה הציבורית – גורמי התכנון בישראל סירבו לבקשתה של חברת נובל אנרג'י מ-2015 לאסדה צפה מעל מאגר 'לוויתן' בלב-ים, ודרשו ממנה לתכנן אסדה קרובה. הסיבות לכך לא ברורות לחלוטין אך שינוי ההחלטה כעת, כאשר האסדה כבר בשלבי בניה מתקדמים, היא החלטה יקרה, בעלת תג מחיר של לפחות מיליארד דולר.
שר האנרגיה יובל שטייניץ השווה את המחאה הנוכחית למחאה קודמת נגד המיקום של חיבור צינור הגז מאסדת 'תמר', אשר עיכב את הפיתוח ודחה את הפחתת זיהום האוויר בתחנות הפחמיות.

מובילי המאבק נגד מיקום האסדה לא טוענים כי ההחלטה איננה חוקית, או שהשינוי איננו יקר מאוד, אלא שמחיר ההחלטה לא לבצע שינוי יעלה, בסופו של דבר, הרבה יותר. המחלוקת בין משרד האנרגיה למובילי המאבק חריפה, ואינה סובבת רק לגבי הפתרון העדיף, אלא גם לגבי העובדות היסודיות. יוסי וירצבורגר, הממונה על הנפט במשרד האנרגיה, מסביר את עמדת המשרד, ואילו יוני ספיר, ממובילי קבוצת 'שומרי הבית' משיב בפירוט לשאלות 'דבר ראשון' בדבר המאבק, כולל על שאלת העיתוי שלו ומחירו היקר.