ארגון פאשיין רבולושיין (Fashion Revolution) מפרסם היום (שני) את 'המניפסט למהפכת האופנה'. המניפסט שמפורסם היום בפתיחת שבוע מהפכת האופנה שולח מסר הדורש שינוי רדיקלי ומהפכני בתעשיית האופנה כדי שהבגדים שלנו לא ינצלו את החברה או את הסביבה ומציג את חזון הארגון לאופנה אחרת.

תעשיית האופנה, שעל פי הערכות מספקת פרנסה לאחד מתוך כל שישה עובדים בעולם, רובן נשים, ידועה בתנאי העבודה הקשים והמסוכנים במפעלי הייצור, לצד יצירת מיתוס יופי לא מציאותי ודכאני ותרבות צריכה שמתוכננת כך שתגרום לנו לצרוך עוד ועוד. תעשיית האופנה היא גם התעשייה המזהמת השנייה בגודלה, לאחר תעשיית הנפט ואחראית ל-8% מסך פליטות הפחמן העולמית, לצד צריכת מים רבה וחומרי הדברה בגידול חומרי הגלם והפסולת הרבה הנוצרת מהבגדים שכבר "יצאו מהאופנה".

פועלות בתעשייה האופנה בבנגלדש מוחות בדרישה לתנאים טובים יותר ומשכורות גבוהות יותר בצעדת 1 במאי 2017 (צילום: AP Photo/A.M. Ahad)

המניפסט שפורסם היום פורש עשר נקודות פעולה ליצירת תעשיית אופנה נקייה ובטוחה יותר. הנקודות כוללת קריאה לעבודה הוגנת, חופש התאגדות, עידוד היצרנות, סולידריות, הגנה על הסביבה, שקיפות ולקיחת אחריות. בנוסף קורא הארגון לכל הציבור לחתום על המניפסט ולהגביר את כוחו.

"מהפכות באות עם מניפסטים ומניפסטים מציתים מהפכות" הכריזה קארי סומרס ממייסדות 'פאשיין רבולושיין'. "עכשיו זהו הזמן להרחיב את המנדט שלנו. אנחנו נמשיך תמיד לדבר על שקיפות אבל זו רק ההתחלה של השיח ואנחנו מוכנות להעמיק בו. אנחנו רוצות שהמניפסט שלנו יעודד כמה שיותר אנשים להיות קנאים לדבר הזה ששייך לכולנו, שנותן לכולנו קול".

אורסולה דה קסטרו גם היא ממייסדות 'פאשיין רבולושיין' קראה אף היא לפעולה: "אנחנו רוצות שהחתימה שלך תהיה חלק ממורשת בינלאומית, כך שבכל פעם שישנו חוסר צדק, כשאנשים מנוצלים או כשהסביבה נפגעת, תהיה באפשרותך לומר – חתמתי על המניפסט, אני חלק מהשינוי. ככל שיותר אזרחים יחתמו על המניפסט כך נוכל להגביר את דרישתנו לתעשייה טובה יותר".

החזון המוצג במניפסט כולל קריאה לאופנה שמספקת עבודה מכובדת ובשכר ראוי, משולחן השרטוט דרך רצפת המפעל ועד מסלול התצוגה ומדפי החנויות. עוד קורא המניפסט ליצירת תעשיית אופנה העומדת בסולידריות ומכילה את כלל הזהויות המגדריות, המעמדיות, הגזעיות, הגילאים והמשקלים, ומעניקה קולות ודרכי ביטוי לכולן/ם. החזון המוצע כולל גם אופנה שמכבדת ומשקמת את הסביבה, מיוצרת בצורה שקופה שלוקחת אחריות על כלל תהליכי הייצור. בנוסף קוראות מחברות המניפסט ליצירתה של אופנה המודדת הצלחה על ידי יותר ממדד המכירות והרווחים אלא גם על ידי צמיחה כלכלית, רווחה אנושית ויצירת סביבה בת-קיימא.

חנות בגדים בגרמניה ומפעל טקסטיל בהאיטי (צילום: Sorbis / Shutterstock.com | AP Photo/Javier Galeano)

מניפסט יש, אבל למה בכלל דרושה מהפכה?

שבוע מהפכת האופנה המצוין זו השנה הרביעית, נוסד על ידי תנועת 'פאשיין רבולושיין' (Fashion Revolution), בעקבות אסון הרנה פלאזה בבנגלדש שארע ב-24 באפריל 2013. מחר (שלישי) יצוין יום השנה החמישי לאסון. בקריסת הרנה פלאזה, נהרגו 1,129 עובדות, רובן נשים בתעשיית הטקסטיל המקומית, כאשר קומפלקס של מתפרות קרס עליהן. הבניין היה רעוע ובנוי בצורה לא בטיחותית ולא מפוקחת, והעובדות במקום התלוננו על הסדקים שהתגלו במבנה בטרם האסון. יום לפני האסון פונו המפעלים במקום מחשש לקריסה, אך העובדות נאלצו לשוב לעבודה למחרת עקב הלחץ של המפעלים להספיק לעמוד בכמות המלאי שהוזמן על ידי המותגים הבינלאומיים.

האסון עורר מודעות רבה לתנאי העבודה הקשים והמסוכנים של העובדים בתעשיית האופנה במדינות מזרח אסיה. מחיר זה לרוב אינו גלוי לנו הצרכנים שנתקלים רק בשורה התחתונה של התעשייה שהיא המוצר בחנות, בעוד ש"מאחורי הקלעים" של התעשייה עטויים ערפל כבד. פעילים חברתיים וארגוני עובדים חיפשו בין ההריסות טיקטים וקבלות של החברות הבינלאומיות, זאת על מנת להוכיח את הקשר שלהן לאסון, קשר אותו הכחישו אותן חברות ותאגידים שטענו כי האשמים הם ספקים וקבלני משנה מולם עבדו. בין 29 המותגים שאת בגדיהם ייצרו במפעל היו פרימרק, H&M ומנגו.

תופרת במפעל טקסטיל באדיס אבבה, אתיופיה. המפעל בבעלות סינית מייצר בעיקר עבור H&M (צילום: Michael Gottschalk / Getty Images IL)

כיום מבוססת תעשיית האופנה על שיטת המותגים: חברות האופנה הגדולות משווקות למעשה את שמן, אך לא מייצרות את הבגדים שנושאים אותם. את הייצור הפיזי של הבגדים מבצעים קבלנים וקבלני משנה. השיטה הזו מאפשרת לחברות, להסיר מעצמן את האחריות למקרים של ניצול עובדיםעבודת ילדיםמפגעי בטיחות או מקרים של זיהום סביבתי, ולהשאיר את המותג שלהן נקי בעיני הצרכן. חברות רבות מסרבות לחשוף את שמות וכתובות המפעלים המייצרים עבורם בטענה לסודיות מסחרית ופגיעה בתחרות.

פאשיין רבולושיין הוא ארגון כלל עולמי הפועל בכ-90 מדינות ברחבי העולם ומטרתו לעורר מודעות לניצול העובדים ולפגיעה בזכויות אדם בתעשיית האופנה, ולנזקים הסביבתיים שהיא גורמת. התנועה העולמית קמה ב-2013 לאחר קריסת בניין "רנה פלאזה" בבנגלדש. אחת הדרישות המרכזיות של הארגון היא הדרישה לשקיפות, כדי שאנחנו הצרכנים נדע מהו המחיר האמתי של הבגדים שאנחנו צורכים.

מלבד תנאי העבודה הקשים בייצור התעשייה, מיתוס יופי לא מציאותי ודכאני ותרבות צריכה מנצלת המייצרת תחושת חוסר ביטחון וחוסר שלמות, לתעשיית האופנה ישנה גם השפעה מכרעת על הסביבה שלנו וזה מתחיל כבר בתהליך ייצור הבגדים הדורש כמות מים וחומרי הדברה רבים לגידול חומרי הגלם. כך למשל, ליצירת מכנס ג'ינס אחד דרושים 2,700 ליטר מים, ותהליך הייצור אחראי לכ-8% מסך פליטות גזי החממה בעולם. בנוסף לכך יוצרת התעשייה פסולת רבה כתוצאה מצריכה קצרת מועד של הבגדים כאשר מדי שנייה בעולם פסולת טקסטיל במשקל משאית שלמה נשרפת או מוטמנת.