מגמת הדרישה לשקיפות בתעשיית האופנה, הידועה בתנאי העבודה הקשים שבה, צוברת תאוצה רבה בשנים האחרונות. אחד הזרזים המרכזיים שהביאו לתודעה את המחיר היקר שמשלמים עובדים ועובדות בתעשיית האופנה במדינות מזרח אסיה עבור המחיר הזול של הבגדים שלנו הוא האסון במתפרת ה'רנה פלאזה' בבנגלדש, בו נהרגו לפני חמש שנים 1,136 פועלים ופועלות וכ-2,500 נפצעו.

האנדרטה לזכרם של ההרוגים בהתמוטטות המפעלים ב'רנה פלאזה' בה נהרגו 1,127 עובדות בתעשיית הטקסטיל המקומית באפריל 2013 (צילום: AP Photo/A.M. Ahad)

בתחילת השבוע פורסם דוח השקיפות של תעשיית האופנה לשנת 2018, הממחיש את המודעות ההולכת וגוברת בעולם לנושא, הן בקרב הצרכנים והן בקרב חברות האופנה. אך בעוד שברחבי העולם הדרישה לשקיפות גורמת ללחץ על החברות המחזיקות במותגים לחשוף את המידע על שרשרת הייצור לציבור הלקוחות שלהן, דוגמת ענקית האופנה פרימק שפרסמה בפברואר את שרשרת האספקה שלה במפה אינטרנטית באתר המותג לאחר קמפיין ממוקד כלפיה, בישראל קוטנם היחסי של המותגים המקומיים לעומת אלה הבינלאומיים משאיר אותם לרוב מחוץ לביקורת הצרכנים העולמית. נכון לכתיבת שורות אלו, כמעט אף מותג ישראלי לא מפרסם מידע על שרשרת הייצור שלו.

לכאורה, מבט פשוט על תוויות הבגד אמורה לספק לנו את התשובה "…Made in", אך בפועל המציאות מורכבת הרבה יותר. היכן באותה המדינה יוצר הבגד ובאיזה מפעל? תחת אילו תנאים עבדו העובדים ובאיזה שכר? האם הופעלו תקנות איכות סביבה ומניעת זיהום מים וקרקע במפעל? איפה גודלה הכותנה והיכן עובדה ונצבעה? כל אלו לא ידועים לנו – ציבור הצרכנים, ולא במקרה.

גם בתגובה לפנייה ישירה של 'דבר ראשון', מרבית המותגים הישראלים לא הסכימו לחשוף אף פרט מידע בנוגע לשרשרת האספקה שלהם, וחלקם אפילו לא ראו בכך דבר פסול. החברות שבדקנו בתחקיר הן קסטרו, הבעלים של המותג קסטרו וחלקים מהמותגים הודי'ס ואורבניקה; חברות פוקס ודלתא בעלות המותגים על שמן; חברת Golf&Co המחזיקה ברשתות גולף, פולגת אינטימה ועדיקה, וחברת רנואר המחזיקה במותג על שמה ובמותג Twentyforseven. לאחר שלא מצאנו באף אחד מאתרי המותגים, המהווים את נקודת החיבור והקשר בין המותגים ללקוחות, אף מידע נגיש על שרשרת הייצור, או דרך ליצירת קשר עם אדם בחברה שיכול לענות לשאלות הצרכנים בנושאים אלה, הפנינו לחברות ארבע שאלות פשוטות:

  • באילו מדינות מיוצרים הבגדים של המותגים שבבעלותכן?
  • מה שמות המפעלים בהם מיוצרים הבגדים?
  • מהם כתובות המפעלים בהם מיוצרים הבגדים?
  • מהם היקפי הייצור במפעלים הנ"ל?

בתחילת העבודה על הכתבה הפנינו את השאלות לחברות דרך משרדי יחסי הציבור שלהן. במקביל, הלכנו לחנויות המותגים לבדוק היכן מיוצרים הבגדים באמצעות התווית "…Made in" המחויבת על-פי חוק.

מבדיקת הטיקטים בחנויות מצאנו בעיקר בגדים המיוצרים בארצות מזרח אסיה. כך למשל, בחנות של 'דלתא' מצאנו בעיקר בגדים שיוצרו בסין ובנגלדש, וכך גם ב'פוקס'. ב'הודי'ס', הפריטים שבדקנו יוצרו ברובם בסין, וב'רנואר' ו'גולף' הצטרפה גם הודו למדינות המייצרות. בחנות של 'קסטרו', בנוסף לבגדים מאותן מדינות, מצאנו גם בגדים שיוצרו בטורקיה.

באחת החנויות המוכרת אף התפלאה על עצם העניין בארץ הייצור והפטירה ש"הכל מיוצר בסין ומה זה משנה בכלל?"

דבר נוסף שבלט בביקור בחנויות היה כי בעוד הפירוט על חומרי הגלם היה בולט במיוחד, המידע על ארץ הייצור התחבא בתוך קפלי הבגד בטיקט. בכמה מהחנויות אף התגאו בחומרי גלם איכותיים, אורגניים וממוחזרים, זאת למרות שהמידע על מקורם של אותם חומרי הגלם לא ידוע לנו, ואנחנו נאלצים להסתמך רק על המילה של המותג. באחת החנויות המוכרת אף התפלאה על עצם העניין בארץ הייצור, והפטירה ש"הכל מיוצר בסין, ומה זה משנה בכלל?".

נשים קונות בגדים בחנות ירושלים (צילום: מרים אלטשר/ פלאש90)

מאחר וידענו שמענה מקיף על השאלות שלנו ידרוש מהחברות זמן תגובה, שלחנו את הפניות אליהן מראש. חברת קסטרו הגיבה לנו כבר באותו יום, בעוד שאר החברות השיבו מאוחר יותר, בחרו לא להשיב, או שעדיין לא השיבו. את תגובות החברות נביא במלואן בהמשך הכתבה.

שלא לציטוט, נאמר לנו בשיחה עם חברת יחסי הציבור של אחת החברות כי ישנה בעיה לספק לנו את המידע מפני שהחברה עצמה לא מחזיקה בו, ולכן הדבר דורש לוגיסטיקה ובירוקרטיה רבה. כלומר, אותה חברה טענה בפנינו שאפילו היא לא יודעת בכלל איפה מיוצרים הבגדים שלה, איך ובאילו תנאים. הדבר כמובן לא מונע מאותה חברה להתגאות ב"תנאי ייצור הוגנים" באתר המותג שלה.

פרט נוסף שחשוב לדעת הוא שבנגלדש, אחת מיצואניות הטקסטיל המרכזיות בעולם, לא נמצאת ביחסים דיפלומטיים עם ישראל. לכן, החברות הישראליות שרוכשות ממנה בגדים נדרשות לעבוד באמצעות מתווכים וספקי משנה. המצב הזה מצדיק את הקושי להצהיר על היקף הייצור משם, אך לא כך הדבר בקשר לשאר המדינות המייצאות.

החברה היחידה שסיפקה לנו תשובה עניינית הייתה חברת דלתא. החברה הפנתה אותנו לדו"ח האחריות התאגידית שלה שהתפרסם ב-2017, וכן לאתר החברה באנגלית. גם באתר החברה וגם בדו"ח נמצא מידע רב על שרשרת האספקה של החברה, החל ממידע על ארצות הייצור ופירוט של מספר העובדים בכל מדינה, דרך קוד אתי וצעדים בהם נוקטת החברה בנושאי זכויות עובדים, קיימות, איכות סביבה ועוד. באתר החברה אף ישנה מפה המפרטת את שרשרת האספקה של החברה לפי מדינות, ופירוט של מספר העובדים. מהמפה למדנו כי החברה מייצרת בנוסף למדינות מזרח אסיה גם בצ'כיה, ואפילו בירדן ובמצרים – לא דבר של מה בכך לחברה ישראלית. עניין נוסף שיש לשים אליו לב הוא שחלק מהמפעלים הם בבעלות ישירה של דלתא או בבעלות משותפת, זאת בניגוד לנורמה בתעשיית האופנה העובדת בשיטת הספקים.

עם זאת, הן דו"ח האחריות התאגידית והן המפה זמינים רק באנגלית, ובאתר החברה בעברית לא קיימים אפילו קישורים אליהם, או לאתר החברה באנגלית. מדוע, אם כן, בוחרת דלתא שלא לפרסם או לתת קישורים למידע הנ"ל באתר בעברית, כך שיהיה יותר זמין לקהל הצרכנים הישראלים?

תשובה חלקית לפערי מידע בין האתר בעברית לאתר באנגלית אפשר למצוא בעובדה כי בעוד שבישראל עובדת החברה כקמעונאית ישירה אל מול הצרכנים, בחנויות ובאתר בחו"ל פועלת החברה כחברת ייצור עבור מותגים בינלאומיים בשיטת Private Label. אולי בכך טמון ההבדל – בעוד האתר בעברית פונה לצרכן הבודד, האתר באנגלית משמש כנקודת שיווק מול מותגי האופנה הבינלאומיים.

חנות בגדים (צילום ארכיון: תומר נויברג \ פלאש 90)

 

התגובות הרשמיות של החברות: תסמכו עלינו, אנחנו עומדים בחוקי ההעסקה

מחברת קסטרו נמסר: "כחברת האופנה המובילה בישראל, אנו בקסטרו משקיעים את מירב המאמצים והמשאבים כדי לספק ללקוחותינו קולקציה אופנתית תוך הקפדה גבוהה על איכות ועמידה בסטנדרטים בינלאומיים מחמירים. הקולקציה מיוצרת אצל מספר ספקים במדינות שונות, אשר עומדים בחוקי ההעסקה ובתקנים בכל מדינה בה מיוצרים הבגדים."

מקבוצת גולף נמסר: "החברה עובדת כמדיניות עם מפעלים הפועלים בתנאי העסקה נאותים ומייצרת אך ורק במפעלים ותיקים ואמינים המוכרים בעולם".

מחברת דלתא נמסר: "דלתא גליל עובדת בשקיפות מלאה מול הלקוחות שלה בארץ ובעולם וכל מפעל שבבעלותה, כמו גם של ספק חיצוני העובד מטעמה, עובר אישור מדוקדק. חלק מהיותנו ספק מועדף על ידי הלקוחות בעולם, נובע ממדיניות ה-COMPLIANCE המחמירה והדקדקנית של החברה, הדואגת לסביבת עבודה נאותה ובטוחה, לתנאי העסקה הוגנים ולרווחת ופיתוח העובדים. מדי שנתיים מפרסמת החברה את דו"ח האחריות החברתית שלה עם פירוט מעמיק לגבי תהליכי הייצור, שרשרת האספקה, תנאי העסקה, אתיקה וכדומה." בחברה צירפו לינק לדו"ח דלתא גליל מעודכן שפורסם בסוף שנת 2017.

 

חברת פוקס בחרה שלא להגיב.

תגובת של חברת רנואר לא התקבלה עד לפרסום הכתבה.

העתיד הוא שקוף?

מתגובת החברות ובחירתן שלא לחשוף את המידע או להנגישו בעברית ניתן לראות כי המחאה העולמית בדרישה לשקיפות לא נוכחת בישראל בצורה משמעותית. במהלך השבוע האחרון, כחלק מאירועי 'שבוע מהפכת האופנה', קיימו הפורום לאופנה בת קיימא ופאשן רבולושיין ישראל אירוע בדיזנגוף סנטר, במהלכו הצטלמו המשתתפים עם שלטים עליהם נכתב #Whomademyclothes (מי ייצר את הבגדים שלי?) ודרשו מהחברות לדעת מי מיצר את הבגדים שלנו.

אך בתוך המגמה הכללית, חשוב לראות גם את החברות שמסמנות את השינוי. ההתנהלות של 'דלתא' מוכיחה כי חברת אופנה ישראלית יכולה לחשוף את שרשרת הייצור שלה, ולאפשר לגורמים נוספים לבדוק את תנאי הייצור והעבודה במפעלים המשרתים אותה וטוב תעשה החברה אם תבחר להנגיש את המידע הקיים במילא באתר החברה באנגלית גם באתר בעברית לטובת קהל הצרכנים שלה. מנגד, העובדה כי אחת החברות המרכזיות בתחום האופנה בישראל העידה בפנינו שאינה יודעת את מלוא המידע אודות שרשרת האספקה שלה מדאיגה מאד, ומעלה את השאלה מה החברה כן יודעת על איכות חומרי הגלם שלה או תנאי הייצור. כדי לשנות את זה, צריך להמשיך ולשאול את החברות הישראליות את אותה שאלה פשוטה – מי ייצר את הבגד שאתם מוכרים לי?