הפרויקטים הרבים בתחום הבנייה שמציפים כיום את מדינת ישראל הביאו עמם בעיה קשה שלא ניתן להישאר עוד אדישים אליה – מספר ההרוגים בתאונות בנייה שהולך ועולה והגיע השנה כבר ל-37, בנוסף למאות פצועים באורח בינוני עד קשה. המספרים האלה מהווים עלייה של כ-30% בהשוואה לנתונים לתקופה המקבילה אשתקד, ועל פי נתוני "קו לעובד" ישראל ניצבת במקום השלישי והלא מכובד כלל מבין המדינות המפותחות במספר תאונות הבנייה ביחס לגודל האוכלוסייה. המספרים הללו גדולים בשיעור של פי 2.5 מהמספרים הממוצעים במדינות האיחוד האירופי.

כאשר אנחנו מדברים על אחריותן של הרשויות המקומיות, אי אפשר להתעלם מהאחריות המוטלת לפתחן בכל הנוגע לפרויקטי בינוי המתבצעים בשטחן. על אף שכל מה שקורה בתוך האתר נמצא באחריות מנהל העבודה, הממשק של העבודות עם המרחב וההשפעה עליו מחייבות התייחסות הרשות המקומית לכל ההשלכות של העבודות על סביבתן, כלשכן כשהנתונים מצביעים על כך שרוב התאונות מתרחשות בפרויקטים המתבצעים בשטחי הערים, שהם מראש צפופים יותר ומועדים לפורענות.

פעמים רבות, כאשר מוצב עגורן בשטח אתר בנייה, הזרוע שלו יוצאת אל מעבר לשטח הפרויקט, למרחב הציבורי הנמצא למעשה באחריות העירייה ובו עליה לדאוג לבטיחות התושבים. כך גם כאשר נכנסות משאיות לאתר הבנייה שחוצות את המרחב הציבורי ומהוות סכנה בטיחותית לנמצאים בסמוך אליהן.

בידי הרשויות המקומיות יש כלי מצוין לפיקוח על עבודות מסוג זה – הענקת היתר בנייה. כיום בודקת הרשות טרם ההיתר פרמטרים כגון פינוי פסולת בניין או חוזק הבטון שנעשה בו שימוש, והיזם חייב להציג בפני הרשות אישורים מתאימים בהתאם לתקנים על מנת לקבל את ההיתר. לעומת זאת, בתחום הבטיחות לא נדרשים מהקבלן אישורים בדבר תקינות הציוד, איגום המנוף או על נקיטת פעולות להעלאת הבטיחות כתנאי להיתר הבנייה.

כמובן שהכי קל להקטין ראש ולהסית את האחריות כלפי המדינה, משרד העבודה ומנהלי העבודה, אולם מתוך התפיסה שהעירייה צריכה לדאוג לתושביה בכללם, עלינו לנהוג בפרו-אקטיביות ולמצות את הכלים העומדים לרשותנו בראייה כלל מערכתית, כדי למנוע תאונות ולשמור על חיי העובדים בענף.

גם חברי הכנסת דוממים מידי בנושא זה. אפשר וצריך ליזום הצעת חוק שתעגן את אחריות הרשויות המקומיות על עבודות בנייה המתבצעות בשטחן, ותעניק להן כלים יעילים לאכיפה.

מדיניות הענקת היתרי הבנייה יכולה להוות כלי אכיפה מעולה לשמירה על בטיחות העובדים באתרי הבנייה והתושבים הגרים בסמיכות אליהם: למשל לחייב את היזם או הקבלן להציג בפני העירייה אישורים על תקינות הציוד ואיגום תיקני של העגורנים באתר כחלק מהתנאים המפוקחים בהיתר הבנייה, דרישה לעמידה בדרישות לעניין עבודה בסמוך לקווי חשמל עיליים, בצמוד למבני חינוך ו/או דרישה לגידור אפקטיבי שימנע "זליגות" של האתר אל המרחב הציבורי ויבטיח את בטיחות התנועה סביבו. פיתוח מנגנון כזה אינו דורש הקצאת משאבים גדולה, הוא פשוט יחסית ליישום והוא יחייב את הקבלנים לתשומת לב גדולה הרבה יותר לנושא הבטיחות.

מיגור תאונות הבנייה הפך למשימה לאומית ממדרגה ראשונה. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה מצב שבו אדם קם בבוקר, הולך לעבודה באתר בנייה ולא שב ממנו. הרשויות המקומיות צריכות להיות נושאות הדגל בנושא זה שמשמעותו העיקרית היא שמירה על חיי ילדינו, באמצעות מדיניות אקטיבית של פיקוח ואכיפה, תוך קבלת סמכויות לכך מהשלטון המרכזי.


הכותבת היא סגנית ראש עיריית תל אביב יפו ומחזיקת תיק התחבורה, בינוי ותשתיות