הנוף שנשקף לעיני המבקר ברמת הגולן בימים אלו משלב גבעות ירוקות, סלעי בזלת, ומטעי תפוחים ודובדבנים. בארבעת הכפרים הדרוזיים שנשארו שם לאחר מלחמת ששת הימים ניתן למצוא מסעדות, צימרים וחנויות שוקקות חיים. אך מתחת לפני השטח מתחוללת כאן דרמה המציפה את כל המתחים השתוקים אותם חיים תושבי ארבעת הכפרים הקטנים הללו, המונים בסך הכל כ-23,400 נפש – בין נאמנות לסוריה להשתלבות בישראל, צעירים מול מבוגרים, דתיים מול חילונים, שלטון חמולות או דמוקרטיה. כל אלו עולים מאירוע שיתקיים כאן, בפעם הראשונה, ביום שלישי הקרוב – הבחירות לרשויות המקומיות תחת השלטון הישראלי.
עם כיבוש רמת הגולן ב-1967, נשארו לחיות בו תושבי ארבעת הכפרים הדרוזיים – מג'דל שמס, מסעדה, בוקעתא ועין קיניא. בתחילה הוחל ברמה שלטון צבאי, אך ב-1981 חוקקה הכנסת את חוק רמת הגולן, שסיפח את האזור למדינת ישראל. מדינות העולם והאו"ם אמנם לא הכירו בכך, אך בפועל, המשמעות היא שישראל מחילה במקום את החוק הישראלי. התושבים הדרוזים הוזמנו לקבל אזרחות ישראלית, אך לא חויבו בכך. רבים מהדרוזים בגולן סירבו להתאזרח, מתוך רצון לשמור נאמנות למשטר הסורי וחשש שהגולן יוחזר לסוריה בסופו של דבר, וזכו במעמד של תושב בלבד. מיעוטם לקח את התעודה הכחולה ובחר להשתלב בישראל.
על אף ההחלה המלאה של החוק הישראלי בגולן, עד עתה מונו הרשויות המקומיות בארבעת הכפרים הדרוזיים שבו על ידי משרד הפנים, ולא נבחרו על ידי התושבים – במטרה שלא להציף מתחים. בחודש ינואר השנה נכנס לתוקפו המינוי האחרון למועצות הממונות מטעם משרד הפנים בארבעת הרשויות, כשחברי המועצה בוחרים מתוכם את ראש הרשות. אך עתירות לבג"צ של תושבים מהכפרים לקיומן של בחירות דמוקרטיות גרמו לשר הפנים, אריה דרעי, להורות על עריכת בחירות ביישובים בדומה לכל יישוב אחר בישראל. "הגיעה העת, אחרי 51 שנים, שגם בגולן יוכלו התושבים לממש את זכותם הדמוקרטית לבחור את נציגיהם לרשויות המקומיות באופן דמוקרטי וחופשי", אמר השר דרעי בינואר, עם מינוי המועצות ביישובים בפעם האחרונה.
מאז ההודעה על הבחירות, חל שינוי במצב הגיאו-פוליטי באזור. בראשית 2018 נראה היה שמלחמת האזרחים בסוריה רחוקה מסיום, וצידו הסורי של הגבול נשלט ברובו ע"י קבוצות מורדים ג'יהאדיסטיות עמם קיימה ישראל קשרים לא רשמיים. איבוד השליטה של משטר אסד יצרו אווירה של שינוי בכפרים הדרוזים, ויותר ויותר צעירים הרגישו כי אין להם עתיד או תקווה בסוריה, וכי מדינת ישראל היציבה והדמוקרטית מבטיחה את חייהם ואת שלומם בניגוד לסכנת החיים ואווירת המלחמה בה היו מצויים אחיהם הדרוזים בסוריה. ההחלטה הישראלית לקיומן של הבחירות לרשויות המוניציפליות נראתה כמו צעד נוסף ומתבקש לבסס את האחיזה הישראלית ברמת הגולן, ואפשרות ריאלית לניסיון חיבור נוסף של הכפרים הדרוזים בתוכה שכיום רק 20% מתושביהם מחזיקים באזרחות ישראלית.
אך ניצחונו של המשטר הסורי בראשות הנשיא בשאר אסד בדרום סוריה ובמחוז קוניטרה הצמוד לגבול בחודש יולי האחרון, עוררו לחיים את הגורמים הפרו-סורים בכפרי הדרוזים ברמת הגולן. גם פתיחת מעבר קוניטרה בשבוע שעבר, לטובת פעילות כוחות האו"ם, עוררה תקווה שהנה החיים שהשתנו מאז פרצה מלחמת האזרחים לפני למעלה משבע שנים ישובו למסלולם ואיתם קשרי העדה הדרוזית ברמת הגולן לאחיהם בסוריה. עד פרוץ המלחמה נהנו בני העדה ממעבר של תפוחים לצד השני של הגבול לצד לימודי השכלה גבוהה בדמשק והכנסת כלות דרוזיות להקים חיי משפחה בישראל.
ובכל זאת, לא מדובר בבחירות רגילות. בניגוד לשלטי התעמולה למועמדים השונים המציפים את כל ערי ישראל בימים אלו, בכפרים הדרוזים אין כמעט שלטים או תחושה של בחירות באוויר. מעבר לכך, על פי נתונים שהתקבלו ממשרד הפנים לבקשת 'דבר ראשון', לא מעט מתמודדים החליטו לפרוש מהמירוץ לאחר הגשת הרשימות. לפרישת מועמדים ערב הבחירות יכולות להיות כמובן סיבות מגוונות, אך תושבים ומועמדים עמם שוחחנו מסבירים זאת בלחץ שמפעילים אנשי הדת על המועמדים שלא להשתתף בבחירות, הכולל אף איומים בחרם.
המקרה הבולט ביותר של פרישת מועמדים הוא כפר בוקעתא, שבו נרשמו להתמודדות שתי רשימות ושני מועמדים לראשות המועצה, כל רשימה מייצגת את אחת החמולות הגדולות בכפר. אנשי הדת פעלו כדי לשכנע את שתי המשפחות – משפחת עמאשה ומשפחת אבו עוואד, לרשימה אחת. בין השאר הם ערכו כינוס יחד עם נכבדי הכפר הקרוי בפיהם חלווא, במטרה להפעיל לחץ על ראשי המשפחות לפרוש מההתמודדות, ואיימו בחרם על המתמודדים ומשפחותיהם. בתחילה המשפחות סירבו, אך נראה שהלחץ עבד: מאז הגשת הרשימות לפני כחודש פרש אחד המתמודדים יחד עם כל חברי רשימתו, מה שהותיר מועמד יחיד לראשות המועצה. גם בכפר מסעדה תוכננה השבוע חלווא במטרה ללחוץ על המועמדים שם לפרוש.
מה מקור הלחץ על המועמדים לפרוש? התושבים מספרים כי מדובר באנשי הדת, השייח'ים הפרו-סורים, המייצגים את הדור הוותיק יותר, ועל פי רוב המנסים להתנער מכל מהלך של "מדינת הכיבוש" כפי שהם קוראים לישראל. מצד שני, גם שיטת הבחירות החדשה מאיימת על חלוקת הכוח בכפרים וניתן להניח כי השייח'ים רק נותנים רוח גבית לחמולות – המשפחות הגדולות בכפרים, המעוניינות לשמר את בסיס כוחן.
"אנשי הדת לרוב הם מבוגרים, הם דור שחווה את התקופה הסורית. זהו דור שיותר מתחזק את הקשר עם המשפחות בצד השני" מספר דולן אבו סלאח (40), לשעבר יו"ר המועצה המקומית מג'דל שמס בשנים 2008-2017. היום נמצא דולן בתקופת צינון לתפקידו, מאחר והוא מתמודד בבחירות לקדנציה שלישית. "הצעירים אצלנו פחות מחוברים לסוריה. הם נולדו במדינת ישראל והשתלבו יותר. השייח'ים כאן יותר דומיננטים (לעומת כפרי הדרוזים בגליל ובכרמל, ש.נ.). רואים אותם יותר באירועים הלאומניים, בגלל שיש חשיבות שיראו בצד השני שהם במחאה נגד מהלך ישראלי, בין אם זה בחירות או מהלך אחר שיוזמת המדינה. ההתנגדות שלהם טבעית וצפויה מאוד".
עד כמה סיום מלחמת האזרחים בסוריה מחזק את הכוחות הפרו סוריים?
"סיום המלחמה מגביר את ההתנגדות לבחירות. יש הרגשה שאסד חזר. וכשיש את ההרגשה הזו, אז חושבים פעמיים לפני שעושים מהלך שרואים בו קשר למדינת ישראל. עכשיו כשהוא התחזק, זה מחליש את כל ההתעסקות עם הבחירות. האנשים מפחדים שיהיה מהלך של מו"מ על הגולן, אז הקשר עם הצד הסורי מתחזק יותר. לא לשכוח שמעבר קוניטרה נפתח וזה אומר שיחזור שיווק התפוחים לסוריה, ושסטודנטים יוכלו ללמוד שם כפי שהיה בעבר. הפתח הזה של חזרה לשגרה מוריד את התמיכה במהלך הבחירות. השייח'ים אמרו בפומבי שיהיה חרם חברתי על מי שיתמודד, ופרסמו את זה".
בתשובה לשאלה אם קיבל איומים אישיים להתמודדות אומר אבו סלאח "אני לא קיבלתי איום" אך הוסיף מאוחר יותר כי מתוך 14 מועמדים לבחירה ברשימה שלו "מג'דלנה" (בעברית: מג'דל שלנו) חמישה כבר הודיעו על פרישה. בנוסף, שני מועמדים לראשות המועצה פרשו מאז הגשת הרשימות – מה שהותיר שלושה מתמודדים על ראשות המועצה.
סמירה רדא עמראן, 47, המתמודדות לראשות מועצת עין קיניא בבחירות המוניציפליות, סיפרה כי שני מועמדים ברשימת "שוויון ושינוי" שבראשה היא עומדת הודיעו על פרישה בלחצי השייחים. בנוסף, פרש אחד המתמודדים לראשות המועצה יחד עם כל חברי הרשימה שבראשה עמד, מה שהותיר שלושה מתמודדים ושלוש רשימות.
"העניין כבר הוא לא התפקיד ולא הבחירות ולא המועצה המקומית בשבילי, אלא הבריונות והטרור החשיבתי והנפשי שמופעל על אנשים. אני לא מוכנה להשלים עם זה", אמרה רדא עמראן בנחישות, והדגישה כי בכוונתה להתמודד עד הסוף, על אף שאינה מייצגת את החמולות הגדולות בכפר וסיכוייה להיבחר אינם ריאליים.
רדא עמראן הייתה היחידה שהסכימה לדבר בצורה גלויה על איומי החרם. "הוזמנתי לפגישה עם השייחים ומכובדי הכפר, ובקשו ממני לסגת ולפרוש מטעמים לאומניים. הם אמרו שזה מפלג את הכפר ושזה שובר את האחדות", אמרה והוסיפה בביקורת, "לא הייתה בעיני שום סיבה משכנעת והגיונית למה לא צריכים לערוך את הבחירות. בסופו של דבר, אנחנו מדברים על מועצה מקומית שנותנת שירותים של מים, ביוב, חשמל וחינוך. אני לא הולכת למועצה מדינית שתקבע אם רמת הגולן חוזרת לסוריה או נשארת בישראל. למה לעשות מזה כזה ביג דיל?"
מבחינתה, המאבק סביב הבחירות מבטא שינויים חברתיים בכפרים הדרוזיים יותר מאשר עניינים מדיניים. "מאז הכיבוש, אנחנו בארבעת הכפרים היינו כל הזמן חברה סגורה. מי שניהל את העניינים זה השייחים, בשיתוף עם כמה מנהיגים לא דתיים. ההחלטות החשובות נעשות בבית התפילה. כשיש משהו שהם רוצים שיקרה אז הוא יוצא בשם הדת. חרם דתי אומר שאסור למוחרם להכנס לבית התפילה. אם יקרה אסון, אנשי הדת לא יערכו למוחרם את הטקס הדתי המיוחד שעורכים למתים. אם אמא שלי או אבא שלי הם דתיים, אז גם הם לא יורשו להכנס לבית התפילה. כל מי שקשור אלי יוחרם".
"החרם מאוד אפקטיבי. אני לא מחליטה להיות מוחרמת כי לא אכפת לי מהדת. אני מסרבת להיכנע להפחדה הזו. השיטה הזו היא של אלה שאין להם ממש יכולת לשכנע בדרכי ההגיון והעובדות. זו כוחנות, ואני לא רוצה להיות שותפה להעברת המסר הזה. אם אכנע ואפרוש עכשיו, איזה מסר אני מעבירה הלאה? זה בדיוק אי קבלת השונה והאחר – אתה חושב אחרת מאיתנו, אתה מוחרם. אפשר לחשוב שעשיתי איזה פשע".
אבו סלאח מודה כי בתור מי שכיהן בראש המועצה התנגד בתחילה לקיומן של הבחירות, אך בעצמו הבין כי יש קושי משפטי להיות ממונה בפעם השלישית לראשות המועצהמבלי שנבחר על ידי הציבור. כיום הוא רואה את ההתנגדות לקיומן של הבחירות כצביעות. "אני מכבד את דעתו של האחר, אבל אני חושב שהמהלך המתנגד לבחירות לא לעניין בכלל. אנחנו ביום-יום מחוברים למדינת ישראל מבחינה שירותית, עובדים בכל מוסדות הציבור הקשורים למשרדי הממשלה, המורים שלנו עובדי משרד החינוך הישראלי ולא הסורי, וכולנו משלמי מיסים. אני רואה את המאמצים המתנגדים לעריכת בחירות כמאמצים מיותרים. נושא ההתנגדות שלהם למהלך בחירות, שמקנה להם זכויות, שם אותם בפרדוקס שהם לא יכולים להסביר אותו. הוא לא משכנע ולא הוגן".
"בזכות ההסתדרות היינו אזרחים שווים"
מבחינה היסטורית, אין בכפרי הדרוזים התנגדות לקיומן של אורחות הדמוקרטיה, ובין השאר הליך בחירות דמוקרטי. ראייה לכך מספק רכז ההסתדרות בכפרי הדרוזים ברמת הגולן, ג'אדו פרחאת מהכפר בוקעתא, שהיה בן 17 ומורה בבי"ס יסודי כשכוחות צה"ל כבשו את רמת הגולן. כבר משנת 1968 החל פרחאת לרכז את פעולת ההסתדרות בכפרי הדרוזים, ונבחר למשך ארבע קדנציות למזכיר מועצת הפועלים. השבוע סיפר כי הפעולה הראשונה שעשתה ההסתדרות הייתה לפתוח מרפאות של קופת חולים בכפרים, ובמהרה התאגדו בהסתדרות 4500 חברים, "כמעט כולם" לדבריו.
פרחאת מספר כי על אף שלאחר הכיבוש היו רמת הגולן ותושביה תחת ממשל צבאי, בהסתדרות כבר דאגו להקים את כל המערכות האזרחיות הדרושות. "בזכות ההסתדרות היינו אזרחים שווים במדינת ישראל', אמר, "חינוך, רווחה, תרבות, בריאות ודמוקרטיה".
כיצד הדמוקרטיה באה לידי ביטוי תחת ממשל צבאי? לא הייתה לכם זכות הצבעה לכנסת.
"לא הצבענו לכנסת, אבל כן הצבענו בבחירות של ההסתדרות."
ואז השייחים לא התנגדו?
"השייחים ידעו שההסתדרות היא למען האנשים ודואגים להם, לזכויות שלהם ולאיגוד המקצועי ולשירותים נוספים, אז הם לא התנגדו. ההסתדרות גם לא הייתה עבורם סמל של המדינה".
ומה דעתך על ההתנגדות לבחירות המקומיות, שאלתי את פרחאת. "צריך שיהיו בחירות", הוא אומר בנחרצות, "צריך לנשום את הרוח של הדמוקרטיה".
