לפי הודעות רשות החשמל, מחיר החשמל אמור להתייקר ב-7.3% בממוצע בקרוב. מה יהיה המחיר האמיתי? קשה עדיין לקבוע. שר האוצר משה כחלון (כולנו) כנראה נלחץ מגודל ההתייקרות והחליט לפעול: מאחר והוא לא קובע את מחיר החשמל, הוא נקט בכלי שנתון לידיו באופן מיידי והודיע על הפחתת המס על הפחם בשני אחוזים, החלטה שעשויה להפחית את מחיר החשמל בכמעט באחוז. עם זאת, בדיקת "דבר ראשון" חושפת מספרים לא וודאיים בשימוע על תעריף החשמל בהיקף של חצי מיליארד שקלים לפחות, שיכולים לפרק את כל הנסיונות לרכך את ההתייקרות.
מדוע מחיר החשמל כה חשוב?
מחיר החשמל הוא בעצם "מחיר בסיס" במשק. התייקרות או הוזלה בתעריף החשמל משפיעה על עלויות של מוצרים רבים, שהפקתם והפצתם נשענת על חשמל. בנוסף, משפיע התעריף ישירות על ההכנסה הפנויה של משקי הבית. מקובל להתייחס למחיר החשמל גם כמעין מס רגרסיבי, מגדיל פערים, משום שהוצאות החשמל הן נתח גדול יותר מההכנסה של משקי בית בעשירונים התחתונים. עם זאת, מחיר החשמל לא נקבע לפי ההשפעה שלו על הכלכלה (כמו מסים 'אמיתיים'), אלא לפי העלויות במשק החשמל.
התוצאה היא שמחיר הלחם צפוי להתייקר בכמה אחוזים, מחיר המים גם מתייקר בעקבות החשמל וחברות עסקיות במשק כמו אסם מסבירות שהתייקרות החשמל תוביל להתייקרות המוצרים שלהן. את ההצהרה הזו אפשר לראות גם כ"תפיסת טרמפ", שכן יש הרבה יותר גורמים במבנה המחירים של חברה תעשייתית ונתוניה לא שקופים לציבור.
הגורמים שלא תלויים בישראל
התייקרות החשמל מחולקת לגורמים בלתי תלויים ולגורמים שהם תוצאה של מדיניות ישראלית. התייקרות הדולר היא גורם בלתי תלוי, אך היא משוקללת לתוך הסעיפים השונים, לפי הודעות רשות החשמל.
כך למשל, עליית מחיר הפחם ב-12% משמעותה עוד 660 מיליון שקלים לעלות החשמל. עליית מחיר ה-LNG (גז טבעי נוזלי), שמשמש לגיבוי מאגר הגז "תמר" ב-37% משמעותה עוד 100 מיליון שקלים.
ה"מס" של מונופול "תמר"
חלק נכבד מהתייקרות החשמל קשור דווקא למדיניות ישראלית. במקרה זה מדובר בהחלטות פוליטיות ישנות, אך המשמעות שלהן תתגבר ב-2019. על אותו גז ממאגר "תמר" נשלם בשנה הבאה 10% יותר בשל העליה בשער הדולר, ומנגנון הצמדת המחירים בחוזה העיקרי במשק בין "תמר" לחברת החשמל. זה אותו החוזה שמבקר המדינה העריך שיש בו עלויות עודפות של מעל 8 מיליארד שקלים לאורך 15 שנותיו בסך הכל. החוזה נחתם ב-2012, בזמן שמחיר החשמל קפץ, על רקע הפסקת הזרימה של הגז לישראל ממצרים. באותה שנה ישראל שרפה סולר ומזוט יקרים ומזהמים הרבה יותר מגז טבעי, וייקרה את החשמל במיליארדים רבים. אלא שלמדינה הייתה הזדמנות פז לתקן זאת – בזמן הכנת מתווה הגז בשנת 2015. בסופו של דבר בחרה המדינה לאשר באופן סופי למונופול הגז "תמר" הפרות של חמישה חוקים לפחות ושימור כמעט מלא של מעמדו העסקי, מבלי לגעת כלל בחוזה הבסיס עם חברת החשמל. בתרחיש "עסקים כרגיל", הגז ימשיך להתייקר עד שנת 2021 לפחות, ויעשיר קודם כל את הכיס של "דלק קידוחים" שבשליטת יצחק תשובה.
בכל פעם שבחברת החשמל הודיעו על כוונתם לפתוח את החוזה מוקדם יותר, איש בממשלת ישראל לא גיבה אותם אלא דווקא את חברות הגז, למרות שבמדינות אחרות נפתחו חוזים לפני הזמן ומחירי הגז ירדו, למשל בהודו. מחדל נוסף הוא העובדה שמדינת ישראל לא תבעה מבעלי מאגר "תמר" להשקיע עוד כסף בפיתוח מאגר תמר לקיבולת גבוהה יותר של 16 BCM במקום 11BCM בשנה כיום. פיתוח נוסף היה מאפשר למנוע מחסור שעתי בגז, להפחית את השימוש ב-LNG שהוא יקר יותר, אך אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס העסקי של בעלי המאגר.
לאנרגיות מתחדשות יש מחיר
לפי רשות החשמל תנופת השילוב של אנרגיות מתחדשות תעלה לנו עוד 700 מיליון שקלים ב-2019, או ייקור של 3% בתעריף החשמל. העלויות הללו הן ברובן תוצאה של החלטות ישנות, שנכנסות לתוקף בימים אלו. מדובר בעיקר בתחנות התרמו-סולריות באיזור אשלים בתעריף של 85 אגורות לקוט"ש, אך גם במתקני גגות ושדות סולריים שנהנים מתעריפים של 45-50 אגורות לקוט"ש. להשוואה, עלות ייצור החשמל בדלקים היא 28-30 אגורות לקוט"ש.
המכרזים משנה שעברה לשדות סולריים, אכן השיגו מחירים נמוכים של 19 אגורות לקוט"ש, אך השדות הללו עדיין לא נבנו. ההתייקרות משקפת בעיקר את החוזים הישנים, החל משנת 2008, בהם המחיר מובטח ל-20-25 שנה קדימה וגם חוזים חדשים יותר לפאנלים על גגות. לשימוש באנרגיה מתחדשת יש תועלת חברתית וכלכלית נוספת שלא נכנסת לתעריף החשמל והיא הפחתת זיהום האוויר.
מאמץ לבלום את ההתייקרות
מכיוון שמחיר החשמל מחושב לפי נוסחה, קשה להשפיע עליו בהחלטות מיידיות. בכל זאת, ברשות החשמל פרסמו החזרים לציבור בגובה 671 מיליון שקלים מרשות המסים – שהם בלימה של 3% בהתייקרות. יחד עם 200 מיליון שקלים בהורדת המס על הפחם, מדובר כבר בכמעט 4%. חלק קטן נוסף נפרס לשנים הבאות. במבט צר, נראה כאילו המדינה מוותרת על כספי מסים, כדי לממן את התנפחות הכיס של יצחק תשובה. במבט רחב יותר, התמונה יותר מורכבת. המסים עליהם מוותרת המדינה הם מס בלו על סולר. ההיגיון של המס נועד לייקר מאוד את הדלק, כדי שנרכוש פחות ממנו, בשל הזיהום הרב שהוא יוצר, והנזק הסביבתי שהוא גורם, אבל מה שעובד בשוק הרכב לא נכון לגבי תחנות כוח. אף תחנת כוח לא שורפת סולר יקר כי היא רוצה, אלא רק כי אין לה ברירה – כמו במחסור הגז ב-2011-2013, וגם בזמן התקלה במאגר "תמר" בשנת 2017. בעבור תחנות כוח, ה"בלו" לא משרת שום תכלית חברתית ולכן ההחזר הגיוני. גם בתשלומים למאגר "תמר" יש למדינה נתח קטן, שאמור לגדול בהדרגה בעתיד, וגם חלק מחסכונות הציבור מושקעים במאגר דרך חברות הביטוח שרכשו נתחים ממנו.
מעניינת יותר ההחלטה של כחלון להוריד את המס על הפחם ב-200 מיליון שקלים. כאן פועל השר בניגוד לעמדת פקידי משרדו ובהתאם לשכל הישר. גם המס הזה אמור לשקף עלויות סביבתיות, אך בפועל אין לו השפעה וצידוק. במשרד האנרגיה ובמשרד להגנת הסביבה הפעילו לחץ ארוך שנים להפחית את השימוש בפחם למינימום, ללא קשר לעלות שלו. בנוסף, העלות עצמה מכוסה בתעריף החשמל ולכן למחיר הפחם בשוק העולמי ולגודל המס עליו אין השפעה על ההחלטות של חברת החשמל ולמס אין שום תועלת חברתית.
משחקים במספרים
ברשות החשמל רשמו 191 מליון שקלים החזרים לציבור בשל התקלה במאגר "תמר" בשנת 2017, אלא שברשות המסים עדיין לא קיבלו החלטה האם לוותר על הכסף, החלטה שתתקבל בקרוב. אם בוחנים את השימוע המפורט של רשות החשמל, הוא כולל נתונים שלא מופיעים בהודעות לעיתונות, כמו עלויות הייצור באגורות לפי דלקים. בעמוד ה7 בשימוע, מופיעים המחירים לקוט"ש של כלל סוגי האנרגיות במשק החשמל. מסיבות שלא הובררו עד פרסום הכתבה, האנרגיה תרמו-סולרית מתומחרת בטבלה ב-24 אגורות לקוט"ש בלבד, כאשר מחירה הוא סביב 85 אגורות לקוט"ש – שפירושם הבדל של יותר מ-360 מיליון שקלים ב-2019.
ברשות החשמל מסרו שמדובר ב"טעות סופר" שלא נכנסה לחישוב התעריף עצמו ושהיא תתוקן והודו ל"דבר ראשון" על הזיהוי. עם זאת, לא ברור מה בדיוק הטעות. בהודעה לעיתונות שהוציאו נכתב כי המתקנים התרמו סולריים יתרמו להתיקרות 220 מיליון שקלים, ואילו חישוב "דבר ראשון" מצביע על פער של 360 מיליון. השימוע המפורט של רשות החשמל, לא מראה כלל את החישוב ממנו נגזר הסכום של 220 מיליון, ולכן לא ניתן לוודא האם זו היא באמת "טעות סופר" בלבד, או שגיאת חישוב.
הפייק ניוז הקבוע: לעובדי חברת חשמל אין קשר להתייקרות
בשנים 2018-2019 הפחתת מצבת עובדי חברת החשמל תחסוך לחברה 271 מיליון שקלים בתשלומי שכר. סכום זה לא יופחת מהתעריף אלא יישמר ב"קופסה" המיועדת לתשלומי הפיצויים העתידיים לאותם עובדים ולאלו שיפרשו בעתיד, בהתאם למנגנון שנקבע ברפורמה, לפיו היא מחזירה את עצמה תוך 8-10 שנים, ורק לאחר מכן ההפחתה תתורגם לתעריף החשמל – אם אכן תהיה כזו. הדבר תלוי בהמון אבני דרך, כמו כמה כסף תכניס מכירת תחנות הכוח של חברת החשמל ליצרנים פרטיים. כדאי לזכור את שאת המחיר הגדול שילמו דווקא העובדים. הם לא רצו פיצוי, אלא להמשיך לעבוד, ומדינת ישראל היא זו שהכריחה את חברת החשמל לפטר אותם. תנאי השכר והפיצויים הגבוהים הם אמנם מקור לגאווה בעבור העבודה המאורגנת, אך איש לא הצליח להראות במספרים שהמהלך העצום של הפרטת החשמל תרם במשהו לאזרחי ישראל. ההפרש הגדול במחיר נעוץ בכך שהמדינה קיבעה במתווה הגז את המציאות שבה יצרנים פרטיים משלמים 20-30 אחוזים פחות על רכש גז לעומת חברת החשמל, מנרכש מאותו מונופול בדיוק. להפרטה עצמה ישנן עלויות ניכרות, של לפחות מאות מיליוני שקלים, שמופנמים באופן עמוק בתעריף הייצור של היצרנים הפרטיים.
