נדמה לי שאפשר כבר לבחור את פוליטיקאי העשור. בפברואר 2009 הצליח הליכוד, בראשותו של בנימין נתניהו, להרכיב ממשלה. זאת, למרות שלא עמד בראשות המפלגה הגדולה בכנסת. מאז ועד היום הצליח נתניהו לנצח בעוד שתי מערכות בחירות, ולתפוס תפקיד מרכזי בעיצוב מדינת ישראל.

אם נתניהו הוא פוליטיקאי העשור החולף, אולי כדאי להתייעץ איתו לגבי הדרך לנצח אותו. נאומו בוועידת העסקים של גלובס, בשבוע שעבר, נתן רמז. נתניהו עדיין אחוז אימה מטראומת 2006, אז סיים כהונה בת שלוש שנים כשר אוצר. אחריה הוא הביא את הליכוד לתוצאה הגרועה בתולדותיו, 12 מנדטים. נתניהו מבין שזו התוצאה של קיצוצים עמוקים ברווחה, שהוא הוביל, על רקע האינתיפדה השנייה והמיתון המתמשך.

נתניהו הפסיד באותן בחירות לא רק ל"קדימה", בראשות אולמרט, שהרכיבה את הממשלה, אלא גם למפלגת "העבודה", בראשות עמיר פרץ. התסריט הדמיוני הזה, של נצחון סוחף של "העבודה" על "הליכוד" דווקא בפריפריות, התרחש כאשר לראשות "העבודה" נבחר תושב שדרות, יו"ר ההסתדרות לשעבר שהוביל קמפיין בנושא שכר מינימום ועובדי קבלן.

מה נעשה ב-2019? מה שעשינו ב-1999

אנחנו מכירים את האקסיומה שאומרת שבחירות בישראל מוכרעות על נושאים מדיניים. אבל פוליטיקה היא מרחב של מהפכים ושל חלומות גדולים, הבונים מציאות. גם אם לא היו עדויות רבות לכך, ויש כאלה, התפקיד שלנו הוא לשים יעד ברור לבחירות 2019, וללכת עליו בכל הכח. היעד הוא חלופה כלכלית רלוונטית, בהירה ובועטת למול הקפיטליזם שמציע נתניהו.

כלכלה הפועלת בשביל רובנו, שתחליף את הכלכלה הפועלת לטובת מעטים. כלכלה המחברת את תושבי הפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות, ולא רלוונטית רק למרכז השבע, ההולך ומצטמק. מפלגות שמאל שהזניחו את העיסוק בשיפור המצב הכלכלי של המעמד הבינוני והעניים נחלו מפלות צורבות מהמצביעים שהרגישו שלא סופרים אותם כי הם לא מהמרכז והמילייה הנכון.

זה עבד, תתארו לכם, ב- 1999. כאשר חלק מרכזי בקמפיין של אהוד ברק, בסיוע החבירה של דוד לוי והבולטות של שלמה בן עמי, היה מאבק במיתון ויצירת מקומות עבודה. זה עבד ב- 2006. זה עבד במקומות רבים בעולם. וזה יעבוד בישראל, בה 69% מחזיקים בעמדות סוציאל- דמוקרטיות, לפי הסקר האחרון של קרן ברל כצנלסון. במידה רבה, זה עבד ב-2013, גם אם לא נאהב את זה, כאשר "יש עתיד" הצליחה להתחבר לרוח מחאת קיץ 2011 ולפרוץ עם 19 מנדטים.

100 ימים, זוז

יש שתי גישות אפשריות לבחירות: גישה ניהולית, המבקשת לצמצם סיכונים, לעבוד עם ה"בייס" הקיים ולבנות מסרים המותאמים אליו. וגישה מנהיגותית, המייצרת חזון משמעותי, פורץ דרך, המשתלט על חלק מסדר היום. אנחנו 100 ימים לפני הבחירות. מדובר במעט זמן, אבל בהמון זמן. השאלה היא היכן הזמן שלנו יהיה מושקע.

בסופו של דבר, במערכת הבחירות מעורבים מעטים, מעטים מדי. הם בעלי ההשפעה. רוצים להיות בעלי השפעה? התפקדו. כיתבו. הפגינו ("האפודים הצהובים" זו הזדמנות מצוינת). וקדמו את האנשים, המחוברים באמת לחלופה הכלכלית. הא.נשים שמחייבים לשיפור המצב הכלכלי של שני מליון העניים ומחצית העובדים, המשתכרים פחות מ-7000 שקלים. היום זה זמן מצוין להתחיל.

אבי דבוש הוא תושב שדרות, ראש מטה הפריפריות ב"מרצ" וחבר מנהיגות תנועת הפריפריות.