חקלאות פולטת כחמישית מכלל פליטות גזי החממה של האנושות, איך ניתן לצמצם אותם תוך שמירה על אספקת המזון, הביטחון התזונתי של כלל האנושות, ושמירה על החקלאים עצמם ורווחיהם? דו"ח של ארגון ה-OECD שהתפרסם היום (רביעי) מנסה לענות על כך, ולטענת החוקרים התשובה נמצאת גם בצלחת ובכיס שלנו ולא רק בשדה של החקלאי.

ייצור מזון, מטבעו הוא פעולה עתירת משאבים, קרקע, מים, דשן ועוד, ובשל כך פולטת גזי חממה רבים. כ-6 מילארד טון (12% מסך הפליטות ע"י האדם) של פחמן דו-חמצני נפלטו באופן ישיר ב-2017 לאטמוספרה ועוד 9% נפלטו באופן עקיף על ידי שימושי הקרקע כגון בירוא יערות לצורך חקלאות. בנוסף פעילות חקלאית פולטת גזי חממה נוספים כגון מתאן וחמצן דו-חנקני שהם גזי חממה עוצמתיים יותר מפד"ח, אך נמצאים בריכוזים נמוכים משמעותית.

חקלאים מגדלים אורז באזור אל-מניא במצרים. ארכיון (צילום: Senderistas / Shutterstock.com)

על פי הדו"ח, 73% מהפליטות מחקלאות נובעות מגידול בעלי חיים מעלי גרה, בקר, כבשים ועזים. 14% נוספים הם תוצאה של גידול אורז. בהקשר לכך מציינים בדו"ח תחזית מדאיגה, על פיה צריכת בשר של בעלי חיים מעלי גרה צפוי לגדול ב-15% עד 2027, במיוחד בקרב מדינות מתפתחות. לצד זאת צריכת החלב של אותם בעלי חיים צפויה לגדול ב-22%, ועל כן צמצום הפליטות מגידול בעלי חיים מעלי גרה הוא ראשון במעלה.

מס על פחמן, צמצום מזון מהחי

מחברי הדו"ח מגדירים את פליטות גזי החממה ושינוי האקלים להם הם גורמים כ'כשל שוק' של הקפיטליזם, משום שהגורם המזהם איננו נדרש על פי רוב לשלם על זיהום האוויר ופליטות גזי החממה שיצר בתהליך ייצור המוצר. בשל כך מציעים ב-OECD להכיל מסי פחמן שישקללו את מחיר פליטות גזי החממה לתוך המחיר של המוצרים, באמצעות מס ברמות שונות בהתאם לעקרון "המזהם משלם". אולם, בהקשר למגזר החקלאי, מזהירים החוקרים מלהכיל מסי פחמן ברמות גבוהות, כי הדבר עלול להאמיר את מחירי המזון וליצור משבר כלכלי ותזונתי, שייפגע באוכלוסיות הנמוכות וייפגע בביטחון התזונתי.

לטענת החוקרים, אחת הגישות שמשיגה את התוצאות הטובות ביותר בצמצום פליטות, תוך שמירה על כדאיות כלכלית ורמת מחירים נאותה היא "הנהנה משלם", במסגרתה מציעים החוקרים להחיל מדיניות של מסים וסבסוד משולבים, כך שאיפה שיושת מס פחמן על החקלאים, הרווחים מן המס יחזרו בחזרה לחקלאים בצורה של סובסידיות ותמיכות בחקלאים.

עוד מציינים בדו"ח כי ההיקף העצום של המגזר החקלאי והמגוון העצום של אופני הגידול והתוצרים מקשים על יצירת פתרון גג אחד לצמצום פליטות מחקלאות, ומחייבים פתרונות רבים. דבר נוסף שמציינים החוקרים הוא כי "הרוב המוחלט של הייצור החקלאית והפליטות הנלוות הוא מחוץ למדינות ה-OECD ולכן כל פתרון בתוך מדינות ה-OECD יהיה מוגבל מטבעו". בין המדינות המובילות בפליטות מחקלאות נמצאות סין (15%), הודו (13%), ברזיל (9%). האיחוד האירופי כולו וארה"ב מגיעים רק אחריהם עם 8% ו-7% בהתאמה.

בירוא האמזונס בברזיל לטובת שדה סויה. (צילום: Shutterstock)

חלק ניכר מהגידולים החקלאיים במדינות שונות, והרווחים שבניהם במיוחד, מיועדים לייצוא ועל כן פעולה של מיסוי וסבסוד יכולים להיות גורם מאזן כאשר המס על הפחמן "ישולם" על ידי הצרכן במדינה המייבאת, שהיא לרוב המתפתחת יותר. החקלאי יקבל סבסוד שיעזור לו לשמור על רווחיות, להתייעל ולבצע השקעות שיעזרו לו לגדל את תוצריו עם פחות פליטות.

טכנולוגיה כן, דלק תירס פחות

בין הפתרונות אותם מציעים בארגון ה-OECD ונשענים בין היתר על דו"ח פאנל האקלים של האו"ם בנושא חקלאות ומשבר האקלים, כוללים גם פתרונות בצד החקלאים כגון עידוד וסבסוד שיטות גידול שמצמצמות גזי חממה, וגם פתרונות בצד הצרכנים דוגמת צמצום אובדן מזון בשרשרת האספקה, בחנויות ובבית, ועידוד מעבר לתזונה בריאה יותר שמצמצת פליטות כגון צמצום צריכת מזון מן החי. לצד זאת בונים החוקרים על פיתוחים טכנולוגיים שיצמצמו עוד את הפליטות.

בנוסף טוענים החוקרים כי ביו דיזל ואתנול ישמשו תפקיד משני בלבד בצמצום פליטות גזי חממה, זאת בשל המשאבים הרבים הדרושים בגידול החקלאי להפקתם. בעבר נתפס שימוש בשמן צמחי כגון שמן תירס כפתרון שיכול להחליף דלק בכלי תחבורה יבשתיים, אך השטח הנרחב הדרוש לגידולים (שנתבע בין היתר על ידי בירוא יערות) המים, חומרי ההדברה והדישון הרבים לגידולים עצמם, בנוסף להתפתחות הטכנולוגית הרבה בתחום רכבים חשמליים, מייתרים במידה את החיסכון שנוצר בפליטות במעבר מדלק לשמן צמחי.