המאבק במשבר האקלים זכה בשבוע שעבר למשב רוח רענן ותהודה ציבורית רחבה בעקבות שני אירועים שהתרחשו ממש באותו היום: בבוקר ב-8 באוקטובר, פרסם פאנל האקלים של האו"ם בו מדעני אקלים מהמובילים בעולם, מחקר חדש הקובע כי לאנושות חלון זמן קצר בו ניתן יהיה לעצור את ההתחממות הגלובלית על 1.5 מעלות צלזיוס בלבד בהשוואה לעידן הטרום תעשייתי. חיזוק נוסף לאזהרותיהם של המדענים הגיע מכיוון לא צפוי, כאשר מאוחר יום באותו היום הודיעה ועדת פרס נובל לכלכלה על זכייתו של פרופ' וויליאם נורדהאוס מאוניברסיטת ייל בפרס היוקרתי, על עבודתו בתחום השפעת שינויי האקלים על הצמיחה הכלכלית ולהיפך.

נורדהאוס, שהוטרד מההתחממות הגלובלית עוד בשנות השבעים, פיתח מודל כלכלי שיכול לבלום אותה: הטלת מס על פליטת פחמן דו-חמצני, שידוע כאחד הגורמים המרכזיים למשבר האקלים אותו אנו חווים היום. הוא גם פיתח את המודל המרכזי לחיזוי ההשפעה של מס כזה על צמצום פליטות הפחמן ועל צמיחת הכלכלה הגלובלית. בהכנת דו"ח האו"ם התבססו המדענים, בין היתר, על עבודתו של נורדהאוס.

פרופ' וויליאם נורדהאוס זוכה פרס נובל בכלכלה לשנת 2018 במסיבת עיתונאים לאחר ההודעה על זכייה. 8 באוקטובר 2018 (AP Photo/Craig Ruttle)

הגלובליזציה, המנסה להפוך את העולם מרצף שלטונות מקומי-לוקאלי לכדי סדר עולמי- גלובלי, היא בין הגורמים המובילים להתחממות כדור הארץ – שגם היא אינה מבחינה בין מדינות וגבולות, והשפעתה משתרעת גם במקומות שתורמים הכי פחות להתגברותה. לפיכך טוען נורדהאוס, יחד עם חוקרים נוספים, כי הפתרון למשבר האקלים הגלובלי יכול וצריך לבוא מאימוץ מדיניות גלובלית.

הפחמן יצר את הגלובליזציה – וגם את ההתחממות

כדי להבין איך הגענו לכאן צריך לחזור כמאתיים שנים אחורה, אל המהפכה שעיצבה את האנושות שאנו מכירים היום – המהפכה התעשייתית. בעזרת גילוי האנרגיה האצורה בדלקי מאובנים כגון פחם ונפט ומשתחררת בעת בעירתם הצליחה האנושות להניע את עצמה, תרתי משמע, לעבר העתיד. זה התחיל במנועי קיטור, שהובילו לפיתוח רכבות, ספינות ממונעות, מטוסים, מכונות ייצור, תחנות כוח להפקת חשמל ועוד. העולם, לפתע, נהיה קטן יותר ונגיש יותר, והמכשירים הציעו אפיק של שחרור מעבודות קשות, מרעב וממחלות.

פליטות גזי חממה ממטוס נוסעים (צילום: Shutterstock)

למעשה, המהפכה התעשייתית הניעה שתי מגמות גלובליות שלובות שהתפתחו זו לצד זו: האחת היא יצירתו של 'הכפר הגלובלי' – עם המצאת מנועי הקיטור ומכונות נוספות הצליח האדם להגיע לכמעט כל נקודה על גבי הגלובוס, ולחבר בין כלל חלקי העולם והאנושות. אך שריפת הדלקים הנדרשת ליצירת אותו כפר גלובלי הובילה לתופעה המהווה את הצד השני של המטבע הזה – ההתחממות גלובלית. מאז ראשית המהפכה התעשייתית הובילה העלייה בגזי חממה ובניהן פחמן דו חמצני (C02) לעלייה של מעלה אחת בטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ בהשוואה לטרום המהפכה התעשייתית. לעלייה הזאת יש השפעה מכרעת על כדור הארץ, והיא אחד הגורמים לשינוי האקלים שמורגשים ביתר שאת על פני הגלובוס, ומתבטאים בין היתר בקרחונים נמסים, בבצורות ממושכות ובסופות המציפות אזורים שלמים.

לקהילה המדעית והפוליטית לקח זמן להכיר בקיומה של התחממות גלובלית ובנזקיה, אך השאלה שעולה מכך היא –  מה עושים עכשיו? האם ניתן להמשיך ולהנות מגלובליזציה ומקידמה, מבלי לסכן את עתיד כדור הארץ? לכאורה, התשובות קיימות – שימוש באנרגיות ירוקות, למשל הפקת אנרגיה מהשמש ומהרוח, ולא מנפט ומפחמן. אך פתרונות אלו הם לעיתים יקרים יותר, ובעולם קפיטליסטי שבו התאגידים הכלכליים צוברים יותר ויותר עוצמה, שורת הרווח לטווח הקצר חזקה בהרבה מחשיבה כוללת על הטווח הארוך. במילים אחרות, כשמול עיני התאגידים עומדים רווח מיידי מול אחריות על עתיד האנושות – אתם יכולים לנחש במה הם יבחרו.

להכריח את השוק לתמחר את הנזק לסביבה

ככלכלן ניאו-קלאסי הדוגל בהתערבות מינימלית בשוק החופשי, הצביע פרופ' נורדהאוס על נזקי פליטת הפחמן כמקרה מובהק של 'כשל שוק' – מצב שבו כוחות השוק החופשי, שלפי התיאוריה הקפיטליסטית אמורים להיטיב עם כלל הגורמים בחברה, לא מצליחים לעשות זאת בלי התערבות חיצונית של הממשלה. נורדהאוס הראה כי לנזק הנגרם לסביבה כתוצאה מפליטת פחמן יש מחיר כלכלי כבד: הוצאה מוגברת על בריאות, התמודדות עם אסונות טבע מוגברים, בניית מתקני התפלת מים וטכנולוגיות חקלאיות לשמירה על אספקת משאבי הטבע ומזון לאזרחים ועוד. כשל השוק מתבטא בכך שאף אחד מהגורמים בשרשרת הייצור והסחר, המסתמכים על האנרגיה שהופקה מאותו פחמן, אינם משלמים את העלויות האלו, שנאמדות במיליארדי וטריליארדי דולרים. בספרו 'הקזינו האקלימי' סיכם זאת נורדהאוס בפשטות: "הבעיה היא שאלו שמייצרים את הפליטות לא משלמים על הזכות הזאת, בעוד שאלו שניזוקים לא מפוצים".

בפועל, העלויות הנגזרות מהשימוש בפחמן מושתות על הממשלות של מדינות העולם, ומהוות עלות חיצונית למוצרים שמופקים בעזרתה – מה שגורם לצריכה מוגברת של אותם מוצרים, עקב המחיר הנמוך באופן מעוות. זאת ועוד: מאחר שההתחממות היא בעייה גלובלית, אין כל קשר בין מקומות בעולם בהם יש רמה גבוהה של פליטת פחמן, לבין המקומות שיסבלו מנזקי פליטות הפחמן. דוגמה לכך ניתן להביא מהעובדה כי טביעת הפחמן (כמות פליטות לנפש) של מרבית תושבי אפריקה היא נמוכה מאד, אולם רובם נתונים באופן כזה אחר לתופעת אקלים מתגברות כגון בצורות, מדבור ושיטפונות שמכים בצורות שונות ברחבי היבשת השחורה. לכן, הממשלות במדינות אלו נאלצות לשאת בעלויות של שימוש גבוה בפחמן במדינות אחרות, ללא כל פיצוי.

אסונות טבע כתוצאה מההתחממות הגלובאלית (צילום אילוסטרציה: Shutterstock).

וכאן נכנס לתמונה רעיון המיסוי הגלובלי על הפחמן. נורדהאוס טוען כי הטלת מס באופן שישקף את הנזק הסביבתי היא פעולה הכרחית לתיקון כשל השוק. לטענתו, לא רק שמס כזה יפגע בשוק החופשי באופן מזערי ביותר, זוהי גם הדרך היעילה ביותר לצמצום פליטת הפחמן לעומת פעולות נוספות בהן ניתן לנקוט כגון רגולציה ממשלתית, הטלת מכסות על פליטות, איסור שימוש במזהמים מסוימים או סבסוד שימוש באנרגיה מתחדשת.

הרעיון הבסיסי מאחורי מסי פחמן הוא למסות שימוש בדלקים שונים על בסיס כמות פליטות הפחמן הדו-חמצני שנוצרות בתהליך הבעירה שלהם. כך, למשל, פחם ימוסה באופן כבד יותר מנפט, גז ימוסה בצורה פחותה משניהם, ושימוש באנרגיה מתחדשת, כגון אנרגיית רוח או אנרגיה סולארית לא ימוסה כלל, משום שאינו גורם לפליטות. באמצעות המס טוענים התומכים בו יתוקן אותו כשל שוק, והמחיר האמתי של התוצר ישתקף, השוק החופשי יתקן את עצמו והצרכנים יעדיפו לצרוך מוצרים זולים יותר שיוצרו באנרגיה הפולטת פחות פחמן דו חמצני וכך יופחתו הפליטות ותצמצם תופעת התחממות הגלובלית. מס פחמן הינו פס רגרסיבי משום שהוא מוכל על צריכה ולא הכנסה. את הרעיון למסות פליטות פחמן הגה הכלכלן הבריטי ארתור פיגו כבר בשנת 1920 בספרו "כלכלת הרווחה", עבודתו של נורדהאוס בהמצאת ושכלול המודלים השונים לחישוב המס הרצוי אותם החל לכתוב בשנות ה-80' היא שזיכתה אותו בפרס הנובל. מיסוי פחמן יכול לבוא בכמה צורות כגון, מיסוי תחנות כוח על סוג הדלק בו הם משתמשים או מיסוי דלק לכלי תחבורה, באופן דומה לבלו על הדלק הקיים כיום בישראל.

כדי לעצור התחממות גלובלית, צריך מס גלובלי

מבחינת נורדהאוס ורבים נוספים, על מנת שמס על פחמן יהיה אפקטיבי ויצליח להוריד את הפליטות יש צורך בהחלה של מס גלובלי, במקום שכל מדינה תחליט על מס מקומי. הכלכלה העולמית היום היא גלובלית, התפתחות הסחר הגלובלי שבמסגרתו המרוץ לתחתית בקרב המדינות המתפתחות למשיכת מקומות עבודה חדשים לצד הצורך בהורדת יוקר המחייה בקרב המדינות המפותחות טשטשו רבות את הגבולות בין המדינות. במסגרת הסחר הגלובלי החופשי עובדים רבים מתחרים בניהם על אותם עבודתה ובתי עסק ממדינות שונות מתחרים על אותם צרכנים, ולכן החלה של מס פחמן באופן לוקאלי עלולה להוביל דווקא להגברה של פליטות בקרב מדינה שלא ממסה פליטות פחמן ולכן מחירי המוצרים זולים יותר והביקוש אליהם יגבר. בנוסף לכך, הנזקים של שינוי האקלים אינם מקומיים אלא גלובליים אף הם. פליטות מרובות של גזי חממה מעל סין עלולים לגרום לשיטפונות והצפות בצפון מערב אירופה דבר המדגיש ביתר שאת את הצורך בשיתוף פעולה גלובלי.

במודל העדכני ביותר שלו בוחן נורדהאוס בעזרת המודל ארבעה תרחישים שונים בהם ננקט מיסוי פחמן ברמות שונות ומנתח את השפעתו על רמת פליטות פד"ח ועל הטמפרטורה הממוצעת הגלובלית. בתרחיש הראשון המכונה בסיס (Base) לא ננקטים צעדים נוספים מעבר לאלו שאומצו עד 2015. בתרחיש השני אותו מכנה נורדהאוס אופטימלי (Opt) עולה המס הגלובלי מ-29.5$ לטון ומטפס בהדרגה ל-64$ ב-2030 ומגיע ל-153$ לטון ב-2050. בתרחיש השלישי אותו מכוון נורדהאוס להגבלת העלייה ל-2.5 מעלות צלזיוס לכן כונה (Temperature Limit <2.5◦C) עולה מס הפחמן מ-184$ דולר ב-2015 ל351$ ב-2030 ולבסוף מגיע לכ-1000$ לטון ב-2050. התרחיש האחרון המכונה Stern מתחיל מס הפחמן ב-2015 ב-256$ לטון ועולה 381$ ב-2030 ו-מגיע לרמה של 615$ ב-2050.

השפעת מיסוי פחמן ברמות שונות על כמות פליטות CO2 גלובליות בג’יגה טון במשך שנים לפי מודל החיזוי של נורדהאוס (מתוך Scientific Background: Economic growth, technological change, and climate change)

מהגרפים המצורפים ניתן לראות כיצד בתרחיש הבסיס בו לא ננקטת אף פעולה חדשה פליטות הפחמן משיכות במגמת הטיפוס למעלה וכך גם הטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ עולה אף היא במידה הרבה ביותר. בתרחיש Opt והמתון ביותר מבחינת המיסוי הצמצום בפליטות הוא ההדרגתי ביותר ולכן גם הטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ גבוה יותר מאשר משני התרחישים האחרים. בשני התרחישים הנוספים 2.5>T וStern- ניתן לראות כיצד המיסוי הגבוה יותר מוביל לפי המודל לצמצום הפליטות באופן חד ומהיר עד לכדי רמה של אפס פליטות באזור שנת 2040. ובהתאם לכך ניתן לראות כי גם עלייה הטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ מתרחשת בקצב איטי ומתון הרבה יותר. חשוב להדגיש כי כלכלה איננה מדע מדויק ואיננה פועלת מכוח חוקי טבע אלא כתוצאה מהחלטות של אנשים, ועל כן קשה לחזות אותה באופן מדויק.

השפעת מיסוי פחמן ברמות שונות על העליה הממוצעת בטמפרטורת כדור הארץ במעולות צלזיוס במשך שנים לפי מודל החיזוי של נורדהאוס (מתוך Scientific Background: Economic growth, technological change, and climate change)

 

בשנת 1997 נחתמה אמנת קיוטו, שהייתה הראשונה בשורה של הסכמים של מדינות העולם להפחתת פליטות גזי חממה כאשר האחרון שבהם הוא הסכם פריז שנחתם ב-2015 והקיף את כמעט כל מדינות העולם מלבד סוריה שהייתה באותה העת בעיצומה של מלחמת האזרחים וניקרגואה שסירבה לחתום על הסכם משום שלטענתה היה צורך בצעדים יותר דרסטיים להגבלת עליית הטמפרטורות. בפברואר 2017 פרשה ארה"ב. אולם הסכם פריז בו המדינות על הגבלת ההתחממות הגלובלית לפחות מ-2 מעלות צלזיוס עד שנת 2050, בהשוואה לתקופה הטרום תעשייתית. זאת כאשר השאיפה היא להגביל את ההתחממות אף ל-1.5 מעלות צלזיוס בלבד עד סוף המאה ה-21 הינו הסכם הצהרתי ובלתי מחייב כשכל מדינה בו החליטה בעצמה על הצעדים שהיא תנקוט לצמצומם הפליטות בתחומה בלבד ולא דובר בו על מנגנון גלובלי.

המתנגדים למיסוי פחמן מימין מזהירים כי אפילו מיסוי מינימלי ביותר עשוי לפגוע בצמיחה, להוביל לפיטורים המוניים, לעלייה ביוקר המחייה ופגיעה במעמדות הנמוכים זאת בשל המרכזיות של שימוש באנרגיה בכל מוצר, החל מייצרו, דרך שינוע והפצתו ועד המכירה עצמה ולכן גם בתמחור שלו. ומיסוי פחמן עלול להוביל כמובן גם לעלייה ישירה בחשבונות החשמל. המתנגדים טוענים כי הטלת מס על פליטות פחמן עלולה להוביל לעלייה חדה במחירים של כמעט כל מוצרי הצריכה ובנוסף עלולה לגרום לאובדן עבודות ממדינות שיכילו מס שכזה לעבר מדינות שלא יימסו פליטות פחמן ולכן ייצור מוצרים יהיה זול יותר. המתנגדים משמאל מזכירים בנוסף כי השוק איננו באמת חופשי, ומלבד בתאוריה הכלכלית הוא לעולם לא יכול להיות כזה. הצרכן לא יכול להחליט איזה סוג אנרגיה הוא ייצרוך ולכן הדבר עלול להעלות בחדות את חשבונות החשמל ויוקר המחייה מבלי להגיע לתוצאה הרצויה ולכן רצוי להטיל מכסות על פליטות או להטיל רגולציה שתגרום למעבר לדלקים מזהמים פחות.

כדי להתמודד עם אופיו הרגרסיבי ומרחיב הפערים של מס הפחמן, שכאמור מועד לפגוע באופן קשה יותר בשכבות הנמוכות, מציעים רבים מהתומכים במס פחמן להפחית את המע"מ, שהינו מס עקיף גם כן במקביל להחלת מס פחמן. לחלופין מציעים חלק מהתומכים, לחלק את הסכום שמצטבר מדי שנה מגביית המס כדיבידנד שמחולק באופן שווה לכלל אזרחי המדינה.

"מס פחמן אומר שלהתחממות הגלובלית יש מחיר כלכלי" אומר לדבר השבוע ד"ר יונתן אייקנבאום מנהל קמפיינים בגרינפיס ישראל "מס הפחמן הולך בעקבות כוחות השוק, יש מוצרים שפתאום נהיים יותר יקרים בגלל המס שמוחל עליהם, ולכן יקנו אותם פחות. זה הרעיון של המס, לעבוד לפי כוחות השוק". הוא מוסיף כי "ההיגיון שעומד מאחורי מס פחמן הוא ההיגיון הכי פשוט שאפשר, וההיגיון הזה אומר, שבסופו של דבר הבעיה היא גלובלית, לפליטות פחמן דו חמצני אין שום השפעה לוקאלית. ישנם מזהמים שהם מזהמים את האזור בו נפלטו, אבל פחמן דו חמצני ההשפעה שלו היא אך ורק גלובלית."

ד"ר יונתן אייקנבאום, גרינפיס ישראל. (צילום: דבר ראשון)

"יש כל מיני הערכות וזה לא פשוט להעריך, אבל אפשר להגיד בגדול, התחממות של מעלה נוספת תעלה למשק כך וכך טריליון דולרים, ולפי זה אפשר לחשב מה העלות של טון פחמן, כלומר מה האובדן הכלכלי, האובדן המשקי שתיגרם מפליטה של אותו טון פחמן. בעזרת החישוב הזה אפשר למסות את הפעילות שגורמת להרבה פליטות פחמן דו חמצני בצורה כזו שהיא תשקף את זה במטרה לגרום לאותם גורמים שמייצרים את הפליטות להתייעל" מסביר אייקנבאום אולם מלבד ההסבר הכלכלי- רציונלי מוצא אייקנבאום גם מרכיב ערכי במס הפחמן "לעניות דעתי יש גם עקרון ערכי חשוב שאומר: אנחנו כולנו צרכנים של העולם. לא יעזור לנו, אזרחים של העולם זה רעיון שאני אישית דוגל בו, אבל צרכנים של העולם זאת עובדה וזה תיאור של מציאות שבה אנחנו צורכים מוצרים שבאים מכל העולם"

"הסוגיה היא גלובלית והנזקים המשקיים, בוודאי לא מתחלקים שווה בשווה אבל בסופו של דבר הם נזקים חוצה גבולות." מדגיש אייקנבאום את הגלובליות של הבעיה אך לטענתו יש בכך גם יתרון רב "בזכות מס על פחמן אפשר לחולל שינוי גלובלי, לעומת סובסידיה רגילה שהיא מאד תלויה בהקשר הפוליטי והכלכלי של המקום. הנושא של שינוי אקלים לא יכול לסבול כאלה תחלופות של ממשלות. זה פשוט סיפור שהוא יותר מדי גדול כדי להשאיר את זה ללבטים לוקאליים"

ד"ר סיניה נתניהו כלכלנית ומומחית לכלכלת משאבי טבע טוענת אף היא בשיחה עם דבר השבוע שהפתרון הדרוש הינו גלובלי, אך לטענתה לא דרושה התגייסות של כלל המדינות בעולם, דבר שמנסחי הסכם פריז שמו על דגש רב, לעיתים תוך התפשרות על הפרטים בהסכם עצמו " שינוי האקלים הם בעיה גלובלית משותפת המצריכה תאום בין-לאומי. עם זאת, תאום שאינו מחייב נדון לכישלון כי כל מדינה תשאף לצמצם את העלויות הנגזרות מההסכם ואף לערוק ממנו בין אם באופן מוצהר, כפי שעשתה קנדה בתקופת הסכמי קיוטו, או באופן בלתי מוצהר. מאחר וכמויות הפליטות משתנות ממדינה למדינה, הן לנפש, הן לקמ״ר והן בסה"כ, יש כמובן מדינות שפולטות ומשפיעות יותר ויש שפולטות ומשפיעות פחות. גם עלות הפחתת הפליטות והתועלות משתנה בין מדינות בהינתן זמינות החלופות וגורמים נוספים. מדינות או גושי מדינות בעלות פליטות ניכרות יכולות בהחלט להשפיע. המציאות בהסכמים שונים היא שלמרות הניסיון לשת״פ בין-לאומי מלא, לעיתים ניתן להסתפק בקואליציה משנית מצומצמת יותר להובלת מהפך." לקואליציה הזו מוסיפה נתניהו מדינה שחייבת להיות בה, מדינה שבמציאות הפוליטית כיום מנהיגיה נמצאים דווקא בצד השני של המתרס בקרב מכחישי האקלים "מיותר לציין שארה״ב חייבת להיות חברה מובילה בכזו קואליציה משנית." בתחילת השבוע, הטיל נשיא ארה"ב טראמפ ספק במהימנות דו"ח האו"ם והאשים את המדענים בהטיה פוליטית.

"בישראל אין מס פחמן. ולא ידוע לי על ניסיון חקיקה בנושא" אומרת נתניהו שהייתה עד לאחרונה המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה ופרשה באוגוסט האחרון ביחס למצב בארץ "ככלל, אין לצערי שימוש בכלים כלכליים סביבתיים אפקטיביים במשרד להגנת הסביבה." מבקרת נתניהו את המדיניות בה נוקטת כיום ממשלת ישראל בנושא. ומוסיפה כי לשיטתה "מס פחמן, כמו כל מס שמוטל כל מזהם, הוא כלי כלכלי יעיל לייצר תמריץ לצמצום פליטות. על מנת לעמוד בצמצום פליטות, לרבות גזי חממה, נדרשות פעולות כלכליות נוספות ואחרות."

"כיום ביותר ויותר מקומות אנרגיה מתחדשת היא זולה יותר" מרחיב אייקנבאום "אבל מס פחמן הוא משקף דבר שהוא דבר נכון. עדיף שהכלכלה תשקף את הדברים האלה מאשר שיתחילו לתת סובסידיות (לאנרגיה מתחדשת. מ.ה), אני מאמין יותר במס פחמן בגלל היציבות שלו. זאת אומרת ברגע שהקונספט הזה מוטמע, אז הוא לא יעזוב אותנו כל עוד הוא רלוונטי. סובסידיה זה דבר שהוא בא וחולף, היום אתה תומך באנרגיה מתחדשת ומחר יש כוחות אחרים ואתה מוריד את התמיכה. לעומת זאת עלויות חיצוניות, ומס פחמן שהוא משקף אותם זה עיקרון יותר צודק, ויותר מחזיק מים. אפשר לעדכן את המס פחמן בהתאם להערכות ולא רק זה אלא אם אתה מייצר מס פחמן גלובלי בסופו של דבר יהיה מחיר אחיד לפחמן בכל העולם."

לשאלתנו על הגורמים שצריכים להוביל את המאבק למס פחמן נותן אייקנבאום תשובה מאד לא צפויה, בייחוד מפעיל מרכזי בגרינפיס ארגון סביבה בינלאומי הידוע במאבקו לריסון השפעות הגלובליזציה "הדבר הכי נכון זה לייצר זיקה בין משטר האקלים לבין משטר הסחר הגלובלי. המכונה הגדולה הזאת של הסחר הגלובלי נועדה לעשות הרבה כסף והיא מזהמת מאד, זה המשטר הבינלאומי היחידי שבאמת מצליח משהו אבל לרוב זה משהו לא טוב, אז אולי עכשיו יש אפשרות לעשות משהו טוב."

"זה כל כך פשוט ליצור את זה. כשלוקחים את כל המשטרים הבינלאומיים, מה המשטר הכי חזק? המשטר הכי חזק זה חד וחלק המשטר של ארגון הסחר העולמי, הוא הרבה יותר חזק מכל משטר אחר. אני חושב שאם נגיד ארגון כזה במערכת החוקים שיש לו היה קובע מס פחמן זה יהיה ממש פשוט. יש מס על פחמן ומדינה שלא מכבדת את המס פחמן אז כל מדינה שמייבאת ממנה את המוצרים תכיל בעצמה את המס פחמן בייבוא, במקום בייצור, והיא תייעד את ההכנסות האלה להפחית אצלה את פליטות גזי חממה. ככה עובד ארגון הסחר העולמי. כל מדינה שמייבאת מוצרים יכולה לקבוע סנקציות במידה שיש הפרה של זכויות, ופשוט צריך לייצר את אותו מנגנון עם מס פחמן. בגלל ההתחרות הגלובלית זה מחייב גם אמירה שהיא גלובלית, שווה לכולם", מנמק אייקנבאום.

המחקר החדש שחיבר פאנל האקלים של האו"ם והתפרסם בשבוע שעבר קובע כי לאנושות חלון זמן קצר בו ניתן יהיה לעצור את ההתחממות הגלובלית על 1.5 מעלות צלזיוס בלבד בהשוואה לעידן הטרום תעשייתי. על פי המחקר, פרי עבדותם של 91 מדענים שהסתמכו על מעל ל-6,000 מחקרים במשך שלוש שנים, ניתן מבחינה כימית ופיזיקאלית להילחם בכך ולפעול להגבלת העלייה ולייצב אותה על מעלה וחצי בלבד עד שנת 2050. לשם כך, טוענים החוקרים כי יש לצמצם עד 2030 את כמות הפליטות פחמן דו חמצני ב-45% מסך הפליטות ב-2010. למרות האופטימיות המדעית, לגבי היתכנותם הפוליטית של המהלכים, המדענים היו פחות בטוחים.

עד היום רעיון מיסוי פליטות פחמן נותר בגדר רעיון שמומש באופן חלקי בלבד וכאשר זה כן מומש הדבר נעשה באופן מקומי על ידי מדינות פרטניות. דו"ח של ה-OECD שפורסם בספטמבר מצא כי המחיר הממוצע של מס פחמן ב-42 הכלכלות המפותחות (החברות ב-OECD וב-G20) ואחראיות על 80% מסך פליטות הפחמן עמד על 8$ דולר לטון פחמן בלבד לשם השוואה בדו"ח האו"ם מהשבוע ממליצים המדענים בין היתר בהתבסס על המודל שפיתח נורדהאוס כי על מנת לעמוד ביעד המעלה וחצי פליטות פחמן דו חמצני צריכות להיות ממוסות ברמה של בין 135$ ל-5,500$.

להדגמת יעילותו של מיסוי פחמן מביאים ב-OECD כדוגמה את בריטניה, שהעלתה את המס על טון פחמן דו חמצני ליצרני האנרגיה מ-7 אירו לטון פד"ח ב-2012 לרמה של 30 אירו ב-2016. לאורך התקופה ירדו פליטות פד"ח בלא פחות מ-58% בארבע שנים.

אין ספק שבמציאות העולמית היום, שבה הכפר הגלובלי התרחב ומקיף כמעט כל נקודה על פני כדור הארץ, יש חשיבות רבה באימוץ מדיניות ונקיטת צעדים גלובליים אל מול משבר שלא רואה מולו גבולות, גדרות ונקודות ביקורת. מס הפחמן מתקן בנוסף לכך גם את כשל השוק שנוצר ובכך חושף לנו הצרכנים את המחיר האמתי של המוצרים שאנחנו צורכים ויכול לאפשר לנו לבחור בחירות מודעות ושקולות יותר שיכולות לתרום למאבק במשבר האקלים. ייחודו של מס הפחמן בכך שהוא מאמץ הן את חוקי המשחק של הכלכלה הגלובלית והן את חוקי הטבע של השפעות האקלים באופן גלובלי ובכך אולי מהווה מס הפחמן פתרון גלובלי למשבר גלובלי בעולם גלובלי. אך לצדו עדיין חשוב להמשיך לפעול במסגרות הלוקאלית-ממשלתיות להגבלת פליטות, הטלת מכסות פליטה ואיסור על שימוש במזהמים כבדים.

"ככל שאנו מאחרים לקבוע מס פחמן כך יעלה גובהו של המס בעתיד" מסכמת ד"ר נתניהו ומזכירה את הדחיפות מבחינתה בהחלה מס פחמן בהקדם. "אני מאמין שתוך מספר שנים זה ייושם ברמה גלובלית. לא סתם נתנו עכשיו פרס נובל למי שחישב את המודל לזה, הם רואים שמתחבטים בסוגיה הזאת המון זמן ולא הושגה פריצת דרך פוליטית איך ליישם את זה." מסכם ד"ר אייקנבאום.