דו"ח מדעי חדש של הפאנל הבין ממשלתי לשינוי אקלים (IPCC), הגוף באו"ם האחראי למחקרי אקלים, סוקר את האופן שבו ההתחממות הגלובלית והקרקע מקיימים מעגל היזון חוזר קשה. שינויי אקלים שנגרמו על-ידי בני אדם פוגעים באופן משמעותי בקרקע, בעוד האופן בו אנשים משתמשים בקרקע גורם להתחממות גלובלית להחריף. על-פי הדו"ח, כבר כעת המזון יקר יותר, נדיר יותר ומזין פחות. "ההיזון החוזר מאיץ", אמרה מדענית האקלים של נאס"א סינטיה רוזנצוויג, אחת ממחברות הדו"ח. "האיום כי שולחן ארוחת הערב שלנו יושפע משינויי האקלים – גובר".

אולם, אם בני האדם ישנו את האופן בו הם אוכלים, מגדלים מזון ומנהלים יערות, זה עשוי לעזור להציל את כוכב הלכת שלנו מעתיד חם עוד יותר, כך על-פי מחברי הדו"ח. שטחי היבשה בעולם מהווים 30% מהכדור, והם מתחממים במהירות הגבוהה פי שניים מכלל כדור הארץ. אנחנו מודעים למדי לסוגיית הגזים היוצרים את אפקט החממה, אך בנושא המציאות בשטחי היבשות המודעות נמוכה יותר. דו"ח מיוחד, שנכתב על-ידי יותר ממאה מדענים ואושר פה אחד על-ידי דיפלומטים ממדינות ברחבי העולם בפגישה בג'נבה, הציע אופנים שונים להתמודד עם האיומים הקשים.

בירוא האמזונס לטובת מרעה לבקר. השריפה הוצתה כדי לפנות עוד חלק מהיער. (Photo by Ricardo Funari/Brazil Photos/LightRocket via Getty Images)

"האופן בו אנו משתמשים באדמה הינו חלק מהבעיה אך גם חלק מהפתרון", אמרה וולרי מייסון דלמוט, מדענית אקלים צרפתייה שלקחה חלק במחקר. "מדיניות ניהול קרקע בת קיימא יכולה לאפשר לנו להבטיח עתיד נוח יותר". למעשה, מחברי הדו"ח הדגישו את העובדה שכל מעשה שנעשה יכול לעזור, וביקשו להדגיש שהדו"ח שלהם אינו קריאה ליאוש אלא לעשייה חיובית.

על-פי הדו"ח, שינויי האקלים כבר הרעו את מצב הקרקעות ברחבי העולם, גרמו למדבריות להתפשט, לאזורים בחוג הארקטי להפשיר והפכו את היערות לרגישים יותר לשריפה, מזיקים ומחלות. כל זה קרה למרות שמרבית הכדור נהיה ירוק יותר בעקבות גידול בכמות הפחמן הדו-חמצני באוויר.

שדה חיטה יבש בעמק חפר לאחר שנת בצורת. ארכיון (צילום: גיל יערי/ פלאש90)

שפע הפחמן הדו-חמצני הזמין לצמחים גורם להם לצמוח יותר אך עם זאת במחקרים רבים נראה שהפחמן הדו חמצני באוויר גורם למזון שגדל להיות מזין פחות. הפחתה של 6-13% בחלבון, 4-7% פחות אבץ ו-5-8% פחות ברזל.

חקלאות ויערנות אחראים ל-23% מפליטות גזי החממה, כאשר משקללים גם את הפליטות הנובעות מתהליכי השינוע הגלובלי והאריזה, מעריכים החוקרים כי המספר קופץ ל-37% מסך הפליטות. במקרה הגרוע ביותר, עלייה של כמה עשיריות המעלה בלבד בטמפרטורות העולמיות יהפכו בעיות של בטחון תזונתי מכאלה המוגדרות כיום "מתונות" לכאלה המוגדרות "סיכון גבוה". עלייה של 1.8 מעלות צלזיוס ימקמו את הסיכון על "גבוה מאוד".

אחת משיירות המהגרים ממרכז אמריקה לארה"ב חוצה את הנהר בגבול בין גואטמלה למקסיקו. 2 בנובמבר 2018 (AP Photo/Oscar Rivera)

עוד מציינים בדו"ח כי הירידה בכמות ואיכות המזון אל מול הגידול באוכלוסייה ובאיכות החיים עלולים להוביל למצב של חוסר ביטחון תזונתי, בייחוד במקומות העניים ביותר בעולם, דבר שעלול להחריף את משבר ההגירה העולמי. כבר כעת ניתן לראות לא מעט סימנים למהגרים שנאלצים לעקור ולנדוד הן בתוך המדינה והן מחוצה לה בשל ירידה דרסטית באיכות הקרקע ויבולים.

הפתרון? גם בצריכה וגם בייצור. הפחתה משמעותית של אכילה של בשר אדום והגברה של אוכל מבוסס צמחים: פירות, ירקות וגרעינים, העולם יחסוך כ-15% מסך הפליטות הנוכחיות עד אמצע המאה. זה גם ישפר את הבריאות של האנושות.

שריפת יער ביוון ממערב לאתונה (צילום: AP Photo/Theodora Tongas).

גידול מזון מן החי הינו בעל השפעה משמעותית על משאבי כדור הארץ. מתוך סל גידולי המזון, אחראי המזון מן החי ל-18% מהקלוריות ול-37% מהחלבון שצורכת האנושות. אבל כדי לספק את השיעור הנמוך הזה צורכת תעשייה זו למעלה מ-83% מהקרקע המשמשת לגידולי מזון בעולם, ומתוך כלל הגידולים החקלאיים היא אחראית ל-58% מפעילות גזי החממה, 57% מזיהום המים, ו-56% מזיהום האוויר.

בנוסף לכך, מרבית היערות העשויים להפחית את תופעת ההתחממות הגלובלית שנכרתים הן בדרום אמריקה באמזונס והן בדרום מזרח אסיה מבוארים לצורך גידולים חקלאיים, בקר וגידולי צמחים כגון תירס ודקלים לצורך שמנים צמחיים, כך שהתפחתה בצריכה של בקר, ומוצרים המיוצרים עם שמן דקלים יכולים להפחית את כדאיות בירוא היערות במקומות אלה.

אגרו-יערנות בהרי האנדים (צילום: Shutterstock)

סוגיה קשה נוספת היא בזבוז המזון. כיום, 25-30 אחוזים מכלל המזון המיוצר אובד או מתקלקל, כך על-פי הדו"ח. תיקון של סוגיה זו יפנה מיליוני קילומטרים רבועים של אדמה. בצד הייצור מדובר על טכניקות גידול טובות יותר: שימוש מדויק יותר בדשנים, גידולים מגוונים ומיעוט התערבות. התנהלות כזו יכולה לחסוך 18% מהפליטות הנוכחיות עד אמצע המאה, כך על-פי הדו"ח.

מדען מאוניברסיטת סטנפורד בשם כריס פילד, שלא היה חלק מכתיבת הדו"ח, אמר כי המסקנה ברורה: "עלינו לזהות כי יש לנו מגבלות חמורות על כמות האדמה הזמינה ועלינו להיזהר באופן בו אנו משתמשים בה".​