בחירות האמצע בארה"ב שהתנהלו השבוע היו מהסוערות שידעה אמריקה. אחת מהסיבות המרכזיות לכך היא שיירת מהגרים שיצאה לפני כחודש ממדינות מרכז אמריקה – גואטמלה, הונדורס ואל סלבדור, במטרה מוצהרת להגיע לגבול ארה"ב ולבקש מקלט בה. המוני הנודדים צפונה חצו כבר את גבול מקסיקו ויצרו מומנטום שמוביל להצטרפות של אנשים וקבוצות נוספות כל הזמן, ובזמן כתיבת שורות אלו מוערך מספרם בכ-5,000-10,000 בקבוצות שונות.

ככל שגדלה השיירה, כך גדל הסיקור התקשורתי והבאזז סביבה, ובתורו גורם לפוליטיקאים מכלל קצוות הקשת לנצל אותה לצרכיהם. נשיא ארה"ב טראמפ אף תיאר אותה כ'פלישה', והכריז כי מדובר באנשים מסוכנים, שביניהם נמצאים טרוריסטים ופושעים מסוכנים המנסים להסתנן לארה"ב באמתלה של מצוקה. בנוסף לכך הודיע טראמפ על תגבור הגבולות, ושלח 5,000 חיילים לעמוד אל מול המהגרים העתידים להגיע. זאת על אף המרחק הרב של השיירה מגבול ארה"ב כעת – למעלה מ-900 ק"מ מפרידים בין המובילים בשיירה לגבול הקרוב ביותר של המדינה.

אחת משיירות המהגרים ממרכז אמריקה לארה"ב במחסה באצטדיון כדורגל במקסיקו סיטי. 5 בנובמבר 2018 (AP Photo/Marco Ugarte)

בתקשורת העולמית, מוצגים מהגרי השיירה ומשבר ההגירה במרכז אמריקה כמונעים מהרצון להימלט ממשטר מושחת, אלימות ברחובות ושלטון כנופיות ברחובות לעבר ארה"ב הבטוחה, היציבה והמשגשגת יותר. אך מספר מומחים ועיתונאים המסקרים את השיירה מצביעים על גורם נוסף משמעותי לא פחות, אך סמוי הרבה יותר מן העין – משבר האקלים העולמי, הגורם לחוסר בביטחון תזונתי ודוחק במהגרים לנדוד למקומות פוריים ושבעים יותר. "לא ירד גשם השנה, שנה שעברה לא ירד גם. התירס שלנו לא הניב יבול", אמר השבוע חסוס קאנאן, אחד מאנשי השיירה לגארדיאן הבריטי. "לא היה מה לקצור, וזה מכריח אותנו להגר" הסביר קאנאן, יליד מאיה מהונדורס.

מפת מרכז אמריקה ומסלול השיירת המהגרים (גרפיקה: אידאה)

מהגרי האקלים הראשונים

הגירה בשל רעב או 'חוסר בביטחון תזונתי', הידועה גם כהגירת אקלים, איננה תופעה חדשה. למעשה, היא עיצבה את ההיסטוריה של רבים מהעמים ברחבי העולם, ביניהם גם העם היהודי. כבר בבראשית י"ב מוזכר כיצד אברהם אבינו יורד מארץ כנען למצרים בשל הרעב: "וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ". מעשה זה חוזר שוב עם נכדו של אברהם, יעקב, שיורד למצרים אף הוא "וירד יעקב מצרימה וכל זרעו איתו, ויאמרו אל פרעה: לגור בארץ באנו, כי כבד הרעב בארץ כנען".

יעקב ומשפחתו יורדים למצרים (איור: גוסטב דורה)

מחקר שביצעו ארגון המזון של האו"ם וארגון ההגירה הבינלאומי ופורסם כבר באוגוסט 2017, טרם יציאת השיירה מצא כי 47% מהמגרים מגואטמלה, הונדורס ואל סלבדור דיווחו שהם חווים חוסר ביטחון תזונתי ברמה בינונית עד חמורה. החוקרים ציינו גם כי רמות כאלה של חוסר ביטחון תזונתי לא נראו בעבר באזור. בנוסף, קשרו החוקרים בין התגברות של תופעות אקלימיות כגון בצורות ומדבור לבין הירידה בכמות ואיכות היבולים באזור מרכז אמריקה. מאחר ששליש ממשקי הבית באזורים אלה תולים את פרנסתם בחקלאות, הירידה ביבולים מובילה לא רק לרעב, אלא גם לעוני ולחוסר יציבות כלכלית.

מיעוט הגידולים הופך את החקלאות לפגיעה יותר

היתה תמיד נתונה לחסדי מזג האוויר, ופגיעה מאוד לנזקים הנגרמים ממנו. אך עם התפתחות החקלאות המודרנית, החל תהליך במסגרתו הצטמצמו באופן דרסטי מספר המינים המשמשים את בני האדם למאכל, ומרבית האדמות החקלאיות הופנו לגידול של ארבעה מיני צמחים שהפכו למרכיבים עיקריים בתזונה האנושית: תירס, אורז, חיטה ותפוח אדמה. היעדר המגוון הופך את החקלאות לפגיעה אף יותר שכן, כל שינוי במשקעים, או הופעה של וירוס מחלה או מזיק הפוגעים באותו זן ושזנים נוספים יכולים היו להיות עמידים להם עלולים לגרום לתוצאות הרסניות.

חקלאים בשדה תירס בגואטמלה (צילום: Shutterstock)

"אנחנו תלויים במספר קטן מאד של סוגי גידולים כמקור התזונה העיקרי שלנו, ומה שיותר גרוע מכך הוא מגוון הזנים הנמוך", מסבירה ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול אתגרי בריאות וסביבה, "בכל אירופה מגדלים זן אחד או שני זנים של חיטה. אם הזן הזה חוטף וירוס – הלך עלינו, אין חיטה. אם היינו מגדלים עשרים זנים שונים, אז כשזן אחד היה חוטף וירוס היה אפשר לעבור למינים האחרים, וזה נכון לגבי כל הגידולים. במקום זה, אנחנו מגדלים פחות מדי זנים – מוצאים זן אחד שהוא 'הכי טוב' ומגדלים רק אותו, אבל אם הוא נפגע, העמידות והיכולת שלנו לייצר מזון נפגעות. מספיקה שנה אחת של בצורת, וירוס, פטרייה או הצפות שגורמות לעובש בתקופה שהתירס אמור להתייבש, אז נפגעת הפרנסה והביטחון התזונתי."

אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא 'רעב תפוחי האדמה' באירלנד באמצע המאה ה-19, עת מחלת הכימשון פגעה בתפוחי האדמה באירלנד וגרמה לרעב המוני שהוביל למקרי מוות רבים, וגם לגלי הגירה גדולים מאירלנד – בעיקר לאנגליה, קנדה וארה"ב. לרעב תפוחי האדמה מיוחסים בין 750 אלף למיליון מקרי מוות בין השנים 1846-1851, ומספר דומה של מהגרים שעזבו את המדינה.

האנדרטה לזכר רעב תפוחי האדמה, בדבלין בירת אירלנד (צילום: Yulia Plekhanova / Shutterstock.com)

מגיפת הקפה

איך כל זה קשור למרכז אמריקה של היום? חוקרי ארגון המזון העולמי מציינים כי מאז 2012 התפשטה שם פטרייה הגורמת לפגיעה בעלי צמח הקפה הגדלים במטעים, שהשפיעה להערכתם על כ-70% מהחוות.  עם זאת, פרופ' קארין אמית, ראש תכנית ה-MA בהגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין, מסתייגת מהגדרת משבר האקלים כגורם המרכזי לגל ההגירה הנוכחי. "מתוך מה שאני מתרשמת עד כה, אנשי השיירה בורחים בעיקר ממצוקות שהן לאו דווקא אקלימיות. מדובר ברצון לברוח מעוני, משחיתות ומאלימות – כלומר ממצב סוציו-פוליטי מסוים. יכול להיות שזה קשור, כי כשמדברים על עוני זה כמובן קשור לתזונה, אבל זה לא שהיה שם איזשהו אסון טבע, או אסון אקלימי משמעותי שהוביל למצב הזה", אמרה אמית, "מצד שני, יש קשר בין שינוים אקלימים לתנועות של מהגרים".

חקלאי מגואטמלה מחזיק עלה של הצמח הקפה הנגוע בפטרייה הפוגעת באיכות וכמות יבול הקפה. מאי 2014 (AP Photo/Moises Castillo)

מטע קפה בהונדורס. (צילום: amnat30 / Shutterstock.com)

"המהגר לא תמיד יידע להגיד שהסיבה היא שינוי אקלים"

אחת הסיבות לחיבור הרופף שנעשה בין שיירת המהגרים ממרכז אמריקה לבין משבר האקלים היא העובדה כי המהגרים לא תמיד יידעו להגיד כי הם מהגרים בשל חוסר ביטחון תזונתי הנגרם על ידי שינוי אקלים ויציינו סיבות כגון עוני, צפיפות אוכלוסין, אבטלה בערים ואלימות ברחובות שחלקן יכול להיות שהוחמרו בעקבות תופעות אקלימיות "לא תמיד המהגר יידע להגיד שהוא מהגר בגלל שינוי אקלים, לפעמים כן, לפעמים לא" מסבירה ד"ר אולנובסקי "לדוגמה ברעב תפוחי אדמה באירלנד במאה -19, הסיבה הייתה ברורה – כולם הבינו שאין מזון. אבל ניקח לדוגמה מצב שבגלל מחסור במזון המחירים עולים ואז התעשייה בצרות ויש פיטורים, וההגירה היא כאילו מפני שאין עבודה. במקרה כזה לא רואים את הקשר הישיר למזון, אבל הוא קיים"

ד"ר חגית אולנובסקי (קרדיט: האגודה לאקולוגיה ומדעי הסביבה)

פרופ' אמית מסבירה כי מצבים של שינוי אקלים מניעים תהליכים של עיור – תנועה מהכפר לעיר, והגירה פנימית לתוך המדינה. "ההגירה הפנימית יוצרת ריכוזים של שכונות עוני, במיוחד בערים הגדולות. בהקשר של מדינות מרכז אמריקה, יכול להיות שהמצוקה הזאת והעוני נובעים מתנועות הגירה פנימיות שקרו בין היתר בגלל משברים אקלימיים. כנראה שבגלל שחיתות ודברים נוספים שקשורים למצב הפוליטי במדינות שהם חיים בהם, אז הם גם לא רואים סיכוי שזה ישתפר בערים הגדולות ולכן הם עושים את המהלך הזה ומהגרים החוצה".

יחד עם זאת, אמית מציינת גם גורמים אפשריים נוספים: "כמובן שיש גם הקשרים פוליטיים, סביב מדיניות ההגירה של הנשיא טראמפ, כליאת ילדי המהגרים ועוד. הטפטופים האלה היו לאורך התקופה האחרונה כל הזמן. הגירה בלתי חוקית לכיוון ארה"ב היא תופעה שאנחנו מכירים כבר המון שנים. פה הם אמרו שעדיף להם לעשות את זה ביחד, ואז זה כבר נתן את הרעש התקשורתי."

אחת משיירות המהגרים ממרכז אמריקה לארה"ב חוצה את הנהר בגבול בין גואטמלה למקסיקו. 2 בנובמבר 2018 (AP Photo/Oscar Rivera)

לטענת אמית, האפיון הקלאסי של מהגרים כלכליים, הנקראים גם מהגרי עבודה, כאלה המחפשים לשפר את מצבם הכלכלי בארץ חדשה, השתנה מעט בשנים האחרונות, אך עדיין ניתן לאפיון. "המהגרים הכלכליים הקלאסיים היו גברים שנסעו מתוך כוונה להגיע, להשתלב מבחינה כלכלית ולשלוח כספים חזרה. אבל זה מאד השתנה בשנים האחרונות, שבהן יש הרבה מאד מהגרות נשים, ולכן אי אפשר לצבוע את ההגירה הזו בצבע מסוים מבחינה מגדרית. אין ספק שמהגרים כלכליים הם בדרך כלל אנשים יותר צעירים, כי אלו אנשים שנוסעים כדי לעבוד מתוך איזושהי כוונה להשתלב כלכלית במקום שאליו הם מגיעים. זאת אומרת שאם יש הגירה של אנשים מבוגרים יותר, או הגירה של ילדים, זו פחות הגירה כלכלית".

'הגירת השרשרת' והכפר הגלובלי

מה זה אומר על שיירת המהגרים הנוכחית? במחקר של ארגון המזון של האו"ם נמצא כי מאז 2013 ישנה עלייה משמעותית במספר המהגרים הילדים מתחת לגיל העבודה. אולם לפי נתוני 2015, כ-79% מהמהגרים היו גברים שרובן בין גילאי 20-29. כמו כן, מחצית מהמהגרים עבדו קודם לכן במקצועות חקלאיים. "ממה שאני התרשמתי, חלק מהאנשים שם לא מאד צעירים, ויש גם הרבה משפחות עם ילדים, כך שזו לא הגירה קלאסית של גברים שנוסעים לעבוד במקום חדש. מצד שני, יש לנו כאן אלמנטים כלכליים בוודאות".

לטענת אמית ישנן מספר סיבות נוספות שיכולות להסביר את גל המהגרים הנוכחי "יש תופעה של הגירת הגירת שרשרת, שיכול להיות שקיימת גם בהגירה הזאת מגואטמלה והונדורס. ייתכן שחלק מהאנשים שם לא היו מעזים לעשות את זה לבד, וברגע שהם רואים שיש תנועה אז הם מצטרפים אליה. ההחלטה היא לא תמיד החלטה של פרט בודד או אפילו של משק בית, משפחה. זו יכולה להיות החלטה שמובלת על ידי תהליכים גדולים יותר".

פרופ' קארין אמית (צילום: שירה אדלר)

בנוסף לכך, מוצאת אמית סיבה נוספת בעליית הטכנולוגיה ובצמצום המרחק הדיגיטלי בין כלל חלק העולם לכדי כפר גלובלי קטן "התקשורת כנראה גם גרמה לגל ההגירה הזה להתקיים. אנחנו חיים היום בעידן שחלק מהמהפכות ותופעות ההגירה מוסברות על ידי טכנולוגיה. בן אדם יושב, אולי אין לו מה לאכול, אבל חיבור לאינטרנט יש לו, הוא מת מרעב והוא כן רואה אנשים אוכלים ושבעים. העולם הזה מאד נגיש ומאד פתוח, אז קל לאנשים לראות שיש מקום אחר. הטכנולוגיה הזאת מגיעה להרבה מקומות בעולם, כולל אפריקה. בסופו של דבר אתה רואה שלך יש בקושי מה לשתות ולאכול ו'שם' הם חיים את החיים הטובים. זה גורם לאנשים, במיוחד צעירים, לקבל את ההחלטות האלה. אני חושבת שגם האלמנט הזה וגם האלמנט של הגירת שרשרת שיחקו כאן תפקיד משמעותי".

בין בעייה אמיתית לספין פוליטי

הגירת אקלים מעלה גם את השאלה כיצד המדינות הקולטות צריכות להתייחס למהגרים: האם ניתן להתייחס אליהם כפליטים הזקוקים לסיוע הומניטרי ומקלט בארצות אחרות, או שמא מדובר בעניין פנימי שעל כל מדינה לפתור בתחומה "חשוב להגיד בהקשר הזה שטראמפ טוען שהם מהגרים כלכליים, ולכן הם לא מבקשי מקלט או פליטים, ומבחינת אמנת הפליטים של האו"ם הוא צודק", מציינת פרופ' אמית, "לפי האמנה, אנשים שבורחים מעוני, מצב כלכלי, או אפילו מאסון טבע, לא מוגדרים כפליטים על ידי האו"ם. פליט הוא אדם שנשקפת סכנה לחייו, כתוצאה מרדיפה אישית כלפיו או נגד הקבוצה שאליה הוא משתייך. למשל אם הוא להט"ב ורודפים אחריו בארץ מסויימת, או אם יש מלחמה והוא חלק ממיעוט נרדף. לכן מהגרי אקלים, למרות שלפעמים משתמשים במונח פליטי אקלים לא מוכרים כפליטים. לפחות לא על פי האו"ם" אומרת אמית.

נשיא ארה"ב טראמפ נואם בועידת האומות המאוחדות. 25 בספטמבר 2018 (AP Photo/Richard Drew)

"בשנים האחרונות האו"ם יותר מודע להגירה שנכפית על אנשים כתוצאה מהעניין הזה, אבל בינתיים זה לא מופיע באמנה כאיזושהי סיבה שיגיע אדם ויגיד 'אני דורש מקלט כי יש בצורת במדינה שלי ואין לי מה לאכול'. למרות שאולי אפשר להגיד שיש פה איזה גורם דוחף מאד משמעותי שדוחק אותם החוצה וזה סוג של הגירה כפויה, הם לא נחשבים פליטים בהגדרה הקלאסית, וכשטראמפ אומר שמדובר במהגרים כלכליים, אז באיזשהו מקום הוא צודק. הוא כמובן מוסיף לזה גם שהם טרוריסטים ופושעים, אבל ברור שהם נמצאים בתוך מצוקה ורצון להגיע לצפון היותר שבע. האם אפשר לשים את האצבע ולהגיד שהמצוקה היא בגלל איזשהו משבר אקלימי שהוביל לעוני ורעב? אני לא מכירה מחקרים שבדקו ומצאו קשר ישיר באזור הזה."

"חשוב לחדד בנושא הזה שפוליטיקאים עושים בזה שימוש." מציינת פרופ' אמית ומזכירה שלפעמים צרכים פוליטיים עלולים להשפיע על הדרך בה אנחנו תופסים את המציאות. "אז בסדר, 5,000 או אפילו 10,000 איש מנסים לחצות את הגבול, וכולם מדברים על זה. אבל הם עדיין לא קרובים אפילו לגבול, הם אי שם, רחוקים. ועדיין, סקר שנעשה לקראת בחירות האמצע בארה"ב הראה שהנושא השני בחשיבותו עבור האמריקאים, אחרי חוק הבריאות, הוא נושא ההגירה. יותר קשה להתאמץ על חוק הבריאות ולעשות שם שינויים, והרבה יותר פשוט להפחיד את האנשים ולהגיד שכל המהגרים שבאים הם פושעים מסוכנים."

הסכנות: עימותים, הגירה המונית וחוסר יציבות

גם אם החוקרות ספקניות לגבי הקשר הישיר בין שינויי אקלים במרכז אמריקה לבין גל המהגרים הנוכחי, אין ספק כי ככל שמשבר האקלים חוסר הביטחון התזונתי יחריפו, כך יתגברו גורמי הלחץ כגון עוני, רעב ואלימות בקרב כלל האנושות, ובמיוחד בקרב הארצות המתפתחות. בראיון בלעדי לדבר ראשון אמרה מוניק ברבוט, מזכירת האו"ם לענייני מדבור "יש היום 500 מיליון חוות בגודל של פחות מ-30 דונם, בהן עובדים באופן ישיר 2 מיליארד אנשים ומאכילים 80% מאוכלוסיית המדינות המתפתחות. אם המערכת הזאת מתמוטטת, זה ייצור עימותים, הגירה המונית וחוסר יציבות חברתית בהרבה מאד מדינות" לאחרונה העריך הבנק העולמי כי עד 2050 צפויים שינויי אקלים לכפות על כ-140 מיליון בני אדם להגר.

ד"ר אולנובסקי, המשמשת גם כמנהלת הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא, מזהירה ממגמות התגברות של חוסר ביטחון תזונתי עולמי, שעלול לפגוע גם בישראל. "ככל ששינוי האקלים יתגברו, וככל שיהיו אירועי קיצון לכל הכיוונים ככה הביטחון התזונתי יפחת. מדינת ישראל לדוגמה, וזה החלק שמדאיג אותנו, מאד תלויה בייבוא, את החיטה שלנו לדוגמה אנחנו כבר לא מגדלים אלא מייבאים, כל המזון לבעלי חיים (מספוא מ.ה) מיובא וזה אומר ששינוי אקלים, מחסור במזון ובעיות בגידולים חקלאיים בכל מיני מקומות אחרים לגמרי בעולם יכולים להשפיע עלינו. יכול שמחר תהיה בעיה לייבוא מזון לפטם לתרנגולות ואז עוף ייעלה פי שתיים או לא נוכל לייבא חיטה ואז מחירי הלחם, הפסטה וכו' יקפצו. מדינות שמייצאות לנו מזונות לא חייבות למכור לנו. אין לנו דרך להכריח אותם למכור לנו, וכשיהיה משבר אצלם והם יעדיפו מן הסתם את האזרחים שלהם."