בשונה מטענות ראש הממשלה בנימין נתניהו, לפיהן הכנסות הגז יזרימו סכומי עתק לחינוך ולבריאות, ובניגוד גם לטענות כחול-לבן, כאילו רווחי הגז יכולים להיות מוקדשים להשקעה מאסיבית במערכת הבריאות, מדובר במיתוס שלא קשור לכללים התקציביים אשר יוצרים הפרדה בין הכנסות המדינה להוצאות המדינה.
משרד האנרגיה פרסם אתמול (שני) את נתוני הכנסות המדינה מתמלוגים על משאבי טבע. סך הכנסות שנתי לשנת 2019 עומד על כ-864 מיליון ש"ח מתמלוגי הגז הטבעי, הנפט והמחצבים, ירידה של 14 מליון ש"ח לעומת 878 מליון ש"ח בשנת 2018.
ההכנסות מהגז לא יכולות לשרת מטרות חברתיות, בשל המנגנונים הכלכליים של גבייתם, שאינם מאפשרים זאת. ההכנסות המדינה מהגז, בסך הכל מקטינות את הרווח של הבעלים הפרטיים שמחזיקים בחזקות ההפקה. הן מתחלקות כך: כ-12% בלבד מהכנסות המאגר נגבים כתמלוגים. בשנים בהם המאגרים נושאים רווח, מעבר לתשלומים לגורמים המלווים, שמממנים את פיתוח המאגרים, הרווח מהמאגר ממוסה במס חברות של 23% מהרווח בלבד. לאחר היקף רווחים מסוים, נכנס לתוקף היטל 'רווחי יתר' ('מס ששינסקי') שעולה בהדרגה בשיעורו, והוא אמור לרכז את נתח הכספים הגבוה ביותר שיאספו בקרן המכונה 'הקרן הריבונית'. כספים אלו יחלו אולי להגיע רק השנה ממאגר "תמר", ומאגר לוויתן צפוי לשלם אותם רק בשנת 2026.
בפועל, כפי שכתב במפורש שר האנרגיה יובל שטייניץ בספרו האחרון 'הקרב על הגז', ההכנסות הללו לא יכולות להגדיל השקעה באזרחים: "אולי נסביר להם, פעם אחת ולתמיד, שמטרת העברתן של חלק מההכנסות לקרן הריבונית היא דווקא להרחיק את הכסף מישראל", כתב השר בספרו. בשונה מהצהרות הפוליטיקאים בהווה, המטרה המוצהרת של הקרן הריבונית איננה הגדלת ההשקעה באזרחים, אלא מניעה של סכנה תיאורטית המכונה 'המחלה ההולנדית', סכנה שמתרחשת כאשר כספים רבים ממשאבי טבע מתכלים מציפים את המשק ופוגעים בתחרותיות של הכלכלה המקומית בהשוואה לעולם. הרחקת כספי הגז להשקעות בחו"ל, אמורה למנוע את התופעה הזו.
במציאות, יש ספק האם היקף הכספים הנגבים מהגז הינו מספיק גבוה בכדי להשפיע על הכלכלה הישראלית בכללותה. לפי דיעה אחרת, השימוש בגז מחליף יבוא דלקים אחרים בסכומים גבוהים פי שלוש לפחות מעלות הגז עצמו, ולכן השפעתו על מאזן סחר החוץ של ישראל גדולה יותר מהיקפו הכלכלי הישיר.
כך או כך, תקנון הקרן הריבונית מונע השקעה באזרחים, למעט חלק מזערי מהכסף שנאגר בה. גם כספי התמלוגים ורווחי מס החברות לא יכולים להגדיל השקעה באזרחים, מפני שהיקף ההשקעה מוגבל באופן מלאכותי ע"י מנגנון שנקרא תקרת ההוצאה ומנגנון נוסף – שנקרא "נומרטור" שמגביל התחייבויות לעתיד, מעבר לשנת התקציב הנוכחית. כלומר, גם בתסריט דמיוני שבו 100% ממכירות הגז ילך לקופת המדינה ויצור גביה מעל הצפי ולא ליזמים, לא יהיה ניתן להגדיל בעזרתו את ההשקעה באזרחים. לחילופין, ביטול תקרת ההוצאה יכול לאפשר הגדלה כזו, גם ללא קשר לרווחי הגז.
בפועל, למרות שהכנסות המדינה מהגז מקטינות את רווחי היזמים, הן לא יכולות לשמש לטובת הגדלת ההשקעה של המדינה באזרחיה, בשונה ממה שמבטיחים הפוליטיקאים.
אז כמה נכנס?
הירידה בהכנסות נובעת מירידה של 7.8% בשער הדולר בשנה האחרונה, וכן מירידה בהפקת הגז במאגר "תמר" בחודש אפריל האחרון עקב טיפולי תחזוקה. צפי ההכנסות ל-2020 מתמלוגים עומד על כ-1.5 מיליארד ₪, בעיקר בשל תוספת תמלוגים שתשולם ממאגר הגז "לוויתן" שפעילותו החלה בחודשים האחרונים.
מרבית הסכום שנגבה השנה, כ-836 מיליון ש"ח, נובע מהגז הטבעי מחזקת "תמר", סכום המשקף הפקה של כ-10.5 BCM גז טבעי וכ-482 אלף חביות קונדנסט נלווה. ההכנסות מתמלוגי חזקת "תמר" מתחילת ההפקה בשנת 2013 ועד היום מסתכמות ב-5.18 מיליארד ש"ח. ההכנסות הנוספות מתחלקות כך: 2.7 מיליון ש"ח מחזקת "מגד", 2.7 מחזקת "ים תטיס" (שבעליה רוכשים גז ממאגר "תמר") ו-327 אלף ש"ח מחזקת "לוויתן". בנוסף לתמלוגי הגז הטבעי והנפט, נרשמו ב-2019 הכנסות מתמלוגי מחצבים בסך של כ-10.7 מיליון ש"ח והכנסות של כ-5.6 מיליון ש"ח מאגרות.
כמו כן, נרשמו הכנסות של כ-5.9 מיליון ש"ח מההליך התחרותי השני למתן רישיונות חדשים לחיפושי גז טבעי ונפט במים הכלכליים של ישראל: 1.4 מיליון ש"ח התקבלו עבור חבילות המידע שנמכרו לחברות שהתעניינו במסמכי ההליך התחרותי ו-4.5 מיליון ש"ח ששולמו כמענק חתימה על ידי החברות הזוכות.
