בקיץ האחרון טסתי ללונדון מטעם העבודה, ובאחד הערבים החופשיים, כל אחד הסתובב לבדו בעיר הזרה. כשחזרנו בערב למלון חלקנו חוויות, גם אני שיתפתי. לפתע ובלי היסוס, קולגה שאל אותי – "נו, מצאת מישהי?" רציתי להשיב לו "אני הומו", אבל הפחד השתלט עליי ולא הצלחתי להוציא את המילים מהפה. במקום עניתי רק "לא" מבויש.
3% ממקרי הלהט"בופוביה שדווחו השנה למרכז ניר כץ קרו במקום העבודה, כך דווח בדו"ח מצב הלהט"בופוביה של האגודה למען הלהט"ב. להט"בופוביה היא לא רק אלימות פיסית, להט"בופוביה במקום העבודה היא גם כשהשיח המסית גורם ללסבית להישאר בארון ולא לספר לעמיתיה על נטיותיה המיניות, זה כשלא מקבלים לעבודה טרנס* או כשמשאבי אנוש לא חושפים בפני הומו את מלוא זכויותיו. אלו, אבל לא רק.
הייתה גם את הפעם שהדיון בהשתתפות גורמים ממשרדים שונים הסתיים, וכולם אספו את חפציהם. פתאום זו שעומדת לצידי פונה אליי ושואלת – "תגיד, יש לך מישהי? לא?? לא יכול להיות. אני חייבת להכיר לך מישהי". רציתי לצעוק לה שאין צורך, שאני הומו, אבל רק חייכתי, הסמקתי וחיכיתי שהשיח המביך הזה יסתיים.
והיה גם את קורס ההכשרה הממשלתי. בסבב ארוך כל אחד מתאר בפירוט רב את חייו האישיים. כשהגיע תורי רציתי להציג שקף עם דגל הגאווה, אבל לא אמרתי מילה על הזהות המינית שלי, פחדתי מהתגובות.
סביבה בטוחה
בכל המקרים האלו – אף אחד לא קילל ולא גידף, ואני גם בטוח שאף לא אחד התכוונן לפגוע, להעליב או לגרום לאי-נוחות, אבל זה מה שקרה. להט"בופוביה במקום העבודה מתחילה בשיח, בין אם זה שיח שנאה כדוגמת האמירות של שר החינוך או שיח שאינו מקבל ואינו מכיל. כדי לעשות זאת אנחנו צריכים ליצור סביבת עבודה תומכת, סביבת עבודה מתחשבת שבה כל אחת ואחד יכולים להרגיש ביטחון. איך אפשר לעשות לעשות את זה?
כולנו צריכים לזכור שלסביות, הומואים, טרנסים וטרנסיות וביסקסואליים, זה לא משהו שקורה "שם", זה פה ובכל מקום. אז אפשר להתחיל מלא להניח שמי שעומד מולכם הוא סטרייט. אחרי שביטלנו את ההנחה הזאת, הקפידו על שאלות מכילות – "אתה בזוגיות?", "מחפש זוגיות?", "להכיר לך?" ותנו לצד השני לבחור אם לשתף אתכם או לא. אנחנו כנראה נשתף, כי להיות להט“ב זה לא סוד וזאת לא בושה.
כדי שנרגיש בנוח ונוכל "לצאת מהארון" במקום העבודה שלנו, אנחנו צריכים לדבר, ועל הכול – נדבר על מה זה להט"ב, על הפגיעה בזכויות שלנו, על הביטחון האישי שלנו, על שירה בנקי, ניר כץ וליז טרובישי זיכרונם לברכה, על היציאה שלנו מהארון, על מצעד הגאווה ועל החיים עצמם. אבל לא, זה לא לגיטימי לשאול אותנו שאלות אינטימיות. גם לא שאלות כמו "מי הגבר ומי האישה בקשר?" אין דבר כזה, אנחנו לא ממלאים תפקיד, אנחנו חיים את המגדר שלנו. גם לא "מי האבא של הילד?" או "מי האמא של הילד?", יש לו הורים.
זה לא קשה לייצר "סביבת עבודה תומכת להט"ב", סביבת עבודה טובה ונעימה יותר עבור כולנו. בשביל זה צריך לפזר את הבורות ולגלות סובלנות. זו אחת מהמטרות המרכזיות של ’להט"ב בשירות המדינה’, התארגנות של להט“בים שעובדים במגזר הציבורי. בשנה האחרונה נפגשנו עם מספר משרדי ממשלה איתם דיברנו, הסברנו וקידמנו פעולות שונות למען הלהט"בים שעובדים במגזר הציבורי, קהילת הלהט"ב והחברה הישראלית בכלל.