התפרצות הקורונה היא תופעה עוצרת נשימה, תרתי משמע. השיבוש העצום בחיי השגרה של מרבית האזרחים, שנוצר כתוצאה מהמאבק בווירוס, מזמן גם עצירה והתבוננות בשגרה עצמה, ומעלה שאלה מעניינת : מדוע הסיכון שבקורונה משבש סדרי עולם, אך תופעות קטלניות כמו תאונות הדרכים וזיהום האוויר גורמות למוות המוני, שגרתי ונסבל?

זוג מכרים שלי עובדים ביחד כבר הרבה שנים בעסק המשפחתי בתור שמאי נזקים בתעשייה. שריפות, הצפות, תקלות חשמל וקריסת מבנים או קירות מפרנסים אותם. כל נזק, אם הוא מבוטח, מצריך קריאה לשמאי. גם בשגרה, רוב עבודתם היא משרדית, אך עדיין צריך לבחון את הנזקים בשטח ולתעד. כשאני שואל אותם מה השתנה כעת, הם מספרים על הירידה בפעילות התעשייתית, שגם מקטינה את מקרי הנזק, אבל יש גם נקודת אור: אין פקקי תנועה. גם לא בתל-אביב.

עובדה זו, כמו שלל הנתונים שיעלו בהמשך, אין בהם כדי לנחם על האובדן בחיי אדם, סבלם של החולים והנזק לכלכלות העולם, אך יש בהם כדי לגרום לנו לעצור רגע ולחשוב מה באורח החיים שלנו, בכלכלה שלנו, בתעשייה, בתחבורה ובתתחומים נוספים, יכול להתנהל אחרת.

פחות יוצאים מהבית, פחות נוסעים, פחות עובדים, פחות מתים

ברבעון הראשון של שנת 2019 נהרגו בישראל 21 עובדים בתאונות עבודה. ברבעון הראשון של 2020, עומד הנתון הזה על 11 עובדים, וזאת כאשר מרבית ההאטה בפעילות המשק היתה בחודש מרץ.

בדיקה של נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מיום חמישי שעבר, מגלה ש-61 בני אדם איבדו את חייהם בכבישים מתחילת השנה. באותו תאריך לפני שנה, כבר נמנו 79 הרוגים. הירידה השנתית עד כה היא 23%. לאור הסגר הצפוי, חודש אפריל אמור להסתיים עם עוד פחות הרוגים.

הרוגים בתאונות דרכים לפי חודשים 2018-2020 (גרפיקה: אידאה)

במשרד להגנת הסביבה דיווחו ביום חמישי על ירידה גדולה בזיהום האוויר, בעיקר מתחבורה. המזהם הנמדד הוא חנקן דו חמצני, וריכוזו באוויר ירד ב-43% בהשוואה לימי שגרה. הערכות ה-OECD משנת 2015 לגבי זיהום אוויר בישראל מדברות על תמותה עודפת של 2,200 בני אדם בשנה. הערכות עדכניות עשויות להיות נמוכות יותר, אך עדיין מדובר בגורם מוות משמעותי יותר מתאונות דרכים, טרור, רצח, אובדנות ותאונות עבודה גם יחד.

השוואת זיהום האווירה בתחנות הניטור השונות לפני ואחרי האטת הפעילות במשק (גרפיקה: אידאה)

עד הוראות החירום האחרונות שהגבילו יציאות ל-100 מטר מהבית, דיווחו רבים העושים הליכות עירוניות על אוויר נקי יותר שהופך את ההליכה לנעימה הרבה יותר.

עשרות אלפי סינים ניצלו ממחלות ומוות

בסופו של דבר, ישראל היא מדינה קטנה, ולא תעשייתית במיוחד. סין, לעומת זאת, היא הלב התעשייתי הפועם של העולם.

זיהום אוויר מתחמוצות חנקן במחוז ווהאן בחודשי ינואר ופברואר 2020 (למטה) בהשוואה ל-2019 (למעלה) (מתוך אתר נאס"א)

סקירה מדעית עליה דווח במגזין פורבס של נתוני ירידת הזיהום בסין, מעידה על הצלתם של כ-4,000 ילדים מתחת לגיל 5 ושל 77,000 בני אדם בסך הכל בשל הפחתת זיהום האוויר. בשינוי ניתן להבחין אפילו מהחלל. בכל רחבי העולם, תושבי ערים תעשייתיות מגלים פתאום שהשמיים יכולים להיות גם נקיים.

המספרים הללו לא כוללים גם את הירידה צפויה במחלות נשימתיות, ומתייחסים רק למזהם אחד (PM 2.5) ולא להפחתה בחומרים מזהמים אחרים. ירידה דומה נצפתה גם באיטליה, הנמצאת כעת בסגר ואחת התוצאות בירידת הזיהום היא שהמים בתעלות של ונציה נעשו צלולים יותר.

"אין פירושו של דבר שהמגיפה היא מעין ברכה בתחפושת", צייצו במרכז CREA, החוקר זיהום אוויר ואנרגיה, "לכל היותר, היא חושפת כמה קל להתעלם מסיכוני בריאות ארוכי טווח כמו זיהום אוויר, וככאלה, הם מתקשים לעורר תגובה מתאימה".

 הקורונה היא לא ברכה

הנתונים הללו עלולים לגרום לאנשים מסויימים לראות במגיפת קורונה ברכה, עונש משמיים על חטאי האנושות או קריאה של הטבע לחשבון נפש. עם או בלי מטאפיזיקה, חשוב להדגיש שנזקי הקורונה הם ממשיים, עצומים ולא מסתכמים בספירת התמותה בשלב הזה. העצירה משבשת טיפולים רפואיים מכל הסוגים, הבידוד אולי מסייע להפחית הדבקה, אך הוא מסוכן לנפש האדם. הלחץ והסגר מעלים את הסיכון להתגברות תופעת האלימות במשפחה ובישראל, היעדר תגובה מקיפה ומהירה מצד הממשלה, מגביר את הסיכון לעוני המוני וקריסה של מאות אלפי משפחות, סוגיה שברוב העולם המפותח כבר הוכרע לטפל בה בעזרת חבילות חילוץ גדולות. לפני עשור וחצי, הפנסיות בישראל הולאמו ואז נזרקו לשוק ההון, שאיבד נתח עצום מערכו במשבר. הפגיעה בפנסיה בעקבות הקורונה היא עמוקה וכואבת, בייחוד למי שקרוב לגיל פרישה.

מה ניתן ללמוד ממשבר הקורונה?

לכל הפחות, המשבר מאפשר לנו להציץ אל העולם שלנו בתצורה אחרת, ללא פקקים, ללא תאונות וללא זיהום. הוא מעניק לנו דימוי לאחוז בו, בידיעה שהוא אפשרי וחוויה מוחשית הרבה יותר ששווה להיאבק למענה, אחרי שנתגבר על הווירוס.

חלק משמעותי ממפעלי התעשייה יכול להפחית זיהום באופן דרמטי אם הם יידרשו לכך. התחבורה יכולה וצריכה להפוך לחסכונית באנרגיה ולחשמלית ברובה, תהליך שכבר החל. מעבר לתחבורה ציבורית יעילה יקטין את מספר ההרוגים בתאונות הדרכים ויאפשר לנו לבזבז פחות זמן ביום בנסיעות ויותר זמן במקומות שבחרנו להיות בהם. שיפורים טכנולוגיים, השקעה בתשתיות, החמרה בתקנות הבטיחות בעבודה ואכיפה אפקטיבית של החוק יכולים להפוך את תאונות העבודה ותאונות הדרכים לזיכרון היסטורי, ולא לפצע יומיומי מדמם שהתרגלנו פשוט לחיות איתו.