המועצה לביטחון לאומי אישרה היום (שלישי) לכ-67 אלף עובדים פלסטינים בענף הבנייה לשוב מהשטחי יהודה ושומרון לעבודה בישראל החל מיום ראשון הקרוב (ה-3 במאי). עובדים אלו יוכלו להישאר בישראל עד סוף חודש הרמדאן. 'קו לעובד', 'האגודה לזכויות האזרח' ו'רופאים לזכויות אדם' עתרו לבג"ץ בדרישה שהסדרי הבריאות והבטיחות של עובדים אלו יוסדרו, ובכללם נושא הביטוח הרפואי, שעדיין לא הוסדר מאז פרוץ המגפה.

בהתאחדות בוני הארץ ציינו כי במהלך הדיון במל"ל, נדחתה הצעתם לאפשר לעובדים לחזור בכל יום לביתם כדי להקל עליהם, והם יידרשו ללון בישראל במשך מספר שבועות. החלטת המל"ל קבעה כי העובדים יוכלו לשוב לעבודה, אך ורק תוך הבטחת שהותם בכל זמן נתון במסגרת מתחמים סגורים כקבוצות הומוגניות קבועות, וללא יכולת תנועה מחוץ למתחם. על הקבלנים שיעסיקו את העובדים יהיה לאפשר להם שהות בתנאים טובים במתחמים הסגורים.

המדינה התחייבה, אך לא קיימה

לפני כחודש הצביע יו"ר איגוד עובדי הבניין והעץ איציק מויאל, על כך שהמדינה לא עמדה בהתחייבותה להסדיר את סוגיית הביטוח הרפואי לעובדים הפלסטינים שנדרשו ללון תקופה ממושכת בשטח ישראל, ועלולים היו למצוא עצמם בלא גישה לשירותי רפואה. במסגרת דיון של ועדת הרווחה והעבודה של הכנסת התחייב נציג משרד השיכון נתנאל לפידות כי הנושא יובא בתוך זמן קצר לחקיקה במסגרת תקנות החירום, ויו"ר הוועדה ח"כ עאידה תומא סאלימן (הרשימה המשותפת) דרשה שהחקיקה תחול גם רטרואקטיבית, "כך שכל עובד פלסטיני שחייב או יהיה חייב טיפול עד יום החקיקה חייב להיות כלול וישלם על זה המעסיק שלו או הביטוח". עם זאת, על פי עתירת הארגונים לבג"ץ, הנושא לא הוסדר בפועל, למרות התחייבות המדינה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

העתירה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין מיכל תג'ר מ'קו לעובד', ועביר ג'ובראן דכוור ורוני פלי מ'האגודה לזכויות האזרח'  כנגד משרדי העבודה והרווחה, הבריאות, השיכון, הביטחון והחקלאות, וכן כנגד התאחדויות הקבלנים, החקלאים והתעשיינים, תובעת קביעה של נוהל לפיקוח על תנאי העבודה והמגורים של העובדים, בהיבטים של בריאות ובטיחות בעבודה, ובהתחשב בהנחיות משרד הבריאות לבלימת מגיפת הקורונה.

עוד דורשים הארגונים השוואה של הדרישות להלנת העובדים הפלסטינים בענף הבניין לאלו המפורטות יותר הקיימות באשר לעובדים זרים, שכוללות בין היתר חובה לקיום אוורור, הסקה, מקלחות, חיבור למערכת ביוב, הסרת מפגעים העלולים לסכן את ביטחון העובדים, תחזוקת המבנה, סידורי כיבוי שריפות, סידורי סילוק אשפה, וכו'.

עורכי הדין המייצגים את הארגונים אמרו כי: "מדינת ישראל מנצלת את העובדים המוחלשים ביותר, ומחזיקה אותם בעת הזו בתנאים הדומים לתנאי עבדות. כבודם נרמס בעת שמלינים אותם באתרי בניה ללא פיקוח, בריאותם מופקרת כאשר לא טורחים לבטח אותם בביטוח בריאות בזמן מגיפה עולמית וחירותם נשללת כאשר מעסיקיהם לוקחים את המסמכים שלהם ובפועל כובלים אותם למקומות העבודה".

אכיפה וולונטרית

בראשית ימי הסגר נותרו בישראל כ-40 אלף בלבד מכ-80 אלף העובדים הפלסטינים שהיו בה ערב הסגר. אולם בהמשך, קראה הרשות הפלסטינית לעובדים לשוב הביתה מספר פעמים, ובהדרגה חלק גדול מהם חזר ליהודה ושומרון, במיוחד לקראת תחילת ימי הרמדאן.

על פי הערכות התאחדות הקבלנים רק כ-10,000 מהם נותרו באתרי הבנייה בישראל, מה שהוביל לעצירת העבודה במרבית האתרים במדינה. ההתאחדות התריעה לאורך כל התקופה הזו מפני מצב של עצירת העבודה, מה שעלול ליצור איחור דרמטי בהשלמת הבנייה מכל הסוגים ברחבי הארץ.

ענף הבנייה הוגדר כחיוני, בשל מרכזיותו הכלכלית, ולכן הוחרג מתקנות וצווי החירום שהגבילו את הפעילות במשק. לפני תחילת הרמדאן נקבעו תנאים להלנתם הרציפה של עובדים פסלטינים בישראל במתחמים הצמודים לאתרי הבנייה, בדירות שכורות ייעודיות, ובבתי מלון. עם זאת לא הוגדר רגולטור ברור האחראי לפקח על יישום הנחיות משרד הבריאות לעבודה בטוחה בתקופת הקורונה.

התאחדות הקבלנים עצמה, באמצעות מטה הבטיחות המשותף עם ההסתדרות,  הקימה מערך של אנשי מקצוע ומתנדבים הפועלים בשטח במטרה להמליץ לקבלנים ולהנחות אותם ביישום ההחלטות, אולם המנגנון מבוסס על היענות וולנטרית של הקבלנים, ללא סמכות או יכולת להטיל סנקציות. כמו כן בוצע עבור הקבלנים רכש משותף של מוצרי הגנה ומדי חום לשימוש באתרי הבנייה.