"ככה עובדת הכלכלה, צריך להניע גלגל שמניע גלגל, שמניע גלגל", אמר ראש הממשלה נתניהו כשהציג את תוכנית מענק לכל אזרח. רבים הופתעו מהרטוריקה הקיינסיאנית, שלא אפיינה את נתניהו, איש השוק החופשי, עד כה. מה הביסוס הכלכלי לרעיון שהוצאה ממשלתית מניעה את הכלכלה? ומהם התנאים שיידרשו להתנעה שכזו?
ג'ון מיינרד קיינס היה כלכלן בריטי בן המאה ה-20 שזיהה כשלים מהותיים בכלכלת השוק. קיינס טען כי על מנת להבטיח צמיחה כלכלית יש צורך בהתערבות ממשלתית פעילה בשוק בכדי לאזן כשלים אלו.
כך למשל, ביקושים נמוכים מאוד גורמים למיתון כלכלי שנוטה להיזון חוזר וביקושים גבוהים מאוד גורמים לאינפלציה שגם היא תופעה שמאיצה את עצמה. לכן, במצבים של צמיחה חלשה או התכווצות כלכלית, הציע קיינס שהממשלה תגדיל את הוצאותיה, כאשר השקעה זו נועדה להוות משקל נגד למגמת השוק.
רעיונותיו של קיינס השפיעו על ה"ניו-דיל", אותה התוכנית הכלכלית שיישם רוזוולט וסייעה לחלץ את ארצות הברית משנות "השפל הגדול" שהחל בשנת 1929. הרעיון הבסיסי הוא פשוט – הממשלה צריכה להשקיע כסף (גם כסף שאין, נגיע לזה במהשך) כדי לייצור ביקוש לידיים עובדות שבתורן ייצרו ביקושים למוצרי צריכה וחוזר חלילה. כדי לתאר את התופעה הזו, חיבר קיינס נוסחה בה משתמשים כלכלנים עד היום כדי לחזות ולתאר את ההשפעה של גידול בהוצאות הממשלה על המשק.
השימוש במונח 'מכפיל' מבוסס על הרעיון שכל סכום כסף שהמדינה משקיעה במשק, יתפלג ל-2 – חיסכון וצריכה. בהנחה ששיעור החיסכון יהיה נמוך, רוב הכסף ימשיך להתגלגל במשק דרך רכישת מוצרים ושירותים, שיגבירו את הפעילות העסקית, שבתורם יצמיחו מקומות עבודה, שישלמו שכר וכך הלאה. כך שקל אחד נוסף בתקציב המדינה 'יכפיל' את עצמו לכמה וכמה שקלים נוספים בתוצר של כלל המשק.
האם המענק עליו הודיע נתניהו יכול לבלום את המשבר הכלכלי בשיטה קיינסיאנית?
התשובה הקצרה לשאלה הזו היא: כנראה שלא, אבל זה יכול להיות צעד בכיוון הנכון. ההחלטה של נתניהו להכריז על המענק היא תערובת של שיקולים כלכליים, בירוקרטיים, פוליטיים וחברתיים. אם בוחנים את המענק בעיניים קינסייאניות אפשר לראות את מגבלותיו.
ראשית, המענק המיועד, בגובה 6 מיליארד ש"ח, איננו גדול ביחס לתוצר הישראלי, כ-1,400 מיליארד ש"ח בשנה.
שנית, הוא איננו חלק מתכנית סדורה. מחקרים מעידים על כך שכדי שהזרקת כסף תיצור ביקושים היא צריכה להיות עקבית ומתמשכת, כך שאנשים ירגישו בטוחים להשתמש בכסף לצריכה. נכון לעכשיו, ייתכן שהוא רק מהלך חד פעמי שהובטחה בתקשורת, שעוד לא הוחלטה בממשלה ואושרה בכנסת.
שלישית, כלכלנים שנדרשים לשאלת המכפיל הקיינסיאני, מעדיפים בדרך כלל השקעות של המדינה בתשתיות, על פני חלוקת כסף לאזרחים לצריכה או הפחתות מסים, מכיוון שהמכפיל של השקעות ישירות גבוה יותר והן תורמות יותר להגדלת התעסוקה.
ורביעית, שאלת התזמון – כשהמשק שוב נמצא לקראת סגירה כפויה, התועלת בתמרוץ הביקושים על ידי שליחת כסף לאזרחים מוגבלת.
בלם חיוני למשק
אף על פי כן, המענק עליו הכריז נתניהו יכול להיות חיוני לשכבות החלשות, ולקורבנות החדשים של משבר הקורונה. מענק אוניברסלי הוא הדרך היחידה הקיימת בישראל להגיע במהירות וביעילות אל החלשים ביותר, גם במחיר של חלוקת כסף גם לעשירים. מהם אפשר לקחת את הכסף בחזרה באמצעות מיסים.
בארה"ב ניתן לאזרחים מענק כספי דיפרנציאלי, שנשלל מבעלי הכנסות גבוהות, אך בשונה מישראל, שיטת המס בארה"ב מחייבת כל אזרח לדווח על הכנסותיו, מה שמאפשר להעניק ביעילות מענקים מבוססי הכנסה.
התעקשות על דרישה למענק דיפרנציאלי בישראל פירושה הרחקת הכסף דווקא מאלו הזקוקים לו ביותר. ייתכן כי מענק אחד לבדו לא יספיק, ודרושים כמה מענקים כאלה כדי לשלב בין הגנה על החלשים לבין שימור רמת ביקושים במשק.
המענקים – רק כלי אחד בארגז
אם נתניהו ימשיך לחפש ב'ארגז הכלים' הקיינסיאני דרכים לחלץ את ישראל מהמשבר הכלכלי, הוא ימצא שם לא מעט רעיונות של התערבות ממשלתית נדרשת בנוסף למענקים כספיים.
בחתירה לתעסוקה מלאה (מונח קינסייאני נוסף) ניתן לקדם עבודות יזומות, והכשרות מקצועיות במימון המדינה. בנוסף קיצוץ מסים רגרסיביים כמו מע"מ יקל על הציבור לרכוש מוצרים בשוק, חיזוק מערכת הביטוח הסוציאלית יסייע ביצירת חיסון כלכלי אנטי מחזורי והשקעה במחקר שיכולה להניב תועלת כלכלית עצומה.
איך מממנים את כל זה?
בראיה קיינסיאנית, שאלה זו תלויה באופי הכלכלי של המשבר. בספרו "איך נממן את המלחמה" הבחין קיינס בין כלכלת בריטניה במלחמת העולם השנייה, אז רוב כוחות הייצור נדרשים למלחמה עצמה, לבין סוף המלחמה, בה חיילים רבים יהפכו למובטלים. לכן, הציע קיינס להטיל מלווה חובה נושא ריבית, שיקטין צריכה פרטית בזמן המלחמה, ויוחזר עם ריבית בסיומה, בצורה שתעודד צריכה פרטית ויצירת מקומות עבודה.
בהשאלה, כל עוד מגיפת הקורונה משתוללת, האתגר הוא להחזיק את העסקים והאזרחים שבסיכון רק בשל הקורונה כך שלא יקרסו כלכלית. זה אפשרי באמצעות מענקים ופיתוח תעסוקה בעבודה מרחוק.
לממשלה לא אמור להיות לעולם מחסור במקורות מימון, בייחוד כאשר יש לה מטבע משלה. לעומת זאת, אבטלה המונית גורמת לנזק עמוק בכל טווח זמן ולכן הטיפול בה ובהשלכותיה אמור לקבל עדיפות תמיד.
לפי קיינס, גבול המימון הממשלתי הראוי הוא לא מספר מתמטי, כמו גירעון או יחס חוב וגם לא סכום כסף, שכאמור, אין לו הגבלה של ממש – אלא שהגבול מסומן ברגע בו המשק מגיע לתעסוקה מלאה או מתחילה להיווצר אינפלציה משמעותית – מצב בו יש סחרור של עליית מחירים והכסף מאבד מערכו במהירות, מה שיצדיק שינוי במדיניות של הזרקת כסף למשק. בשלב זה האינפלציה בישראל תקועה על האפס והאבטלה בשיא, כך שאין חשש מאינפלציה דוהרת.
