במשרד האנרגיה לא מתרגשים מהעדויות על הרקורד הסביבתי הבעייתי של ענקית הנפט והגז שברון. נציג המשרד בוועדת הפנים והגנת הסביבה, אילן נסים: " אנחנו לא נסמכים על רכילות. לא הובא לידינו אף נתון". יו"ר הוועדה, ח"כ מיקי חיימוביץ' (כחול לבן) דרשה לפרסם את כל המידע בנושא לציבור.

נסים, מנהל אגף סביבה במנהל אוצרות הטבע במשרד, הוסיף כי "המקביל שלי בארה"ב אומר לי שהיא חברה גדולה ומקובלת, מבחינתי זה מספיק. ברגע שיגיעו אלינו עובדות, אני מניח שנפעל".

לדבריו, "יש תהליך מובנה של העברה מלאה של כל החובות והזכויות של חברה א' לחברה ב'. אנחנו לא יכולים להטיל דופי בחברה בגלל כתבה בעיתון. בראייה רחבה יותר, מערכות משפט ראויות כמו בקנדה ובארצות הברית לא מצאו בה דופי".

נסים לא דייק. הפסיקה בקנדה קבעה כי אין להטיל על תאגיד הבת 'שברון קנדה' אחריות על נזקים של תאגיד האם שברון במקום אחר, בשם עיקרון ההפרדה התאגידית. לכן, לא נקבע ששברון פעלה כחוק כתאגיד, אלא רק שאין לתובעים ממדינות אחרות זכות עמידה בתביעה בקנדה על נזקים במקום אחר, של תאגיד בת אחר.

המשרד מעדיף חברות גדולות

היו"ר חיימוביץ' הקשתה: "לא מעניין אותך מקרים שבהם היה זיהום ולא היה פיצוי ולא ניקוי? לא מטריד אותך אם יקרה אסון בחוף דור, כשיש לה רקורד בכל העולם שהיא לא רק לא טיפלה, אלא תוקפת את מי שתובע אותה".

מיקי חיימוביץ' יו"ר ועדת הפנים והסביבה בדיון בנושא חברת שברון (צילום: דוברות הכנסת יהונתן סמייה)

נסים בתגובה: "ההתנגדות שמושמעת כאן היא עקרונית, לא משנה איזו חברה הייתה נכנסת. על הבסיס הזה לא דוחים חברה. אנחנו מנסים להביא לישראל חברות גדולות עם רקורד עשייה משמעותי".

למרות הדברים על "רקורד עשייה משמעותי", יש לציין כי במקרה הנוכחי אמורה שברון לרכוש נכסים קיימים, ולא לפתח מאגרים חדשים, לפחות בשלב זה. כלומר, הידע והניסיון של תאגיד הענק לא צפויים להשפיע על איכות האסדות הקיימות.

במקביל, ציין נסים  כי הסכנה הנובעת מאסדות הגז היא מינורית, ביחס לפעילות הובלת הנפט השגרתית בחופי ישראל, ללא כל קשר לשברון. "התרחיש החמור ביותר הוא 300 קוב של קונדנסט (תוצר של שאיבת גז טבעי, הדומה לנפט ומכיל חומרים נדיפים, א.ר) וחלק יגיע אל החוף הישראלי. לא צפוי שמכוני התפלה ייפגעו. הם כנראה ייסגרו, אבל לא יפגעו. אני רק שם את זה בפרופורציה למיכליות 250 אלף חביות נפט, שנכנסות בצורה תדירה לחופי אשקלון".

 ערבות של 100 מליון שקלים, וביטוח של מאות מליונים

במהלך הדיון ציין נסים כי אין כל היערכות מיוחדת לקראת כניסת שברון לישראל, והיא אמורה לקבל לידיה את כל החובות וכל הזכויות של בעלי החזקות הקיימות.

כך ,למשל, שטר החזקה של "לוויתן צפון" קובע ערבות של 50 מליון דולר (100 מיליון לשתי ההחזקות של לוויתן). לפי נסים, מדובר בערבות גבוהה יחסית, ב-20% העליונים של המצוי בתחום הקידוחים.

לעומת זאת, דרישות הביטוח אינה כוללת רף כספי, אלא רק מציינות כי "בעל החזקה יעשה על חשבונו, ויקיים במהלך כל תקופת החזקה, את כל הביטוחים המקובלים אצל חברות בין-לאומיות לחיפוש או הפקת נפט או גז".

נסים אמר בדיון שמדובר בפועל בכיסוי נוכחי של מאות מליוני דולר, אף כי המקסימום האפשרי בביטוחים מסוג זה הוא שני מיליארד.

שאלת הביטוח רלוונטית במיוחד, לאור העובדה שעד כה התרחשו באסדת לוויתן מעל 40 תקלות מדווחות. גם אם אף אחת מהן לא גרמה לנזק גדול. דו"ח שהגישה חברת הבדיקה PRS למשרד האנרגיה בסוף אוגוסט, קבע כי בתפעול אסדת לוויתן היו משגים בתחום הבטיחות, שאף הביאו לסיכון חיי העובדים שעל האסדה.

החששות סביב הרקורד הסביבתי העגום

ד"ר נאן גריר, אנתרופולוגית סביבתית מקליפורניה, שחקרה את ההשפעה הסביבתית של שברון אמרה בדיון: "חקרתי את ההשפעה של שברון על קהילות מקומיות. בכל 31 המדינות שבדקתי היו טענות קשות נגד ציות החברה לחוק בתחומים שונים: מס, תקנות סביבתיות ופגיעה חברתית".

עם זאת, בקליפורניה שברון נקנסה על דליפת נפט שנגרמה על ידה ונמשכה 113 ימים, כאשר קיימות יוזמות במדינה להגביר את הפיקוח על קידוחים.

בבתי המשפט זכתה שברון להצלחה גורפת. אף מדינה, פרט לאקוודור, לא אישרה אכיפה של פסיקה מקומית בעד תושבים ילידים באקוודור לפיצויים בגובה 9.5 מיליארד דולר כנגד החברה, על נזקים שהותירה חברת הקידוחים טקסקו, אותה רכשה שברון.

מאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת 'צלול', טענה כי משרד האנרגיה מסרב לאמץ את שיטת האיחוד האירופי לפיקוח על קידוחי גז ונפט, כדי להשאיר את כל הסמכויות אצלו. "משרד האנרגיה נתן לנובל אנרג'י לנהל את אסדת לוויתן באופן רשלני, כפי שראינו בדו"ח של PRS", טענה, "הוא מונע מהמשרד להגנת הסביבה להגדיל את סמכויות הפיקוח שלו, ונצמד לשיטה האמריקאית שמשאירה אותן אצלו, למרות שיש ניגוד עניינים".

יוסף אברמוביץ', מחלוצי האנרגיה הסולרית בערבה, ומתנגד להסתמכות על אנרגיה פוסילית אמר: "צריך להתנות את האישור לשברון להיכנס לארץ בכך שהיא תחדל במתקפה המשפטית האישית על מי שמייצג נגדה, להעלות את סכום הביטוח אותו היא חייבה, ושהיא תראה רצון טוב ותפצה קהילות שהיא פגעה בהן".

מאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת 'צלול' ויוסף אברמוביץ', מחלוצי האנרגיה הסולרית בערבה בדיון בוועדת הפנים והסביבה בנושא חברת שברון (צילום: דוברות הכנסת יהונתן סמייה)

רני עמיר, מנהל היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה וחבר במועצת הנפט, אמר: "אני מכבד את העדויות ששמענו, אבל לא שמענו רגולטורים. אשמח לשמוע רגולטורים אמריקאיים".

ח"כ חיימוביץ' שאלה "למה לא את הרגולטורים הניגרים או האקוודורים?". עמיר: "זו חברה אמריקאית".

בתגובה לטענות על פעילותה באקוודור, מסרה שברון בעבר ל'דבר' כי: "הפסיקה נגד שברון באקוודור היא תוצאה של הונאה, שוחד ושחיתות. הטענות הסביבתיות נגד שברון הן שגויות ולא נתמכות בעדויות מדעיות. החלטות בבתי משפט בארצות הברית, ארגנטינה, ברזיל, קנדה, גיברלטר, וטריבונל בינלאומי בהאג מאשרים שהפסיקה שהושגה במרמה באקוודור היא בלתי ניתנת לאכיפה בכל מדינה שמכבדת את שלטון החוק. אפשר לקרוא עוד מידע על הפסיקה באקוודורכאן  ועל מדיניות הסביבתית של שברון כאן".

בסיכום הדיון אמרה חיימוביץ' כי יש לפרסם לציבור את הדו"ח על פעילות שברון, שעדיין לא התקבל, לפני הדיון שתערוך מועצת הנפט בנושא, ב-14 בספטמבר. היא גם קראה למשרד האנרגיה לערוך שימוע ציבורי בנושא.

בעיית ההפרדה התאגידית

ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה לישיבת הוועדה כי בכוונתן לבחון "את כל ההיבטים הנדרשים בהליך העברת הזכויות בין נובל לשברון. יש להבהיר כי בניגוד למה שהוצג בוועדה, מדובר על עסקת מיזוג בין חברה בת של שברון לחברת נובל.

"לאחר המיזוג נותרות כלל המחויבות של חברת נובל בעינן. מחזיקי חזקות הנפט העמידו ביטוחים, לפי סטנדרטים גבוהים".

עוד הוסיפו כי "חברת שברון היא אחת מחברות האנרגיה הגדולות בעולם, וכניסתה המיועדת למשק האנרגיה הישראלי מהווה הזדמנות גדולה לשוק הגז הטבעי הישראלי לטובת אזרחי מדינת ישראל".

החוסן הפיננסי של שברון, שמופיע בתגובת המשרד כמו גם בדבריו של נסים בוועדה, יש בו מן ההטעיה. מדובר חוסן בכיוון אחד בלבד: רווחים שעוברים מחברות הבת,לתאגיד העיקרי בארצות הברית. הפסיקה בקנדה, אילה התייחס נסים בעצמו, מלמדת כי אם יקרה אסון, תוכל שברון להשתמש בטיעון דומה של הפרדה תאגידית גם בישראל, בכדי להגביל את החשיפה שלה לחובת פיצוי.