שר התקשורת יועז הנדל (דרך ארץ) הבטיח אתמול הבטחה בכיוון הנכון, אך המרחק בינה לבין המדיניות שמשרדו מציע גדול מאוד. לפי השר, "אחרי 20 שנה הגיע העת לשים סוף לפיצול בין ספק לתשתית ויצירת מוצר אחד שנקרא 'אינטרנט'. כתובת אחת להתקנות ולפתרון תקלות, אחריות מקצה לקצה, ביטול תופעת המנויים כפולים".

למרות הכוונה הראויה, הצעת המדיניות זרועה בספינים ובאבסורדים שלא יאפשרו לאינטרנט להפוך ל"מוצר אחד".

ניתוח מציאות נכון

המסמך שפרסם המשרד מנתח לפרטי פרטים כיצד ההפרדה בין תשתית אינטרנט לספק אינטרנט הפכה לעול מיותר. המשרד מודה שספק אינטרנט (או ISP, ראשי תיבות של Internet Service Provider) הוא שירות מלאכותי, החסר זכות קיום בפני עצמו. הפיצול לשני שירותים מסרבל את ההתחברות והניתוק מהאינטרנט, הוא מעלה את עלויות התפעול (מערכות שירות לקוחות וחיוב כפולות) ולכן גורר את ייקור השירות ללקוחות, ומסרבל את הטיפול בתקלות.

מכאן ניתן לצפות, שהמשרד יפעל לטובת הציבור, ולא לטובת חברות התקשורת, ויאפשר לכל בעל תשתית למכור "מוצר אחד", כמו שהבטיח השר. אך הציפייה הזו לא תתממש, לפחות לא על פי ההצעה הנוכחית.

הפתרון הכי עקום שאפשר לייצר

בישראל פועלים כיום 4 בעלי תשתית: IBC, הוט, בזק ופרטנר. באופן אבסורדי, רק פרטנר מציעה "מוצר אחד", אך זאת דווקא בניגוד לרשיון שלה. שוב ושוב חס המשרד על פרטנר וגם על סלקום (שמשווקת את סיבי חברת  IBC כאילו מדובר במוצר אחד שלה) ומעמיס קשיים על הוט ובזק.

גם כשתינתן להוט ובזק הרשות למכור "מוצר אחד", ב-2022 לפי ההצעה, אף מסלול של חיוב מפוצל לא יבוטל ורוב הלקוחות ימשיכו בתצורת השירות הקיימת, אלא אם יבחרו לעבור מסלול מיוזמתם. זו אחת הדרכים לשמר את המציאות המעוותת הקיימת, לטובת החברות ונגד טובת הציבור.

פגיעה עצומה בפרטיות הלקוחות

כוונת משרד התקשורת לחייב את בזק והוט למסור את פרטי ההתקשרות של לקוחות מסלולי ה'באנדל' לספקיות האינטרנט לטובת שיווק מוצריהן, מהווה פגיעה חמורה בזכות הלקוחות לפרטיות. מדובר בהפרת פרטיות בוטה שתשפיע  על מעל חצי מליון לקוחות, בעיקר של פרטנר וסלקום, שאיש לא שאל לרצונם. אין תקדים ברגולציה הישראלית, בו חברה עסקית מחויבת להפר את פרטיות הלקוחות שלה, בלי לקבל מהם אישור, לטובת מערך השיווק של המתחרות שלה.

ההחלטה משקפת בצורה מאוד גלויה את התפקיד שמייעד לעצמו משרד התקשורת. לא מגן האינטרס הציבורי, אלא ה'גננת' של חברות התקשורת, הפועלת דרך רגולציית 'פינצטה' שנועדה להחליש בעיקר את בזק, ולעתים גם את הוט. האזרחים משמשים רק ככלי משחק של המשרד ולא כציבור אותו יש לשרת.

האם בזק לא תוכל לשווק סיבים ?

לפי ההצעה בזק והוט לא יוכלו לצרף לקוחות חדשים בעצמן עד 2022. באותה עת המשרד מצפה מבזק להשיק את פרויקט הסיבים, כשהוא כובל את מערך השיווק שלה, מה שעשוי לתקוע משמעותית את הפרויקט. שיווק סיבי בזק נותר בידי מתחרותיה, אך אלו כנראה לא יעשו מאמצים לקדם את השימוש בהם, לאור המחיר שקבע משרד התקשורת, שגוזר שולי רווח נמוכים למתחרות.

הספין של המנויים הכפולים

כ-170,000 לקוחות שמשלמים כיום לספק אינטרנט, בלי שהם משתמשים בשירות שלו. על פי הערכת משרד התקשורת, הישראלים משלמים 50 מיליון שקלים בשנה על שירות אינטרנט שאינו מסופק בפועל. זו בעיה אמיתית, אך חסרת קשר לסוגיית האינטרנט כ"מוצר אחד". המשרד יכול להורות מחר בבוקר לכל ספק אינטרנט שמקבל כסף ממנוי מבלי לספק לו שירות, ליצור איתו קשר ולהביא לביטול התשלום העודף, אם נעשה בשגגה.

בינתיים, המשרד מציע פתרון בלתי ישים בו רק כשנחתם הסכם אינטרנט חדש, תשלח הודעת ניתוק לספק הקודם. לא ברור איך החברה החדשה תדע למי לשלוח הודעות ניתוק.

החסרונות של השוק הסיטונאי

"שוק סיטונאי" הוא ההפך הגמור מביטול ההפרדה בין תשתית לספק, כי הוא משמר את התלות ההדדית בין חברות התקשורת ומאלץ את המשרד לפקח על יותר ויותר מחירים ומוצרים, משימה קשה מאוד לביצוע בשוק כה דינמי. כך מנסה המשרד "לרבע" את המעגל: גם לתת "מוצר אחד", וגם לשמר את הכאוס הקיים שמנציח את האינטרנט כמוצר מפוצל.

שיטת שוק הסיטונאי מזיקה. היא משרתת בעיקר את סלקום ופרטנר, כדי להקל עליהן לשווק חבילות "טריפל" או "קוואטרו" הכוללות גם טלוויזיה וטלפון; ומאפשרת רווחה כלכלית מזערית לספקים הקטנים. היא תשמר את הסרבול של טיפול בתקלות תשתית; והמחירים הסיטונאים למתחרים ברשת הוט או על הסיבים של בזק גבוהים מכדי להיות משתלמים. באירופה נסוגים ממנה, משום שהתברר שהיא מעודדת פיגור בתשתיות.

איך באמת אפשר להפוך את האינטרנט ל"מוצר אחד" ?

הצעת משרד התקשורת להוסיף עוד 2 מסלולי אינטרנט לעשרות המסלולים הקיימים לא תועיל.

רפורמה אמיתית צריכה להיות חותכת. מי שצריך לשווק אינטרנט הוא בעל התשתית בלבד, והוא אחראי מא' ועד ת'.

הדבר יפגע בחלק נכבד מחברות התקשורת, ולכן יש הגיון במתן זמן הסתגלות מסוים ואף ביצירת קרן פיצויים בעבור עובדי החברות שיאלצו להיסגר, אך התמונה הסופית צריכה להיות פשוטה וחד משמעית.

במקום "תחרות בכאילו" מתוצרת המשרד, צריך לחתור לתחרות של ממש, בין תשתית קווית בסיבים או בכבלים, לתשתית קווית מוניציפלית, לשירות סלולרי בדור החמישי והשישי, לאינטרנט באמצעות לווין, או אינטרנט אלחוטי בעזרת חברות המתמחות בגלים מילימטריים. גם תחרות משוכללת כזו מצדיקה כמובן מידה של תכנון, כדי למנוע כשל שוק, כמו שיש בתשתיות הקוויות בישראל.

המאמצים לכפות תחרות בתשתית הקיימת, הם אלו שמונעים תחרות באמצעות טכנולוגיות חדישות ועדיפות. הניסיון הישראלי מלמד כי ההסדרים הכפויים פועלים בסופו של דבר לרעת הציבור, גם אם בטווח המיידי הם מצליחים להוזיל את המחירים בטכנולוגיות הישנות.