שווי הביטקוין, המטבע הוירטואלי המוכר ביותר, שובר שיאים של כל הזמנים ומתקרב לראשונה ל-20,000 דולר ל'מטבע' בודד. השווי מונע לא רק ממסחר ספוקלטיבי, אלא בעיקר מתהליך מתמשך של לגיטימציה בקרב מוסדות פיננסיים. התהליך נושא בשורה איומה למאבק לשמירה על משאבי הטבע ומקטין את הסיכוי למתן את משבר האקלים.

סימון על בית עסק המקבל תשלום בביטקוין

בעולם מוכרים כיום כ-1,000 סוגי מטבעות קריפטוגרפיים (או בקיצור, קריפטו). הפקתם והעברתם בין משתמשים נעשית ללא ניהול מרכזי, אלא על ידי הרצת תוכנה באופן סימולטני, תוך שהמשתמשים מקושרים זה לזה דרך האינטרנט.

גם מוסדות פיננסיים ורגולטורים שלא מכירים בביטקוין כמטבע, מוכנים בדרך כלל להכיר בו כנכס לגיטימי למסחר. בסוף אוקטובר הכריזה חברת PAYPAL כי 346 מליון בעלי החשבונות שלה יוכלו לרכוש ולמכור דרכה ארבעה מטבעות קריפטו פופולריים (ביטקוין, ביטקוין קאש, את'ר ולייטקוין), מה שמזניק באופן דרמטי את הלגיטימיות שלהם וגם את ערכם הכספי.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

הזינוק המהיר בערך הביטקוין, הופך את הפקת הביטקוין, המכונה "כרייה" ומבוצעת באמצעות שרתי מחשב, למשתלמת יותר כלכלית. לכן, צפויה התגברות של הפעילות בתחום זה, למרות הנזק הסביבתי העצום שנלווה אליה.

נכון להיום, ביטקוין הוא מטבע הקריפטו הבולט מכולם, בפער גדול מכל המתחרים. לב רשת הביטקוין היא תוכנה, שכמו כל תוכנה, צורכת כח חישוב ולכן גם חשמל. בעוד שמערכות מסחר אלקטרוניות רגילות נעשות יעילות אנרגטית יותר ככל שהן גדלות, רשת הביטקוין פועלת באופן הפוך.

ממוצע טריליוני חישובי HASH הנדרשים לכריית ביטקוין בודד בשנה נתונה (נתונים: blockchain.com, עיבוד "דבר" | גרפיקה: אידאה)

כל תשלום שמתבצע היום ברשת הביטקוין צורך יותר כוח חישוב, ולכן יותר חשמל, מהתשלומים שנעשו אתמול. רשת ביטקוין איננה רק מערכת תשלומים, אלא גם מערכת הפקה שבוראת בכל יום עוד מטבעות וירטואליים המפוזרים בין כל שותפויות הכריה הקיימות ברשת. מערכת זו צורכת כוח חישוב עצום שעד היום רק הלך וגדל. לכן, פעילות הכריה נעשית כלכלית ככל שערך המטבע עולה וככל שמחיר החשמל יורד.

מני רוזנפלד, יו"ר עמותת איגוד הביטקוין הישראלי, אומר בשיחה עם 'דבר' שמדובר לדעתו בדרך שגויה לראות את הדברים: "לדעתי לא נכון לבחון את עלות האנרגיה של הפקת ביטקוין בודד, אלא את התועלת הכלכלית של הרשת. לדעתי היא שווה את הארגיה שמושקעת בה. הכריה הזו תלויה בכך שיש אנשים שמוכנים לקנות ביטקוין במחיר שהופך אותה לכלכלית".

השחקנים בשוק הגז נכנסים לעסקי הביטקוין

במרץ השנה פרסם אתר בלומברג על מיזם חדשני של חברת אטלס הולדינגס, המחזיקה בתחנת כח במדינת ניו יורק. החברה החלה להשתמש בכושר ייצור עודף לצריכה מקומית של חשמל, שמוקדש להפעלת מכונות לכריית ביטקוין. השינוי אפשר לה "לכרות" כ-5.5 ביטקוין ליום בממוצע, שהיתרגם להכנסה של כ-50,000 דולר ביום, במחירים של אז, ובעלות חשמל נמוכה.

כדי להגיע להישג הזה נדרשה החברה להתקין 7,000 מכונות כרייה, שהן מחשבים שנוצרו אך ורק על מנת לבצע חישובים מורכבים מהסוג שנדרש בתהליך הכרייה של מטבעות קריפטו. חוות מכונות הכריה העצומה צורכת באופן קבוע 15 מגהואט של חשמל, מתוך כושר ייצור של 106 מגהואט בתחנת הכח כולה.

תפוקת הביטקוין צנחה מאז, משום שפרוטוקול הכרייה של ביטקוין מתוכנן לחתוך את התפוקה היומית ב50% במועדים ידועים מראש. החיתוך האחרון התבצע בחודש מאי השנה. למרות זאת, הזינוק הנוכחי בערך המטבע שומר על הכדאיות הכלכלית של שריפת גז ממשי בעבור כריית מטבע וירטואלי.

בבלומברג ציינו פרט חשוב נוסף: לא מדובר בתחנת כח יעילה, אלא בתחנת כח שנועדה לזמני שיא (פיקרית). תחנות מסוג זה הן כל כך בלתי יעילות ומזהמות, שמנהלי מערכות חשמל מפעילים אותן רק כשאין ברירה אחרת, בשל עלות החשמל הגבוהה שלהן ובשל הזיהום הרב שהן פולטות.

אטלס הולדינגס שינו את המודל העסקי המקובל לתחנות פיקריות, שכן ההפעלה הזו של התחנה לא מייצרת חשמל בעבור הרשת, אלא בעבור צריכה עצמית של חוות מכונות הכרייה, המותקנת באותו אתר. על תוספת זיהום האוויר ופליטת גזי החממה שנגרמים בפעולה הזו, איש אינו משלם וגם איש איננו מפקח.

לא מדובר רק בתחנת כוח אחת. אקווינור, ענקית האנרגיה עולמית, בחרה בשותפה טכנולוגית בשם קרוזו אנרג'י בעבור כריית מטבעות קריפטו. לחברה ישנם עודפי גז, שנוצרים באופן נלווה לפעילות הפקת נפט. לגז הזה לא היה כל שימוש מקומי ולא השתלם לבנות בעבורו תשתית הולכה. לכן, עד כה, עודפי הגז פשוט נשרפו, ללא כל שימוש. בתכנית החדשה, אקווינור תתקין גנרטורים להפקת חשמל מגז, שיזין חוות שרתים עם מכונות כרייה לביטקוין בסמוך לבאר הנפט. החברה מתארת את המהלך כ"שיפור היעילות העסקית".

חלק משמעותי בתמריץ לפעול כך היא הקלות היחסית של צבירת הערך הפיננסי – במקום לייצר מהגז מוצר המשך כלשהו שמועיל למישהו אחר ואז למכור אותו בעבור כסף, הגז מומר לחשמל, שמניע מכונות שיוצרות "כסף". אין צורך לשווק אותו והביטקוין נאגר בארנק האלקטרוני של החברה כנכס פיננסי שניתן לממש בכל עת שהחברה תרצה.

האלגוריתם הבזבזני בהיסטוריה

כדי להבין את גודל האיום של רשת הביטקוין על משאבי האנרגיה בעולם, יש להדגיש שתוכנת הביטקוין לא תוכננה להיות יעילה אנרגטית אלא לשרת מטרה אחרת לגמרי: ביזור מוחלט והגנה מפני רמאויות. השימוש הגובר במטבע חושף את חוסר היעילות האנרגטי הקיצוני של התוכנה הזו.

כל משתתף בשותפות כריה מקבל ביטקוין בכמות שמקבילה לכמות החישובים היחסית שתרם לרשת. זה לא משנה אם החישובים ברשת יבוצעו על ידי עשרה משתתפים או על ידי עשרה מיליארד משתתפים. זה גם לא משנה כמה חשמל וקרקע הרשת תצרוך ולכמה פליטות לסביבה היא תגרום, כמות הביטקוין שרשת הביטקוין תפיק ביום נתון קבועה מראש. לכן, מדובר בשיטה בזבזנית בצורה יוצאת דופן ביחס למשאבי האנרגיה של כדור הארץ והיא עלולה להחריף את משבר האקלים.

רוזנפלד חושב שהמערכת בכל זאת מוגבלת מבחוץ, על ידי מחיר החשמל: "אם החשמל עצמו יהיה יקר יותר, זה ידכא את פעילות הכריה".  הוא גם מאמין שבעתיד אפשר למצוא פתרונות שיפחיתו את צריכת האנרגיה של הביטקוין, אך מודה שהמבנה היסודי של ביטקוין הופך פתרון  אחד לבלתי מעשי – לשנות את התוכנה של הרשת.

הוספת עוד מכונות כריה לרשת משפיעה רק על החלוקה הפנימית של תפוקת הביטקוין בין החברים ברשת ולא על כמות הביטקוין המופקת. ניתן לדמות זאת למשיכת חבל עולמית בין קבוצות הכרייה. כשקבוצה חדשה נכנסת ומושכת את החבל לכיוון שלה, כל שאר הקבוצות מקבלות פחות. ככל שיש יותר משתתפים בתהליך הכרייה, כל משתתף מקבל פחות ביטקוין והרשת הופכת לפחות יעילה כמכלול. משאבי מחשוב אדירים, שיכלו לשרת אינסוף מטרות אחרות, מתבזבזים לגמרי, וצורכים באופן פוטנציאלי כמות בלתי מוגבלת של חשמל.

באתר buybitcoinworldwide יש מחשבון רווחים פוטנציאלים מכריה שמציג עצמו כמדויק בזכות השימוש בתחשיב הפסימי הבא: "ב-6 החודשים האחרונים כח החישוב של כלל רשת הביטקוין גדל ב-0.45% ביום". כלומר, מכיוון שכח החישוב של מכונת כריה הוא קבוע, הרי שכמות הביטקוין שתתקבל צפויה לרדת בכל יום ב-0.45% מדי יום.

לכאורה, ניתן היה לצפות לדעיכה של הכרייה כאשר עלויות החשמל הופכות ליקרות יותר מהתמורה הפוחתת בביטקוין. במציאות, שני תהליכים קפיטליסטיים מדרבנים אותה דווקא לגדול – התמקמות ליד מקורות חשמל זולים יותר ונסיקה בערך המטבע באתרי המסחר.

רוזנפלד טוען שבטווח הארוך בכל זאת תתרחש דעיכה: "צריך לקחת בחשבון שכיוון שתפוקת הביטקוין יורדת ב-50% כל 4 שנים בערך, הרי שכל 4 שנים נהיה פי 2 פחות משתלם לכרות. הכורים מחזיקים את הרשת ואת סליקת התשלומים ביחד. הם מקבלים "פרס" בצורת ביטקוין חדש. כשהכריה לא תשתלם יותר הרשת תתפקד בעזרת עליה בעמלות הביצוע של כל עסקה".

התוצאות מבהילות

אתר "ביטקוין מגזין" מדווח על ההירתמות של חברות אנרגיה לכריית ביטקוין כתעשייה שמקדמת את ה"שוק המתפתח של הביקוש לאנרגיה".  בדיוק בכיוון ההפוך מהצורך עליו מצביעים מומחי סביבה – התייעלות אנרגטית כלל עולמית.

באתר earth.org נטען הפברואר השנה, כי צריכת החשמל השנתית של רשת הביטקוין זינקה מ-9.6 TWH (טרה-ואט/שעה) בפברואר 2017 ל-73.2 TWH בינואר 2020, יותר מהצריכה של כל מדינת ישראל ב-2019. נכון למועד כתיבת שורות אלו, הקצב מתקרב כבר ל-78 TWH בשנה. רשת הביטקוין צורכת יותר חשמל גם ממדינות כמו קולומביה, צ'כיה וצ'ילה. לו היתה הרשת מדינה, היא היתה ממוקמת בערך במקום ה-39 בעולם בצריכת אנרגיה. יתר מטבעות הקריפטו במשותף  צורכים כמות דומה של אנרגיה כמו רשת הביטקוין.

סליקת תשלום אחד בביטקוין צורך כיום יותר אנרגיה מאשר סליקה של 100,000 תשלומים בויזה. לפי אלכס דה-וריס, כלכלן העוקב אחר כלכלת מטבעות הקריפטו והשלכותיהם על הסביבה, בגין כל עסקה ברשת הביטקוין נפלטת כמות עצומה של בין 233.4 ל-363.5 קילוגרם של פחמן דו חמצני.

בגין כל עסקה בביט קוין נפלטת כמות פחמן דו חממצני המקבילה לנהיגה ברכב פרטי מתל אביב לבודפשט (AP Photo/Nati Harnik)

מדובר בכמות המקבילה לנסיעה של כ-3,000 קילומטרים ברכב פרטי המונע בבנזין, פחות או יותר מרחק הנהיגה מתל אביב לבודפשט. להשוואה, סליקת עסקה במערכת המחשוב של חברת VISA ויוצרת פליטה של 0.0004 קילוגרם בלבד. בעוד VISA יכולה עקרונית גם להשתפר, רשת הביטקוין צפויה רק להדרדר. המחיר הסביבתי של מבנה כזה הוא יוצא דופן לרעה. דה וריס מעיר כי שיטת הכריה יוצרת תופעה הרסנית נוספת – מכונות כריה מדור ישן ויעיל פחות הופכות במהירות לאשפה אלקטרונית, ואין להן שימוש חלופי.

כריית ביטקוין באנרגיות מתחדשות לא פותרת את הבעיה

ככל שמשתמשים חדשים מצטרפים לרשת הביטקוין, היעילות האנרגטית של המטבע צפויה להידרדר. בכך, רשת הביטקוין תוכל לבלוע בעתיד הלא רחוק את מלוא הפחתת הפליטות הנובעת ממעבר לאנרגיות מתחדשות ושימוש יעיל יותר באנרגיה בתעשיות מסורתיות. זו אינה תקלה, אלא חלק מובנה בהיגיון של השיטה.

תומכי הביטקוין מצביעים על שימוש בעודפי ייצור חשמל "מבוזבזים" ועל כריית מטבעות וירטואליים סמוך לסכרים הידרו-אלקטריים המייצרים חשמל כמעט ללא זיהום, כפתרון להשלכות הסביבתיות של הטכנולוגיה. הטענות הללו מייפות את המציאות. פרסום באתר WIRED מ-2019 הראה שחוות כרייה לביטקוין בארצות הברית, שניזונה מחשמל נקי מסכר הידרואלקטרי, מונעת משאר המחוז את החשמל הזה ולכן מגבירה את צריכת הפחם בתחנת הכח הסמוכה.

מקרה חשוב נוסף הוא מחוז סצ'ואן בסין, הרווי במכונות כריית ביטקוין. אמנם, חלק נכבד מהחשמל במחוז אכן מופק מסכרים הידרו אלקטריים, אלא שתפוקתם איננה יציבה והיא מגובה בתחנות כוח פחמיות. בחישוב שנתי, החשמל מסצ'ואן דומה בהיקף הפליטות לייצור חשמל מגז ולא לחשמל מאנרגיות מתחדשות.

תחנות כוח מזהמות הפועלות על פחם בסין. גם חוות ביטקוין הניזונה רק מחשמל עודף תפגע ביעילות הכוללת של הרשת (AP Photo/Ng Han Guan)

גם אם תקום חוות כריית ביטקוין שניזונה אך ורק מחשמל עודף שאחרת יושלך ללא שימוש, או מאנרגיה מתחדשת לחלוטין, אפילו אם מדובר באתר בו אין אפשרות לייצר בחשמל הזה שום דבר אחר, גם אז, תפוקת החווה הזו תפגע בהכרח בתמורה של כל שאר פעולות הכרייה ברשת הביטקוין וביעילות האנרגטית הכוללת של הפקת הביטקוין.

פרט לכריית מטבעות קריפטו, אין עוד בנמצא שום ענף תעשייה שעלול לבלוע כמות בלתי מוגבלת של משאבים חדשים וימשיך לייצר בדיוק את אותה כמות תוצר. סך הביטקוין שניתן לכרות נקבע מראש ובאופן מוחלט ל-21 מיליון מטבעות, מהם כבר ניכרו מעל 18.5 מליון. כיוון שהקצב קבוע מראש, סוף הכרייה אמור להתרחש בשנת 2140, אלא שגם אז החזקת הרשת תמשיך לצרוך כמות רבה של אנרגיה.

הפתרון: להכיר בקריפטו כתעשייה מזהמת

הדרך התיאורטית היחידה להפחית את צריכת המשאבים האמיתיים הנדרשים להפקת המטבע הוירטואלי, היא להפחית את כוח המחשוב שמשתתף בפעולת הכרייה. ככל שיותר קל לסחור בביטקוין, מדובר בפעולה קשה יותר לביצוע, האפשרית, אם בכלל, רק דרך רגולציה ואכיפה מטעם ממשלות. סילוק של 50% ממכונות הכריה, יגדיל פי 2 את התמורה שתקבל כל שותפות כריה שנותרה ברשת. הגידול בתמורה יעלה את המוטיבציה של כורים חדשים להצטרף לרשת.

לא מדובר בסוף פסוק. כשם שממשלות ומוסדות פיננסיים החלו להטיל סנקציות ואיסורים על מימון השקעות חדשות בנפט וגז, הם יכולים לנהוג באופן דומה במטבעות קריפטו בזבזניים מטבעם. במלים האחרות, אם הביטקוין יוכר כאיום סביבתי גלובלי ולא כחדשנות פיננסית, תהליך הלגיטימציה שלו מצד מוסדות פיננסיים יתהפך. בהמשך ערך המטבע יתרסק ואיתו גם התמריץ להקים חוות כרייה חדשות.

לפי הרוזנפלד, "הבעיה היא לא בביטקוין, אלא במה שעושים איתו. אנחנו חושבים שהצעה להגביל את הביטקוין שופכת את התינוק עם המים, ומטפלת בסימפטום, ולא בבעיה. הבעיה היא שיש צריכת אנרגיה בצורה מזהמת, לא חשוב לאיזה צורך. הגישה הכלכלית אומרת שאפשר לתת לכל אחד לעשות מה שהוא רוצה כל עוד הוא משלם על זה, אבל גם לשלם על הזיהום שנוצר. צריכים להיות קנסות בינלאומיים על זיהום – כל תחנת כח שמזהמת צריכה לשלם על עצם הזיהום. זה יהפוך את הכריה בחשמל מזהם ללא כלכלית לעומת חשמל נקי".

רוזנפלד סומך על השוק שידע לתמחר נכון את ההשקעה בכריית ביטקוין לעומת שימושים חלופיים בכח חישוב, אך לא מתייחס לכך שבשוק עצמו יש הרבה כשלים, שלעתים מטופלים גם נקודתית, כמו האיסור על יבוא מכשירי חשמל בזבזניים ונורות ליבון מעל הספר מסויים.

בחלק גדול ממדינות העולם כבר קיימים חוקים נגד שימוש במוצרים ובחומרים שגורמים לזיהום ולבזבוז מוגבר של משאבי טבע, אך עד היום אין מגבלות בשום מקום על תוכנות ואלגוריתמים שגורמים לאותן תופעות שליליות. הגיע הזמן להתחיל לעסוק בכך ברצינות.