קיימברידג' – "האדמה הזו היא האדמה שלך" שר זמר הפולק האמריקאי וודי גאת'רי, על יערות עצי הסקוויה, שדות החיטה והעמקים המוזהבים של ארה"ב. ג'אתרי ביטא בשיר עמדה מוסרית לפיה כולם צריכים להיות מסוגלים לחלוק בעושרה של האדמה. אבל מילותיו מדגישות גם את האמת הכלכלית, שהשימוש במשאבי הטבע משפיע על כולם. אם אנחנו מדלדלים או מנוונים אותם באופן בלתי הפיך, ההשלכות הכלכליות ישפיעו על כולנו, ועל הדורות הבאים.

הפעילות הכלכלית האנושית משתמשת בצורה גורפת ב"שירותי" המערכת האקולוגית שהטבע מספק. כלכלנים קלאסיים דוגמת אדם סמית' ודייויד ריקארדו, שכתבו בזמן בו החקלאות היוותה נתח משמעותי יותר בכלכלה מאשר היום, היו מודעים היטב לכך שהפעילות האנושית מתרחשת בתוך תחומי העולם הטבעי ומסתמכת על השפע שהטבע מציע. הם כללו תמיד את האדמה בניתוחים שלהם. כלכלנים מודרניים הדירו במרבית המקרים את הטבע מההגדרות והמדדים של הכלכלה.

בימים אלו, הסיכונים שמעמיד בפנינו משבר האקלים מושכים תשומת לב רבה יותר, כולל מצד משקיעים. אולם היבטים אחרים של תפקיד הטבע בפעילות הכלכלית נותרו נעלמים מן העין גם כעת.

לדוגמה, הכסף שמרוויחים חקלאים ממכירות התוצרת שלהם נמדד בתוך התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג). אך אין מדד כלכלי לשירות שמבצעות הדבורים שמאביקות את הגידולים, או לאיכות האדמה, עד שהדבורים מתות או שהאדמה מאבדת את פוריותה, והגידולים החקלאיים נכשלים.

סטטיסטיקות כלכליות מקובלות אינן כוללות את התרומה של אוויר נקי, או את ההשפעה השלילית של זיהום. אבל הקשר בין תמותה מקורונה למחלות נשימתיות הפך את המחיר של זיהום האוויר לברור הרבה יותר, אפילו כשבוחנים אותו דרך העדשה הצרה של הפחתת ההון האנושי ורווחים עתידיים.

להתייחס לטבע כהון יצרני

סקירה עצמאית של הכלכלה של המגוון האקולוגי, שהוזמנה על ידי משרד האוצר הבריטי ובוצעה על ידי עמיתי בקיימברידג' פרת׳ה דאסגופטה, מציעה טיעונים משמעותיים לטובת השבת הטבע לניתוח הכלכלי. דאסגופטה טוען כי עלינו להתייחס לנכסים הטבעיים של מדינה כחלק בלתי נפרד מההון היצרני שלה לא פחות מקווי תקשורת, גשרים או הכישורים הבסיסיים של האזרחים.

זיהום אוויר בשנגחאי סין. "הקשר בין תמותה מקורונה למחלות נשימתיות הפך את המחיר של זיהום האוויר לברור הרבה יותר" (צילום: Hung Chung Chih / Shutterstock.com)

התפקיד של קובעי המדינות הכלכלית במדינה צריך להיות, אם כך, ניהול כלל "תיק הנכסים" שלה, במטרה להשיג תשואה מירבית לטובת החברה. זה דורש לקחת בחשבון את ההידלדלות של נכסים ספציפיים כגון מיני מפתח ומערכות אקולוגיות, ואת ההשפעות הדדיות שלהם אחד על השני.

תחת גישה כזו, ממשלה המנהלת את נכסיה לטווח הארוך עשויה להחליט שלא לבנות סכר בטון יקר ומכוער למניעת הצפות, בתהליך הדורש אנרגיה רבה, אלא לבצע השקעה זולה יותר בשתילת עצים במעלה הזרם, ובשימור שטחי הצפה במורד הזרם.

בדומה לכך, חקלאים מודעים היטב לאובדן המגוון הביולוגי ולהידלדלות אוכלוסיית הדבורים. הם מודעים פחות להשלכות השליליות של איכות אדמה ירודה על הפחתת תנובת הגידולים, שעלולה להביא לתלות גוברת בדשנים כימיים ההורגים דבורים נוספות ומעצימים את ההידרדרות הספירלית של החקלאות.

התפשטות הפעילות האנושית לתוך אזורי טבע פראי תורמת גם להפצה של מחלות העוברות מבעלי חיים לבני אדם כמו למשל האבולה והקורונה, מה שגובה מחיר כבד מהחברה והכלכלה.

הערך האמיתי של הטבע

יש תקווה שהניתוחים הכלכליים והמדיניות הכלכלית יגלו מחדש את הטבע לפני שהנזק לשירותים שאנחנו מקבלים ממנו – ולכן גם לתנאי המחייה הראויים לכולם – יהיה בלתי הפיך. כעת, כשמשקיעים מבינים את הסיכון ששינויי האקלים מציב להשקעות שלהם, יהיה להם קל יותר לראות את החשיבות של מגוון ביולוגי או של אוקיאנוסים ואוויר נקיים.

מעניין שדווקא משרד האוצר הבריטי, ולא המשרד לעניינים סביבתיים, הוא שהזמין את הסקירה של דאסגופטה. כך או כך, איסוף הנתונים הסטטיסטים הנחוצים להבנת שירותי הטבע לכלכלה הוא הכרחי.

זו עדיין עבודה לא גמורה. האו"ם הגדיר סטנדרטים למדידת ההון הטבעי. התהליך המתמשך לבחינת ההגדרות המשמשות לבחינת התמ"ג ומדדים כלכלים נוספים הוא הזדמנות להכניס את השירותים של המערכת האקולוגית לתוך מה שמכונה "תחום הייצור", שמבדיל את שנמדד בכלכלה מכל דבר אחר.

קורמורן בנהר מזוהם בברזיל. "הזדמנות להכניס את המערכת האקולוגית לתוך תחום הייצור המבדיל את מה שנמדד בכלכלה מכל דבר אחר" (צילום: Nick Photoworld/Shutterstock)

המגפה מלמדת אותנו שיעורים רבים, כולל השיעור הישן והחשוב שכסף הוא מדד עלוב לערך. "עובדים חיוניים", החל ממשנעים רפואיים בבתי חולים ועד שליחי מזון, הם לרוב בין המקצועות בעלי השכר הנמוך ביותר. כל אחד שצופה מהצד בשיעור בלמידה מרחוק, או מבשל יותר בזמן הסגר, יקבל הערכה מחודשת של הערך של העבודה ללא תשלום מהבית. בנוסף, הערך שמעניקים אנשים לגישה לפארקים ציבוריים זינק מאז מרץ 2020. באותו אופן, משום שהערך שאנחנו מקבלים מהטבע כרגע איננו נמדד כלכלית, ובטח שלא נרכש, כלכלנים מתעלמים ממנו.

ההתעלמות הזו כבר אינה ברת קיימא. היא אינה יכולה להמשיך להתקיים. מערכת היחסים של האנושות עם הטבע תשתנה באופן בלתי נמנע בשנים הבאות, וקובעי המדיניות הכלכלית חייבים להשפיע על האופן בו היא תשתנה.

בורות לא פוטרת מאחריות.

______________

דיאן קויל, פרופסור למדיניות ציבורית באוניברסיטת קיימברידג', מחברת הספר "שווקים, מדינה ואנשים: הכלכלה של מדיניות ציבורית"

©Project Syndicate, 2021