אחת הירושות הקשות שתשאיר אחריה הממשלה הנוכחית תהיה פצצת החל"ת. כחצי מיליון אנשים לפחות היו בחל"ת בסגר האחרון, ועל פי בדיקה שעשו באוצר בעבר, חלקם הגדול לא מאמינים שיחזרו לאותו המעסיק. חלקם יציינו בחודשים הקרובים שנה כמובטלים. רבים מהם איבדו את הקשר למעסיק הקודם, וככל הנראה, גם לרשויות. מספר מזערי מהם עבר הכשרה, קיבל ייעוץ תעסוקתי, או זכה לטיפול כלשהו מצד המדינה.

עכשיו, כשהסגר מסתיים וה"אקורדיון" של המשק אותו תיאר ראש הממשלה נפתח שוב (ועל רקע ההתחסנות רבים מקווים שבפעם האחרונה), הולכת ומתבהרת התמונה. לא כל שלטי ה"להשכרה" יוסרו בקרוב. לא כל העובדים ממהרים לחזור, לא לכולם יש לאן. מעל הכול, אין שום תכנית לחזרה לעבודה בישראל. לאן ממשיכים מכאן?

התכנית היחידה שהייתה התבזבזה בסגר

תכנית התמריצים לחזרה לעבודה היחידה שהופעלה בנוגע לחזרה לעבודה בתקופה זו מסתיימת בימים אלה, מה שהופך אותה ללא רלוונטית. התכנית, שיועדה למובטלים שחזרו לעבוד בשכר נמוך משכרם הקודם והיו מובטלים תקופה ארוכה "התבזבזה" על הסגר השלישי, בו היו מעט אופציות לחזרה לעבודה. היא גם לא היתה מוכרת לציבור. ולא הייתה ידוע בציבור. לא רבים, אם בכלל, חזרו בזכות התכנית לעבוד.

התכנית היחידה שעל הפרק בסבך הפוליטי

במשרד האוצר ובביטוח הלאומי גיבשו תכנית נוספת, פשוטה ומקיפה קצת יותר. התכנית מיועדת למובטלים ותיקים (130 יום לפחות), קבוצה של בין 300 ל-400 אלף איש על פי הערכות. מובטלים אלה יקבלו בחודש הראשון והרביעי לשובם לעבודה מענק בגובה דמי האבטלה שקיבלו, עם תקרה של 5,200 שקלים. אם שכרם החדש יהיה נמוך יותר, יקבלו השלמה חלקית בחודשים השני והשלישי. עלות התכנית מוערכת ב-500 מיליון שקלים.

מהצד השני של המשוואה, מעסיק שיחזיר מובטל ותיק (שוב, 130 יום לפחות) יקבל גם הוא מענק של 7,500 שקלים. גם עלותו של צד זה בתכנית מוערכת בחצי מיליארד שקלים. תקציב התכנית הכולל הוא רק מיליארד שקל, והתועלת שלה למשק ברורה, אפילו במובן הכלכלי הצר: חודשיים דמי אבטלה זולים יותר מארבעה. ניתן לממן אותה בלי בעיה מקופסת הקורונה הקיימת.

בני גנץ, ישראל כ"ץ (צילום: דוד כהן/מרים אלסטר/פלאש 90)

אז איפה זה תקוע? למעשה הדיונים עליה החלו בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת כבר לפני כמה חודשים. אבל אז היא נכרכה בתכנית הכלכלית הגדולה של כ"ץ ונתניהו, ונכנסה לציר התנגשות עם כחול לבן והעומד בראש, בני גנץ. לשאלת 'דבר' בנוגע לתכנית זו ענה יו"ר כחול לבן כי יש חלקים בתכנית שהם הגיוניים וישמח לקדמם, והאשמה היא בנתניהו וכ"ץ שמתעקשים לכרוך אותם בתכנית המענקים, אותם הוא מכנה "שוחד בחירות".

השיטה של כ"ץ ונתניהו אכן בעייתית. תכנית 9 הצעדים שלהם היא למעשה אוסף של תכנית, מקצתן חדשות, חלקן לא קשורות לקורונה, אחרות מתגלגלות כבר שנה ויותר, ואחרות – כמו התשלום לנכים – בכלל קשורות להתמודדות עם מציאות בה אין תקציב.

תכנית מענק לכל אזרח חשובה, והחלטתם להילחם עליה לגיטימית. אבל תמריצים לחזרה לעבודה אינם שייכים לנושא, והדיון בהם התחיל כאמור בנפרד ובלי קשר לתכנית גדולה. את התכנית היה אפשר כבר לאשר, ובהקשר של חזרה לעבודה, לזמן יש משמעות גדולה. כל יום ללא תמריצים הוא יום אבוד. אם התכנית תדחה עד לאחר הבחירות, יכול להיות שהיא כבר לא תהיה רלוונטית.

אף אחד לא מבטיח "לפעול בגדול"

גם תכנית החזרה לעבודה הזו מטפלת בבעיה ספציפית ביותר מתוך סבך בעיות עולם העבודה של כמעט אחרי הקורונה. מה יחליף את העסקים שיסגרו? איך ליצור משרות טובות, המשפרות את רמת החיים של העובדים ותורמות למשק? מה הענפים שצריכים להתפתח ולקלוט עובדים, ואיך נכון לעודד אותם? איך לקלוט מובטלים במערך הכשרה מקצועית אפקטיבי?

ג'נט ילן (צילום: Reuters, Lea Meles)

בתכנית הכלכלית של כ"ץ ונתניהו יש מענה חלקי ביותר לשאלות הקשות האלה. הם יכולים להתנחם בכך שגם שאר המתמודדים בבחירות לא הציגו תכנית של "לפעול בגדול", כפי שניסחה זאת שרת האוצר האמריקנית ג'נט ילן. מבחינת הציבור הישראלי מדובר במידע פחות מנחם.

למשק עדיפים עובדים מפונקים על חלשים

בימים האחרונים נשמעו תלונות של מעסיקים על עובדים שלא רוצים לחזור מחל"ת. זו יכולה להיות בעיה, אבל במובן מסוים העובדים צודקים. מטרתו של הסיוע בדמי האבטלה איננה רק תמיכה סוציאלית. הוא נועד גם למנוע קריסה של שוק העבודה על ידי יצירת 'צבא מובטלים' רעבים, שימשכו את תנאי העבודה בישראל היישר אל המאה ה-19. אדם במצוקה הוא גם אדם שיתפשר על עבודה ברמת פריון נמוכה יותר, בשכר נמוך יותר, ותוך ניצול נמוך יותר של היכולות שלו.

מסיבה זה, אסור למשוך את שמיכת החל"ת מהר מידי, ויש להעדיף תמריצים חיוביים ליציאה לעבודה על פני סנקציות. למשק הישראלי עדיפים עובדים מפונקים שרוצים להתקדם ולשפר את מעמדם מעובדים חלשים וחסרי כוח מיקוח, שיוותרו על עבודה בהתאם לכישוריהם ולרמת השכר לה הורגלו. למצב מתמשך של חוסר בעבודה יש כמובן גם נזקים חברתיים כלכליים גדולים, אבל החזרה לעבודה צריכה לעשות בצורה מיטבית.

האופציה הציבורית

סביב האסון הסביבתי שפוקד את חופי ישראל בימים האחרונים עלו באוויר הצעות לגייס מובטלים לניקוי חופים מזפת, בעבודות יזומות בסגנון הניו דיל. למעשה הצעות מסוג זה עולות גם בעולם. תכנית התשתיות השאפתנית של ביידן אמורה לספק מקומות עבודה רבים, ויש כלכלנים ופוליטיקאים שמציעים ללכת צעד קדימה למודל של "עבודה מובטחת" – משרות במגזר הציבורי בלי הגבלה ובשכר נאה.

חברת החשמל לוקחת חלק במאמץ לנקות את החופים מפגעי הנפט והזפת (צילום: חברת החשמל)

בישראל אין תכנית תשתיות מקיפה, ויש פוליטיקאים כמו בנט ולפיד שאפילו קוראים להגביל את המגזר הציבורי. גיוס עובדים לניקוי החופים או לכל מטלה מזדמנת אחרת יכול להיות רעיון מוצלח, כל עוד הוא מלווה בשכר גבוה ותנאים טובים. מי שמדמיין אנשים יוצאים מביתם להרים זפת ימים ארוכים בתמורה לשכר מינימום, בוודאי לא מדמיין את עצמו.​

בינתיים המודל הכי מוצלח של עבודות יזומות בישראל הוא עבודה ביום הבחירות: הרבה משרות, בשכר הוגן ובלי פגיעה בדמי האבטלה. אז אולי בכל זאת יש פה שיטה.