המטוס התשיעי של מבצע העלייה מאתיופיה 'צור ישראל' צפוי לנחות מחר (חמישי) בנמל התעופה בן גוריון. במקום לפעול כדי שיהיו עוד מאות כאלו, עד שיעלו כל הממתינים לעלייה במחנות באדיס וגונדר, בנימין נתניהו ובני גנץ רבים על הקרדיט, ודורשים להגיע לטקס החגיגי ולזכות בתמונה לקמפיין הבחירות.

הקטטות בין כחול לבן לליכוד הגיעו עד כדי כך שהיועץ המשפטי לממשלה נאלץ להתערב ולאסור את הגעתם של ראשי המפלגות. במקביל ביטלה שרת העלייה והקליטה את הטקס המתוכנן, ובמקומו תיערך רק קבלת פנים חגיגית. אפשר להבין את גנץ ונתניהו: תמונה עם עולים חדשים, עדיף ילדים או קשישים, אוחזים דגל ישראל בירידתם מהמטוס ונושקים באהבה לאדמת הארץ, זו בהחלט סצנה שהישראלים אוהבים.

לקחת כמה שעות, לשבת בשקט ולהקשיב

אם כל כך חשוב לגנץ ונתניהו להביע תמיכה בעולות ובעולים, הם יכולים להגיע למרכז הקליטה 'כנען' בצפת. הם ימצאו שם אנשי צוות מעולים, עולים שעלו ב'צור ישראל', וגם עולים ותיקים יותר, שנמצאים במרכז הקליטה שנים לאחר שהיו אמורים לצאת ממנו, לפי הגדרות הסוכנות היהודית, ולא בגלל שהם לא רוצים, אלא כי קשה.

אולי ייסעו לשכונת ויצמן ברמלה, שם עצרו שוטרים ביוני האחרון נער בן 14 כי ראו אותו רץ ליד בית ספר, וחשדו שפרץ אליו. הוא שוחרר ממעצר לאחר כמה שעות, בהן למד שיעור חשוב לחיים. המקרה הזה, לצד עוד כמה עשרות, מצוין בדו"ח שפרסמה היום היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות. כדאי להם לקרוא.

גם בקריית חיים, שם בקיץ 2019 נורה למוות הנער סלומון טקה ז"ל, כדאי להם לבקר. אולי ידברו עם האחים של טקה, עם המדריכים בתנועות ובמועדוני הנוער שעמדו מהרגע הראשון לצד המשפחה והחברים, אולי יעשו סיבוב בשכונה ויתהו איך אין תיעוד של הירי. אפשר שיגידו משהו על זה שהשוטר היורה משמש בתפקיד במערך הכיבוי וההצלה בזמן שמתנהל נגדו הליך פלילי, למרות התנגדותו הנחרצת של נציב שירות המדינה.

אם צפת, רמלה או קריית חיים רחוקות לפוליטיקאים העסוקים, יואילו בטובם לסור לאשקלון. שם, בשכונת עתיקות, יש משפחה שבורה וכואבת, שמתגעגעת לבנה אברה כבר שש וחצי שנים, ללא אות חיים, עם יחס מחפיר מצד המדינה. מומלץ להם לקחת כמה שעות ולשבת בבית, בשקט, רק להקשיב. הפעולה הזו שצריך היה לעשות מהרגע הראשון. הפעולה שקשה כל כך במערכת בחירות רביעית, אבל הכרחית.

היהדות מוטלת בספק, לפני העלייה ואחריה

אם השניים מעוניינים בפוטו-אופ בינלאומי, הם יכולים לטוס לאתיופיה. שם, במחנות באדיס אבבה ובגונדר, נמצאים כ-8,000 יהודים הממתינים לעלייה. זה צירוף מוזר, 'יהודים הממתינים לעלייה', שהרי מדינת ישראל הוקמה כדי שכל יהודי יוכל לעלות אליה. אבל היהדות שלהם מוטלת בספק, לפני העלייה ואחריה. המחירים שהם משלמים כבר עשרות שנים, שבשנה האחרונה התווספו אליהם גם השלכות הקורונה והמלחמה בין אתיופיה לאריתריאה, אינם גבוהים מספיק כדי שיהדותם תוכר. אולי שם ייזכר נתניהו בהחלטת הממשלה 716, עליה חתם לפני יותר מחמש שנים, לפיה כל הממתינים במחנות יעלו לישראל עד סוף השנה שעברה.

הגזענות והאלימות נמשכת גם אחרי הנחיתה בנתב"ג

ביטול ההשתתפות של גנץ ונתניהו בטקס קבלת הפנים היא הזדמנות טובה עבורם לזכור שלפני הנחיתה המרגשת בשדה התעופה, העולות והעולים מאתיופיה נמקים שנים במחנות מעבר, וגם אחרי הנחיתה ממשיכות הגזענות, האלימות, ההתעמרות והאפליה שהם חווים.

ולמרות הכל, הם בוחרים לבנות את חייהם כאן. כמו שאומר שלומי מלכאי, מנהל הפרוייקטים של כפר ביתא ישראל: "למרות הכל אין מצב לעזוב את הארץ. אין חשיבה כזו. אנחנו סובלים, אבל ממנפים את זה הלאה… לצערנו יש גזענות ואני פה כדי להילחם ולסלול לילדים שלי דרך יותר טובה. בלי אמונה לא היינו פה".