שר האוצר פרסם פוסט בפייסבוק בו הוא משווה בין תכנית ההשקעות ליציאה מהמשבר שהציג ביידן, לזו שהוצגה על ידו. קשה אפילו להצביע על הפערים בין התכנית ההיסטורית בארה״ב, שמטרתה לעצב מחדש את כלכלת המעצמה הגדולה בעולם, לבין התכנית הממוחזרת והקטנטנה שהציגו כ״ץ ונתניהו; אבל אם כבר נעשתה ההשוואה, הנה כמה הבדלים שכדאי לתת עליהם את הדעת.

סכומים

התכנית שביידן הציג היא החלק הראשון מתוך תקציב של כ-3 טריליון דולר ליציאה ממשבר הקורונה. היא נוגעת להשקעה בתשתיות פיזיות כמו אינטרנט וכבישים, ולמעבר לאנרגיה ירוקה. היא מתוקצבת ב-2 טריליון דולר שייצאו ב-8 השנים הקרובות, היקף של כ-9.5% תוצר לחלק הראשון, ו-14% לשני החלקים יחד. החלק השני טרם הוצג, ומתרכז על פי דיווחים בתשתיות חברתיות וחינוך.

מנגד, התכנית עליה מדבר ישראל כ״ץ היא השקעה של כ-5 מיליארד שקלים שלא הוצג לגביהם פירוט. יחד עם התכנית הקודמת ליציאה מהמשבר, שרק 26% ממנה בוצע, מדובר ב-10 מיליארד שקלים, שמושקעים רובם ככולם בהאצת פרויקטים קיימים. במונחי תוצר מדובר ב-0.7%, הערכה נדיבה שלא מתייחסת לתת הביצוע האדיר של התכנית הקיימת. תקציב קטן פי 20 מהתכנית האמריקאית.

שר האוצר כבר הבהיר בעבר שבישראל לא יהיו השקעות משמעותיות לצורך יציאה מהמשבר, ״אנחנו רוצים שרוב ההשקעה תעשה מהסקטור הפרטי״. בדברים שכתב בסוף השבוע, מתהדר כ״ץ בפרויקטים שקידם כשר תחבורה בעשור האחרון, אבל ההשקעה בתשתיות בארץ נמוכה באופן קבוע מהממוצע במדינות המפותחות. רק בשבוע שעבר פרסם בנק ישראל דו״ח לפיו ההוצאה הציבורית בישראל ערב הקורונה, היתה נמוכה מממוצע מדינות ה-OECD ונותרה נמוכה מהממוצע גם בסיום השנה.

חזון

כפי שציין השר כ״ץ, ארה״ב צברה פער גדול בהשקעה בתשתיות הפיזיות במדינה, אבל התכנית שהציג ביידן לא מסתפקת בשיפוץ כבישים, צינורות מים וגשרים. מטרת התכנית להתאים את כלכלת ארה״ב לשינויים העולמיים בתחומי האנרגיה והייצור, ולחזק את מעמדה של הכלכלה האמריקאית עשורים קדימה.

לשם כך מכילה התכנית גם הקמת תשתית לרכבים חשמליים, השקעה במפעלים בדגש על שימוש באנרגיה נקייה, חיזוק תעשיית השבבים המקומית, תחבורה ציבורית, תקציב מחקר ופיתוח בדגש על תחום האקלים ועוד.

נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן. "התכנית שלי תייצר את הכלכלה החדשנית והעמידה ביותר בעולם" (צילום: AP Photo/Patrick Semansky)

החזון של תכנית כ״ץ ונתניהו מציע לכל היותר חזרה לשגרה של לפני הקורונה. מעבר להיעדר השאפתנות, נראה שזה גם בלתי אפשרי. על פי המוסדות הכלכליים, המשבר הכלכלי והתעסוקתי לא ייעלם כל כך מהר.

עבודה

השר כ״ץ התייחס ל״סכומים הגבוהים״ שהממשלה משקיעה בהכשרות מקצועית, עבור מובטלים שיחזרו למעגל התעסוקה. סכום זה עומד על 1.3 מיליארד שקלים בלבד, ופחות משליש ממנו יצא עד כה. מענקי החזרה לעבודה רלוונטיים לחלק קטן מציבור המובטלים, ובסיבוב הקודם הם לא מוצו כמעט בכלל.

תכנית ביידן מתקצבת הכשרות מקצועיות ב-100 מיליארד דולר, ומתמקדת בתעסוקה באופן שאין לו התייחסות ופירוט ב״תכנית היציאה״ הישראלית: יצירת מקומות עבודה חדשים וטובים. התכנית לא מכוונת רק לחזרה לשיעור אבטלה נמוך, אלא לפתיחת ענפים חדשים שיספקו לאמריקאים משרות בשכר גבוה. מכאן גם שמה של התכנית: ״תכנית העבודות של אמריקה (The American Job Plan)״.

תפיסת עולם

הפער הגדול ביותר בין תכנית ביידן לתכנית כ״ץ ונתניהו הוא לא בסעיפים, ואפילו לא בסכומים, אלא בתפיסת העולם. התכנית של ביידן מציגה תפיסה חדשה לגבי תפקידה של המדינה בכלכלה: לא עוד שחקנית משנה שמטרתה רק לספק תנאים מיטיבים לכלכלת השוק, כפי שהתעצב תפקידה בסדר העולמי הניאו ליברלי, אלא גורם יוזם ומוביל שמטרתו להשפיע על הכלכלה לכיוונים רצויים.

המדינה, בתכנית ביידן, לא מחליפה את המגזר הפרטי, אבל היא בהחלט מתווה כיוון ומחזקת שיקולים חברתיים, סביבתיים ואנושיים בהתפתחות המשק. התפיסה הזו מגיעה מתוך הבנה שהשוק עיוור לשיקולים האלה, שמעבר לערכם המוסרי, מקדמים התפתחות כלכלית ארוכת הטווח.

הפער בין תפיסות העולם שמובילות את התכניות הכלכליות, משתקף בשני סעיפים של תכנית כ״ץ ונתניהו: הסרת רגולציה, והגמשת ההשקעה של גופים מוסדיים בתשתיות. ההחלטה להעמיד את הצעדים האלה בלב תכנית ההשקעה הישראלית, חושפת את ההיגיון של כ״ץ, שהוביל אותו גם ברפורמות שקידם כשר תחבורה. המדינה נסמכת על השוק החופשי; לא משקיעה בעצמה, ולא מתווה דרך.