מסיבת הסיום לקורונה בישראל הייתה מוקדמת מדי. טקס ההוקרה לאנשי מערכת הבריאות במאבק במגפה, שנערך לפני חודש בסך הכול, ציין מספרים אפסיים של נדבקים חדשים וחולים במצב קשה, ושיעורי התחסנות מהגבוהים בעולם. הבשורה המרכזית בו היתה ביטול חובת עטיית המסכות גם בחללים סגורים. "אחרי 461 ימים, חזרנו לשגרה שהכרנו", נאמר שם.

בתוך חודש המצב השתנה: מאות נדבקים חדשים ביום, ביניהם גם אנשים שהתחסנו לקורונה, ועלייה (מתונה) במספר החולים המאושפזים במצב קשה. בתי ספר וגני ילדים נסגרים, ועובדים נאלצים לשהות בבידוד עם ילדיהם הקטנים, ללא גיבוי כלכלי.

אבל מה שמייחד את ההתפרצות המחודשת הזו לעומת שלושת גלי התחלואה הקודמים בישראל הוא קושי להגדיר ולאפיין את המצב החדש, וכנגזרת מכך, את דרכי ההתמודדות איתו. הקושי הזה משתקף היטב בתקשורת, שמחפשת כותרות חד משמעיות, ומתקשה לתאר מורכבות או מצבים של חוסר ידיעה. במצב כזה, נתון חסר משמעות ממשית כרגע, כמו ציון הרמזור של יישוב, יכול להפוך לכותרת ראשית. כך גם העובדה שמספר הנדבקים החדשים עולה, אבל לפי נתונים ראשוניים, נלווית לכך עלייה מתונה בלבד במספר החולים שמאושפזים במצב קשה.

מצב חדש, דילמות חדשות

ישראל נמצאת כרגע בתחילתו של מצב חדש: גל תחלואה שבו מעל מחצית מהאוכלוסייה (ובקרוב 60% ממנה) התחסנו לקורונה, בחיסון שנמצא יעיל בהגנה מתחלואה קשה ומוות. אם בגלי התחלואה הקודמים, אמצעי ההגנה שננקטו כמו סגרים והשבתת חלקים במשק נועדו להציל את חייהם של אלפי אנשים, ייתכן שעכשיו מספר החולים והקורבנות יהיה נמוך בהרבה.

בתוך המציאות הזו, השרים ובכירי מערכת הבריאות צריכים לקבל החלטות, כשברשותם נתונים חלקיים שיכולים להשתנות בהמשך. מהדיון שמסתמן כרגע, נראה שהמדיניות תנוע בין שני קטבים אפשריים:

האחד – החמרה בהגבלות הקיימות וצעדי מניעה, כמו החזרה של התו הירוק במקומות בילוי, הגבלת התכנסויות, הגבלה על טיסות יוצאות ונכנסות והגברת אכיפה. ההיגיון מאחורי הצעדים האלה הוא שלמרות ההגנה הגבוהה שהחיסון מספק, ישנן קבוצות רחבות של אנשים מדוכאי חיסון שאינם יכולים להתחסן, או שההגנה שהחיסון מספק להם נמוכה יותר, כמו חולים כרוניים ומושתלי איברים.

בנוסף, אף שרוב הילדים אינם מפתחים מחלה קשה, 13% מהילדים שיידבקו בקורונה צפויים לסבול מתסמיני פוסט קורונה כרוניים כמו תשישות, כאבי שרירים וקוצר נשימה. סכנה נוספת היא התסמונת הדלקתית הרב-מערכתית Mis-C, שהופיעה בשיעורים קטנים אצל ילדים שחלו בקורונה, ועלולה לגרום למוות.

נימוק נוסף לגישה הזו הוא אי הוודאות והזהירות שמתחייבת ממנה. הנתונים עד כה אמנם מעודדים, אבל הם ראשוניים. ייתכן שסכנות שנובעות מהמצב החדש יתגלו רק בהמשך, כשכבר יהיה מאוחר מדי.

הקוטב השני הוא הגבלות מינימליות, ובחירה להמשיך ככל האפשר את שגרת החיים הנורמלית יחסית בישראל, לאחר שנפגעה אנושות בשנה וחצי האחרונות. כלומר, לאפשר כינוסים לסוגיהם השונים וטיסות למרבית המדינות, תוך הקפדה על בדיקות ובידודים לחוזרים מחו"ל ולמי שפגשו אנשים מאומתים לקורונה. לפי הגישה הזו, העובדה שרוב האוכלוסייה התחסנה ומוגנת יחסית מאפשרת לקחת סיכונים מסוימים, כדי לאפשר את השגרה.

עם זאת, ה'שגרה' המדוברת לא תהיה השגרה כפי שהייתה ב-2019. היא יכולה להיות מופרעת בקלות על ידי סגירת כיתה בבית הספר של הילדים ושליחתם לבידוד, או אבחון חיובי לקורונה במסגרת בדיקה שגרתית גם למי שהתחסן.

בין שני הקטבים האלו יש מנעד רחב. ייתכן שהמדיניות שתיבחר תתמקד בהגברת ההגנה על אוכלוסיות פגיעות במיוחד, כמו בתי חולים ובתי אבות, ואוכלוסיות לא מחוסנות כמו תלמידי בתי הספר היסודיים. חלופה לחלק מההגבלות יכולה להיות הגברת מערך הניטור, והכנסה של בדיקות מהירות לכניסה לאירועים המוניים או מקומות בילוי. כלקח מהניסיון הקודם לעשות זאת, מהלך כזה ידרוש תקציב ממשלתי ולא הסתמכות על הלקוחות ובעלי העסקים.

ישראל אינה אי

לצד הדילמה בבחירת המדיניות הרצויה למצב של אי ודאות, יש גם כמה מסקנות ודאיות מהמצב הנוכחי. הראשונה היא שישראל אינה אי, וכל עוד יש קורונה בעולם היא תהיה גם כאן, בעוצמות משתנות. מבצע החיסונים הוא הישג אדיר, אבל כל עוד מתקיימת תנועה בין ישראל למדינות אחרות, כולל שטחי הרשות הפלסטינית, אי אפשר לשמור על ישראל 'ירוקה' באופן מוחלט, אלא רק לצמצם ולבלום את 'יבוא' הקורונה. זו גם המחשה לחשיבות של המאמץ לחסן את כלל תושבי העולם מקורונה, ולא רק מדינות שמסוגלות לשלם כסף רב ליצרניות החיסונים.

כל עוד הקורונה כאן, גם הדילמה בין קיום שגרת חיים לבין התגוננות מהנגיף תלווה את הציבור ואת מקבלי ההחלטות. האיזון ביניהם ישתנה בהתאם למצב ולמידע הזמין בכל רגע נתון. בניגוד לדברים בטקס החגיגי, החזרה לחיים שלפני 2019 תארך ככל הנראה מספר שנים.

אין טעם בחזרה לשגרה בלי טיפול רפואי ראוי

בין ההגבלות להקלות, יש מהלך נדרש שאין שום ספק בנחיצותו המיידית: חיזוק מערכת הבריאות. 600 תקני רופאים שהוקצו לבתי החולים לתקופת הקורונה התבטלו בשבוע שעבר, ולמרות התחייבות שר הבריאות להחזיר אותם, משרדי הבריאות והאוצר שקועים במשא ומתן. עובדי המנהל והמשק בקופת חולים כללית שובתים היום בדרישה לשיפור תנאי עבודתם, ובבתי החולים הממשלתיים צפויה בשבוע הבא שביתה דומה. בלי השקעה במערכת הבריאות, ישראל לא תהיה מוכנה למגפה הבאה (בתקווה שלא תבוא), וחמור מכך, אין שום טעם ב'חזרה לשגרה' שבה לא מקבלים טיפול רפואי ראוי.