ועידת האקלים תיפתח היום (ראשון) בגלזגו, בהשתתפות 120 מנהיגים מרחבי העולם, ביניהם נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, ראש ממשלת ישראל, נפתלי בנט והמלכה אליזבת' השנייה. אל ראש ממשלת ישראל יצטרפו גם שרת האנרגיה, קארין אלהרר והשרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג.

ועידת COP26 תפתח בפסגה עולמית, בה ידונו המנהיגים בנושאים כמו עדכון יעדי פליטת הפחמן שנקבעו בהסכם פריז, ומנגנוני סיוע למדינות עניות. את הפסגה שתמשך שלושה ימים יפתחו פעילת האקלים גרטה גרוויג ויוצר סרטי הטבע דיוויד אטנבורו. מנהיגי מדינות הבולטים בהעדרם הם מנהיגי רוסיה וסין, המשחקות שתיהן תפקיד מרכזי בתחום הדלקים המזהמים.

לצעד הפסגה, בוועידה שתמשך כשבועיים מגוון מושבים ודיונים, בהשתתפות כ-25 אלף איש מממשלות, ארגוני סביבה, ארגוני עובדים, חברות מסחריות. הוועידה מתקיימת לאחר שתוכננה להיערך ב-2020 ונדחתה בשנה בשל הקורונה.

איך התחילה הוועידה?

הוועידה היא הכינוס השנתי ה-26 של כל המדינות החתומות על אמנת האו"ם בנושאי משבר האקלים (UNFCCC) עליה חתומות כל המדינות החברות באו"ם. באמנה שנחתמה בשנת 1992 הכירו כל המדינות בעולם בשינויי האקלים והתחייבו לפעול למען צמצומו. מאז נפגשות החברות באמנה מדי שנה לוועידה שנתית COP (conference of the parties under the UNFCCC) לדון בדרכים השונות למאבק ולהיערכות אל משבר האקלים.

לוועידה השנתית מגיעים בעיקר ארגוני סביבה ונציגי ממשל בדרג הביניים, אך אחת לחמש שנים מתרחשת בוועדה גם פסגה של מנהיגי העולם. כינוס שכזה הוביל בין היתר לחתימתו של הסכם פריז, ב-COP 21 שאירחה צרפת בפריז בשנת 2015.

מה קובע הסכם פריז?

בהסכם פריז הסכימו כלל מדינות העולם (מלבד סוריה וניקרגואה בזמנו) על הגבלת ההתחממות הגלובלית לפחות מ-2 מעלות צלזיוס עד שנת 2050, בהשוואה לתקופה הטרום תעשייתית. במסגרתו התחייבו מדינות לצמצם את פליטות גזי החממה במדינתן במנגנון הנקרא  NDC (ראשי תיבות של – תרומה הנקבעת לאומית).

כבר לפני החתימה הוטחה בהסכם ביקורת רבה, לפיה המנגנון בו כל מדינה קובעת לעצמה את יעד צמצום הפליטות, וכן את מנגנוני הדיווח והבקרה איננו מספיק.

ג'ון קרי כמזכיר המדינה של ארה"ב חותם על הסכם פריז למאבק בהתחממות הגלובלית, ביחד עם נכדתו (צילום: AP Photo/Mark Lennihan)

בדיקה שסקרה את כלל ההתחייבות הראשוניות שהגישו המדינות בהסכם פריז חשפה כי הוא מספיק, בתרחיש האופטימי ביותר בו כל התחייבות התקיימו במלואן לעצירת ההתחממות על כ-3 מעלות צלזיוס בלבד.

מעדכנים את היעדים

כחלק מהסכם פריז, נקבע כי אחת לחמש שנים כחלק מפסגת המנהיגים, תעדכן כל מדינה את יעדי הצמצום שלה בהתאם להתפתחויות הפוליטיות המדעיות והטכנולוגית, בתקווה להשגת יעדים טובים יותר.

עד כה, עדכנו מרבית המדינות את היעדים שלהם ליעדים שאפתניים יותר בהגבלת הפליטות ובמנגנוני דיווח. ישראל הכריזה השבוע כי תציג יעד של אפס פליטות גזי חממה עד 2050. בהקשר הזה חשוב לציין את דו"ח מבקר המדינה שחשף את ההיערכות הלקויה למשבר האקלים, וחוסר המוכנות להשקיע תקציב למאבק בנושא.

גם מדינות שכלכלתן מבוססת על דלקי מאובנים כגון סעודיה ורוסיה הכריזו על יעדים מעודכנים של ניטרליות פחמנית עד 2060. הודו הייתה קרובה גם היא להכריז על יעד אפס פליטות, אולם בשל הפגיעה הקשה של מגפת הקורונה במדינה שכלכלתה תלויה בפחם, היא ויתרה על כך.

ארה"ב בראשות ג'ו ביידן, חזרה להסכם פריז לאחר שטראמפ יצא ממנו. אל הוועידה יגיע מלבד ביידן, גם ג'ון קרי השליח מיוחד למאבק במשבר האקלים ומאדריכלי הסכם פריז. סין יצרנית גזי החממה הגדולה בעולם, טרם הגישה יעד מעודכן וטרם ברור אם נשיא המדינה שי ג'ינפינג יגיע לוועידה.

בירוא יערות, פיתוח עירוני וסחר עולמי בפחמן

הוועידה שתמשך שבועיים תעסוק בשלל נושאים מלבד עדכון יעדי הפליטות של המדינות, ביניהם: צמצום בירוא יערות, צדק מגדרי ואקלימי, פיתוח עירוני בר קיימא ועוד. אחד הנושאים המרכזיים שידונו בוועידה הוא העברת כספים מן המדינות המפותחות אל המדינות המפתחות לטובת מאבקן במשבר האקלים.

פליטת גזי חממה מתחנת כוח (צילום: shutterstock)

בוועידה של 2009 שהתקיימה קופנהגן התחייבו הכלכלות המפותחות להעביר מדי שנה 100 מיליארד דולר במשותף אל המדינות המפתחות עד שנת 2020 על מנת שאלה תוכלנה להיאבק במשבר האקלים בגזרתן ולהיערך אליו בצורה טובה יותר, תוך צמצום מסוים בפערים בין המדינות. אולם הבטחה זו לא התקיימה במלואה, ועד שנת 2020 העבירו המדינות רק 80 מיליארד דולר.