אורח זר למאבק הדיור הציבורי, שמתרחש ביתר שאת מאז חזרתם של הפינויים במאי האחרון, שהיה נוחת אתמול (שלישי) בוועדת הכלכלה, היה יכול להיות בטוח ששר השיכון זאב אלקין הוא כנראה מכר, אם לא קרוב משפחה של תמר אלקובי, אם לחמישה שהתבצרה עם בלוני גז בסלון ביתה במשך יומיים כמחאה על פינויה הצפוי (שאלקין סירב לעצור), או שהאגף לדיור ציבורי עבר למשרדי היועמ"ש, אם להתייחס רק לכמות הביקורת שנשפכה עליו במשך ישיבת הוועדה משום שדרש להחזיר את הפינויים.

מכתבה של המשנה ליועמ"ש, כרמית יוליס, לא פחות משערורייתי. דרישתה להיצמד לנוסח החוק הקר, בעוד משרדי השיכון והרווחה (בגיבוי משרד האוצר ובתיווך ועדת הכלכלה), עובדים על קביעת מדיניות חדשה לגבי הקריטריונים לדיור ציבורי ומדרג הפינוי, שפורסם אמש לראשונה, היא אצבע בעין.

אבל גם ההתייצבות החד-משמעית של הוועדה, שר השיכון, מנכ"ל משרדו ומשרד הרווחה לא נותנים מענה לעוד לפחות 700 משפחות, כולן דיירים ממשיכים, בדירות שבהן גרו הוריהם, שייכנסו מיידית בשערי תורות ההמתנה לדירה.

הסיבה לכך פשוטה: גם בתחזית האופטימית ביותר של 7,500 דירות חדשות שיתווספו למאגר עד סוף 2023 (40% מהן לא ברכישה, אלא משיפוצים ופינויים למיניהם, ו-3,000 שמיועדות בלעדית לפנסיונרים), עד אז יהיו יותר מ-8,000 זכאים שימתינו בתור לדירה. עם יותר מ-30 אלף ממתינים, ועוד אלפים בוועדות החריגים, אפשר רק לנחש שאפילו הקטן שבשינויים במערך הקריטריונים המיושן, שלא עודכן מזה 20 שנה, יקפיץ את התור באלפים רבים (וזה בלי להתייחס למחירי השכירות שהחלו לעלות בכל הארץ, שידחפו עוד אלפים לבחון את האופציה).

משרד השיכון והרווחה כבר החלו לבדוק את תיקי "הפולשים", כך הם ממשיכים לכנות באופן מכליל את 1,011 המקרים שהגיעו לשולחנם, אף שדו"חות המשרד עצמו קבעו שיותר משני שלישים מהמועדים לפינוי הם דיירים ממשיכים: אמהות חד-הוריות עם ילדים, נכים מרותקים ופגועי נפש, נרקומנים משוקמים ועוד.

עד עכשיו נבדקו יותר מ-30 תיקים המועדים לפינוי עד סוף פברואר, וכ-20 פינויים יבוצעו. "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים", אומר ל'דבר' הפעיל החברתי דני גיגי, ומלין על כך שהמשרד לא ראה לנכון לציין מיהם בדיוק אותם מפונים, ואיך מתקיימת ההבחנה הדקה בין אישה שהיא קורבן אלימות לדיירת בודדת שנמצאת בראש סדר העדיפויות לפינוי. "משפחות עם ילדים ונכים לא, אבל התפיסה הראשונית היא עדיין: מפנים".

לשנות רטוריקה, במיוחד כשנמצא אשם חדש להפקרה בת עשרות השנים של הדיור הציבורי, זה דבר אחד. לשנות תפיסה זה דבר אחר לחלוטין. מנכ"ל משרד השיכון אביעד פרידמן התנגד בתוקף לכל הסדר של פינויים עד ליום ההכרזה על ההקפאה עצמה, שהגיע בעקבות לחצים פוליטיים, ערב ההצבעה על התקציב, ובעיקר בזכות פעילות עיקשת של פעילי הדיור הציבורי. אלקין, למרות כוונותיו הטובות, לא עיגן את תקציבי הדירות החדשות שירכוש בתקציב המשרד, והכסף יגיע (אם יגיע, לכשיגיע) מהעודפים. יש להניח שהמכשול הנוכחי של משרד המשפטים לקידום הדיור הציבורי בארץ לא יהיה האחרון.