הדיונים המשפטיים בתיק 4000, העוסקים ביחסים בין ראש הממשלה ושר התקשורת לשעבר בנימין נתניהו לבעלי בזק לשעבר שאול אלוביץ', חושפים את הכשלים ברגולציית התקשורת הישראלית. העיסוק בפרטי פרטים של חלקי סעיפים בהתכתבות הפנימית בין עובדי משרד התקשורת וההבדלים בינם לבין מה שנאמר בעל פה, מצביעים על הכשל הבסיסי בשיטת הרישיונות הפרטניים, במקום כללים מחייבים.
לכל חברת תקשורת גדולה יש רישיון תקשורת שונה וייחודי, המטיל עליה חובות שונות מהותית ממתחרותיה. במצב זה כל מתן אישור רגולטורי, כמו האישור למכירת yes לבזק, וכל תיקון רישיון הוא זירה למאבק בין החברות, בנושא הרגולציה שתוטל על זולתה.
החלטות פרטניות שואבות חלק עצום מהמשאבים הרגולטוריים. כפי שנחשף בדיוני תיק 4000, כך היה בהיתר מכירת מניות yes מיורוקום לבזק, אך גם בהחלטות אחרות – כמו מחילה להפרות רישיון בערוץ 10, ופיצול ערוץ 2. רגולטורים נגררים לסגירת 'דילים' עם החברות הבולטות, שזוכים לביקורת מקצועית או מגונים כשחיתות, כשהחלופה המרכזית היא פשוט שוק תקוע ללא מוצא מכך.
הנזקים לציבור רבים. עיכובים בהשקעות ובהשקת שירותים מתקדמים, שירותי האינטרנט מפוצלים, רווחים עודפים בבזק שלא מטופלים ושוק "תחרותי" למראית עין בלבד, כשהתלות בבזק מונצחת למעשה באדיבות המשרד.
דרושים כללי רוחב שוויוניים
להשוואה, במשק החשמל מתרחש תהליך מעבר מייצור מונופוליסטי, לייצור מבוזר בין יצרנים פרטיים גדולים ליצרנים זעירים רבים. בתחילה, זכו יצרנים פרטים לרישיונות מיוחדים שמגלמים הטבות רגולטוריות רבות שעולות לציבור מאות מיליוני שקלים בכל שנה. מאז, רשות החשמל פועלת לצמצם למינימום את התוכן של רישיונות הייצור ככל האפשר, כדי לפנות מקום לכללי רוחב שוויוניים, שחלים על כלל השחקנים השוק במידה שווה. לא מדובר בתהליך פשוט, אך בסופו יווצר שוק בוגר, וחשיבות הסעיפים ברישיונות הפרטניים תדעך.
במשרד התקשורת מתרחש תהליך הפוך, השימוש ברישיונות הפרטניים לא דועך. כל מהלך רגולטורי מתפרש בעד או נגד חברה ומתחרותיה: זה 'בעד פרטנר', אלו 'בעד סלקום' וזה 'בעד בזק'. איפה טובת הציבור ? לא ברור.
משרד התקשורת הוא משרד ללא חברות ביצוע, אלא 'משרד של שריר אחד' – שריר הרגולציה. השימוש המאסיבי ברגולציה פרטנית הופך את רווחיות חברות התקשורת לתלויות בה, יותר מאשר בהתנהלותן העסקית. כך למשל, רווחי העתק של בזק מובנים לא מעט מהחלטות רגולציה שלא קבע נתניהו כשהיה שר והן לא עומדות למשפט, אלא מנסיונות גסים ומלאכותיים של המשרד לעודד תחרות באופנים שמתחרות לא הביעו בהם שום עניין מסחרי.
הגישה הפרטנית יוצרת גם אפליות רבות, לדוגמה – האפליה בין שידורי yes ו-HOT ברישיון, לעומת שלל פלטפורמות ה-VOD והשידורים שמתקיימות ללא כל רישוי: פרטנר, סלקום, נטפליקס ואמזון.
הפתרון האפשרי טמון בשינוי של 180 מעלות ברגולציה: במקום התמקדות במצב החברות והתחרות בשוק, התמקדות בטובת הציבור. במקום רגולטורים נפרדים (מועצת הכבלים והרשות השנייה) לסוגי רישיונות מרובים, איחוד הרישיונות והנהגת כללי רוחב.
ייתכן שחלק מהתחרות בשוק, שמתקיימת כיום תחת הנשמה מלאכותית של משרד התקשורת, תרד לטמיון. אבל מה שצריך לעמוד לנגד עיני המשרד הוא אספקת שירותי תקשורת מתקדמים ואמינים לכל ובמחיר סביר ולא חיזוק או החלשת שחקן זה או אחר בשוק.
