תשעה חודשים עברו מתחילת המגיפה. כמחצית מתלמידי ה' עד י"ב ממשיכים ללמוד מהבית. ובכל זאת, הפערים בנגישות לתשתית אינטרנט לתלמידים נשארו דומים לאלו שהיו במרץ. משרד החינוך עובד מסביב לשעון כדי לספק 135,000 מכשירי קצה ללמידה מרחוק לתלמידים אך גם לאחר שתושלם חלוקתם, אין בהם ערך לימודי ללא תשתית אינטרנט מהיר מתפקדת.

אם יישאל שר התקשורת המפוטר, יועז הנדל, מה עשה בחצי השנה שכיהן במשרד, הוא כנראה יצביע על  מתווה הסיבים כהישג המרכזי שלו. מאמץ של שנתיים וחצי במשרד התקשורת הסתכם להחלטה שאמורה לאפשר אינטרנט מהיר בכל בית בישראל.

אבל מתווה הסיבים הממשלתי לא יביא אפילו שקל אחד מתקציב המדינה לטובת האצה בפריסת סיבים. בזמן שבכל תחום אחר, הממשלה מתקצבת השקעות ממשלתית: בחינוך, בתחבורה, באנרגיה וברווחה, דווקא תחום קריטי להתמודדות עם ההשלכות המידיות של הקורונה יחכה לשוק החופשי שיעשה את שלו.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

בתקציב הקורונה המיוחד, מוקצים לא פחות מחמישה מיליארד שקלים להאצת השקעות בתחומים כמו – חיבור בתי חולים לגז (משרד האנרגיה), סלילת כבישים והמסילה המזרחית של רכבת ישראל (משרד התחבורה), בינוי מבני רווחה ואף שיפור המעברים באיו"ש. כל אלו השקעות חשובות ללא ספק וטוב הייתה עושה הממשלה אם הייתה מכפילה את הסכום המיועד להשקעות האלה, אבל דווקא תחום התקשורת שכל כך נחוץ להתמודדות עם תוצאות המשבר, נותר יתום ללא שקל בודד של השקעה בהאצת התשתיות.

הסיבה לכך פשוטה. משרד התקשורת הוא משרד של שריר אחד – רגולציה. אין לו יכולת לתקצב, לתכנן, לחקור או לבצע. שמונה שרים התיישבו על כיסא שר התקשורת בעשור האחרון. כולם פעלו תחת אותה הקונספציה. מכחלון והרפורמה בסלולר ועד הנדל ומתווה הסיבים. שנים שמשרד התקשורת עומד מחוץ למגרש ומנסה להשפיע על מה שקורה בפנים כשהוא מקצץ כנפיים או נותן כנפיים לשחקנים הפרטיים. התוצאה סבך רגולטורי של הטבות, הקלות והגבלות, וכמעט אפס יכולת להשפיע על המצב.

המשרד פועל בכלי היחיד העומד לרשותו

דווקא גולת הכותרת של כהונת הנדל, מתווה הסיבים, ממחיש את הבעיה של משרד התקשורת יותר מכל. בימים אלו חברות התקשורת כמו סלקום, פרטנר ו-IBC פורסות סיבים אופטיים במרץ, אך הפריסה שלהן מכוונת בעיקר לאזורים שיש בהם כבר תשתיות אינטרנט קיימות של בזק או הוט, ולא ליישובים בעלי התשתית הגרועה במיוחד, בייחוד במגזר הערבי.

שר התקשורת, יועז הנדל (צילום: פלאש90)

במשרד התקשורת הסבירו ל'דבר' כי "המשרד הינו משרד רגולטורי ומפעיל ליישום מדיניותו בשוק התקשורת כלים רגולטוריים ולא תקציבים, על כן אין בסמכותו להעניק תמיכות ולעודד פריסה באופן עצמאי בכלים מעין אלו. למרות זאת, המשרד פועל כל העת, בכל הכלים העומדים לרשותו, להאיץ השקעות בפריסת אינטרנט מהיר בישראל".

כן,  משרד התקשורת מודה בעצמו בבעיה. זאת אומרת בסיבה למחדל, שכן אנשיו לא מאמינים שמדובר בבעיה, אלא במציאות קיימת, חוק טבע שאין לערער עליו: משרד התקשורת הוא משרד רגולטורי, ולכן אין לו את כל הכלים הרלוונטים לפעולתו של משרד ממשלתי.

התחרות מעל לכל

עיקר תשומת הלב של המשרד מוקדשת ל"קידום התחרות" בשוק, בעיקר דרך הטלת מגבלות על בזק. החברה שהייתה פעם הזרוע המבצעת האיכותית של משרד התקשורת הפכה לבעיה שלו, כי כחברה פרטית היא הייתה מפלצת מול המתחרות.

השקת הסיבים האופטיים במטולה. משמאל: גיל שרון, יו"ר בזק; יועז הנדל, שר התקשורת; דודו מזרחי, מנכ"ל בזק; דוד אזולאי, ראש מועצת מטולה (צילום: ארז רביב)

התוצאה של מאמצי המשרד בהסדרת התחרות בשוק לא מאוזן הייתה קיפאון ארוך בפיתוח תשתיות. גם לאחר השלמת מתווה הסיבים, וחידוש עבודות התשתית של חברת בזק בתחום, היא עדיין לא מציעה לאף לקוח להתחבר לרשת הסיבים האופטיים כולל ללקוחות שחוברו אפילו עד הבית.

במשך השנים היו למשרד שתי דרישות מבזק. תחרות ואוניברסליות (שירות בכל מקום בארץ). בסופו של דבר המשרד החליט שלא לוותר על הדרישה התחרותית, אבל כן התפשר על חובת הפריסה הכלל ארצית. התוצאה הצפויה, גם על פי המשרד, היא שפריסה מלאה של תשתית סיבים לבתים בישראל תימשך 10 שנים במקרה הטוב.

בדרך למתווה הסיבים, במשרד התקשורת נקטו בצעד קיצוני שלא נעשה על ידי אף רגולטור אחר בעולם – מנעו מבזק היתר לשדרג את רשת הנחושת שלה לטכנולוגיות ביניים, זאת במטרה מוצהרת להגביר עליה את הלחץ לכיוון פריסת סיבים. זה אולי נשמע מוזר אבל הרגולטור בישראל מנע מהשחקן הגדול במשק לשפר את השירות כדי להגביר את התחרות.

כך הגיעה מדינת ישראל למשבר הקורונה כשחלק גדול מתושבי ישראל, בייחוד בפריפריה אבל לא רק, תקועים עם תשתיות תקשורת מיושנות, שלא מאפשרות עבודה מרחוק באופן יציב ואמין. בחשבון הסופי, גם צמרת הפקידות במשרד, המנכ"לית הנוכחית והשר שפוטר מאוחדים בדעתם כי השנים האחרונות "בוזבזו" במאבקים מול בזק.

ההישגים של משרד התקשורת הם "סוד מסחרי"

גם ללא השקעה תקציבית, במשרד התקשורת בכל זאת עשו מאמצים בתקופת הקורונה להקל על פריסת תשתיות. בתגובה לפניית "דבר" נכתב כי המשרד פעל "להתרת חסמי פריסה ועדכון מערך הרגולציה באופן שיאפשר ויעודד פריסת תשתיות מתקדמות ברמה כלל ארצית, מנסה לייצר שיתופי פעולה עם גורמי ממשל אחרים כגון, רשויות מקומיות, על מנת לקדם את הפריסה ככל הניתן".

המאמץ שביצע המשרד הוא אמיתי וממשי. עם זאת, כאשר התבקש המשרד להציג מה ההישגים בשטח של פריסת תשתיות בעקבות המאמץ הרגולטורי התברר שמדובר ב"סוד מסחרי של חברות תקשורת פרטיות". זהו חלק עגום במשמעות של הפיכת תשתיות התקשורת בישראל לשוק מופרט, שאמנם יש לו רגולטור, אבל אין לו אחראי.

מאחורי הקלעים של אישור מתווה הסיבים הנדל ומרגי דווקא ניסו להביא תקציב אבל סורבו

במסגרת אישור מתווה הסיבים הוחלט על הקמתה של קרן שתעביר משאבים מרווחי הפריסה באיזורי ביקוש לטובת פריסת הרשת בפריפריה. גם הפעם כסף פרטי יממן יעדים ממשלתיים. הבעיה היא שהקרן הזו לא תספיק לצבור כסף ולהתחיל לפעול לפני שנת 2022.

יו"ר ועדת הכלכלה  שאישרה את המתווה, יעקב מרגי (ש"ס) זיהה את הבעיה וניסה להתמודד איתה.  ל"דבר" הוא אמר: "אני סברתי על מנת שלא יווצרו פערים בין אזורים שיש בהם כדאיות כלכלית לפריסת סיבים לבין אזורים שאין בהם כדאיות כלכלית היה ראוי שהאוצר יעמיד מימון ביניים לקרן האוניברסלית, אך האוצר לא השיב לפנייתי".

ח״כ יעקב מרגי (צילום: יונתן זינדל)

מאחורי הקלעים, בטרם הדיון הרשמי על החוק, גם שר התקשורת הנדל פנה לאוצר כדי להשיג מימון ביניים ממשלתי כהלוואה לקרן. מודל אחר שהוצע בשיחות בין משרד התקשורת למשרד האוצר הגיע מדרום קוריאה: פריסת תשתיות באזורים אלו בכספי מדינה ומכירת התשתית לאחר מכן לחברות תקשורת לצורך תפעול שוטף.

לפי גורם בכיר אחד שהיה מצוי במגעים, במשרד האוצר אמרו שאין סיכוי לאשר כל תקציב לנושא. גורם בכיר אחר אמר כי: "זה לא היה 'לא' מוחלט. באוצר אמרו: בואו קודם כל נקדם את החקיקה" על פי אותו הגורם: "במצב פוליטי אחר היה כנראה ניתן גם להשיג מימון מקדים לקרן הפריסה".

משרד התקשורת חייב לפתח יכולות נוספות

על משרד התקשורת מוטלת אחריות גדולה לתשתיות חיוניות, אך למעט ה"שריר" הרגולטורי, שנעשה בו לא פעם שימוש שרירותי, הוא דל בכלים. אין בו מדען ראשי, אין לו מענקי מחקר ופיתוח, אין לו בסיס נתונים עדכני ואמין למדידת ביצועי רשתות התקשורת, אין לו תקציבי השקעה או ידע כיצד לחלק אותם בזמן סביר.

באפריל 2017 הסתיים מכרז רכישת אפיקי השידור בטלוויזיה (ערוצי 12,13,14) בו נגבו 33 מיליון שקלים, אךעד כה במשרד לא הצליחו לחלק את הכסף, שמיועד להשקעה בהפקות מקור חדשות.

אם אכן מתווה הסיבים יצא לפועל ועל בסיסו תקום קרן לסבסוד פריסת סיבים שתגבה 90-100 מיליון שקלים בשנה מכלל חברות התקשורת, המשרד יהיה חייב לגייס במהירות יכולת מקצועית שתדע להפעיל את הקרן בהוגנות וביעילות, או להעביר את הניהול שלה לגורם ממשלתי אחר, בעל נסיון וידע מוכחים. אחרת בפריפריה ימשיכו לחכות לכוחות השוק שימצאו שם דרך לעשות רווח.