מיכל נוימן ונועם גרייף פוטרו לפני שנה, באחד מגלי הקורונה. רון ציון השתחרר מהצבא ונשאר מובטל. שנה אחרי, שלושתם למודי קרבות בשוק העבודה הישראלי; שניים מהם מצאו עבודה, ואחת נותרה בלי; הם מודאגים מהעתיד ומבקרים את מדיניות הממשלה ששכחה מנושא התעסוקה לדבריהם.
מיכל נוימן: ״אין שירות תעסוקה ואין שום סיוע״
״שלחתי קורות חיים ופשוט לא חזרו אלי למרות שיש לי לא מעט מה להציע בתחום עבודת המנהלה״, אומרת מיכל נוימן (38) ל׳דבר׳, ״חשבתי שיש לזה דרישה מסוימת מאז הקורונה, אבל פשוט לא חוזרים אלי. כל מה שמציעים כעבודה מהבית זה כל מיני דברים של שיווק ותרמיות פירמידה באמתלה של אדמיניסטרציה״.
נוימן היא אם חד הורית מפתח תקווה שעבדה כרכזת פעילות ציבורית באחד מהארגונים הסביבתיים הגדולים בארץ. עם תחילת הקורונה הוצאה נוימן לחל״ת, ולאחר מכן פוטרה. בשנה החולפת מצאה נוימן עבודה נוספת, ממנה היא נאלצה להתפטר כעבור חודש וחצי, בגלל משבר משפחתי. מאז היא ממשיכה לחפש עבודה ומתחילה להיות מיואשת.
״כרגע אני בעיקר מתנדבת״, הוא אומרת, כפי שהיא עושה משך שנים רבות, ״אבל מאוד קשה לי להיות בבית בלי אפשרות להתקדמות ולמימוש עצמי. אנחנו לא כל כך מצליחים להסתדר, אני לא ממש יודעת מה יהיה בהמשך, ואני לא ממש יודעת מה לעשות״.
נוימן מספרת על הקושי להיות אם חד הורית ולהחזיק במשרה מבוססת. ״כשמגדלים ילד לבד, בלי עזרה ותמיכה, במיוחד כשקורה משהו והילד צריך אותך, מאוד קשה למצוא עבודה יציבה״. נוימן מחכה שבנה יעבור לחטיבת ביניים בשביל שהיא תוכל לחזור ולחפש עבודה מסודרת יותר. ״אין שירות תעסוקה ואין שום סיוע״, היא אומרת, ״אם היה איזה קורס שהמדינה מציעה, שאפשר ללמוד מהבית או לעשות הסבת אקדמאים להוראה במימון המדינה, הייתי יושבת ולומדת. אבל אין לי איך לממן את זה בעצמי״.
נוימן מבקרת את מדיניות הממשלה. ״אם הייתי עושה הסבה להוראה או משהו דומה, לפחות היה לי משהו בכיס. כמה אפשר להמציא את עצמך כל פעם מחדש? פשוט זנחו אותנו, הנושא התעסוקתי נשכח במאה אחוז. בהתחלה הציעו קצת חלופות, כל מיני קורסים, היתה איזושהי מודעות, היום זה פשוט לא קיים״.
נועם גרייף: ״ציפיתי שיגידו שוב שאין צורך בעובדים, אבל המנהל דווקא שמח״
נועם גרייף (27) מדימונה פוטרה במהלך הקורונה מעבודתה בצוות הבידור של מלון באילת. לאחר מסע חיפושים שנמשך שנה היא מצאה עבודה לפני כמה ימים בצוות הבידור של מלון ליאנורדו קלאב, בים המלח. גרייף חוסכת כסף בשביל להקים גן ילדים משלה.
״אני עובדת עכשיו במשרה מלאה, בדיוק כמו שרציתי״, אומרת גרייף, ״חתמתי ל-10 חודשים, ואין לי רגע לנשום. בבוקר אני ׳נסיכת הילדים׳ ואחראית על מועדון המשחקים במלון, בערב אני עושה מופעים והפעלות עם שאר צוות הבידור״.
גרייף מצאה במהלך השנה עבודה שפגעה בבריאותה, ונאלצה לעזוב, דבר שהשאיר אותה במעגל האבטלה. ״לא הצלחתי לחזור למלון באילת, בגלל המגבלות לא החזירו עובדים. ביוני התחלתי לעבוד במוקד שירות לקוחות של כללית, אבל עזבתי כי זה פגע לי בראייה, הרופא אמר לי לחפש עבודה לא מול מחשב. אני ואמא שלי היינו קצת בחובות, אבל אמא שלי עזרה לי במה שיכלה. סבא שלי השאיר לי סכום כסף קטן, וזה נתן לי אוויר לנשימה. עכשיו כשמצאתי משרה מלאה, עם שכר הרבה יותר טוב ממה שהרווחתי קודם, אני הרבה יותר רגועה״.
למלון בים המלח הגיעה גרייף דרך חברה. לפני מספר שבועות יצרו איתה קשר מהמלון, והיא החלה לתגבר את צוות הבידור עם חזרתה של התיירות לפעילות. לפני כמה ימים אזרה אומץ ודיברה עם מנהל המלון על משרה קבועה. ״בהתחלה חששתי״, היא אומרת, ״ציפיתי שיגידו לי שוב שאין מספיק תיירים ושלא מעסיקים עובדים עכשיו, אבל המנהל שמח מהבקשה שלי וחתמנו חוזה״.
גרייף מעידה שהיא מאוד אוהבת לעבוד עם ילדים. החלום שלה הוא לפתוח מעון לילדים בסיכון. ״הייתי רוצה לפתוח גן ילדים או מעון לילדים בסיכון. אבל עכשיו אני לא רוצה לחשוב רחוק״. בפעם הבאה שיהיה סגר או פגיעה בתיירות, היא מקווה שהממשלה תסייע לעובדים, ״שבאמת יעזרו, כי אנחנו בתחום התיירות עובדים במדינה הזו קשה, כמו כולם״.
רון ציון (27): ״מעסיקים מעדיפים אדם לא נכה״
רון ציון (27), מתמודד עם תסמונת קרוזון שמשפיעה על התפתחות הגולגולת והעצמות, וגורמת לקשיים בחיי היומיום. ציון חיפש עבודה במשך חודשים לאחר שירות צבאי של 3 שנים כמתנדב בחיל האוויר. לפני כ-9 חודשים, בעקבות פוסט שכתב בפייסבוק, מצא ציון עבודה במשרה חלקית בחברת מקורות.
״אני עובד בחצי משרה במחלקת משאבי אנוש של מקורות״, אומר ציון, ״במשך 4 שעות ביום, אני עושה סריקות ונותן מענה לעובדים בתוכנה״. חבר שליווה אותו בשירות הצבאי, שאחראי על העמוד ׳חיילים מצייצים׳, ראה את הפוסט שפרסם בפייסבוק, ותוך כמה שעות קיבל ציון פנייה ממקורות. ״עד עכשיו הפוסט מתגלגל באינטרנט ואני מקבל פניות, ומפנה לחברים נכים אחרים שלי שגם מחפשים עבודה״.
ציון מספר שהוא מאוד מרוצה מהעבודה, אבל חושש מהעתיד. ״חברת מקורות קיבלה אותי בזרועות פתוחות, והבוסים שלי מאוד בעדי ונותנים לי המון גמישות. אני מרגיש שסומכים עלי. אבל לצערי התפקיד שהתברגתי אליו הוא על תקן לשנתיים, ולא בטוח שאוכל להמשיך לעבוד שם אחרי שאסיים בעוד שנה בערך״.
במקורות הוא מצא מקום עבודה ראוי, אבל לציון יש ביקורת על התנהלות הממשלה. ״המדינה לא עזרה בכלל לאנשים עם מוגבלויות במהלך הקורונה, ובכל מה שקשור לעבודה זה מאוד קשה. מעסיקים רואים אדם נכה ואדם לא נכה שמתמודדים על עבודה, ומעדיפים את האדם הלא נכה, למרות שיש חוק. זה בכלל לא משנה.
ציון החל ללמוד לאחרונה במסלול לתואר ראשון ושני במשאבי אנוש, בקריה האקדמית אונו. ״החלטתי ללמוד כדי לשפר את הסיכויים שלי בעתיד למצוא עבודה טובה. אין לי בגרות מלאה, אז הדרך שלי יותר ארוכה. אני צריך לעשות הרבה קורסים, אבל בסוף אסיים תואר. המטרה שלי היא שיקראו את קורות החיים שלי וירצו אותי, בלי קשר לנכות״.
