שרת האנרגיה, קארין אלהרר, הנחתה את אנשי משרדה להיערך ליציאה להליך התחרותי הרביעי לחיפושי גז טבעי במים הכלכליים של מדינת ישראל. השרה אמרה את הדברים במסיבת עיתונאים שערכה הבוקר (שני).  ההחלטה התקבלה על רקע המלחמה באוקראינה והשפעותיה על אספקת הגז הטבעי לאירופה.

מדובר בשינוי כיוון מבחינת השרה, שבתחילת כהונתה הודיעה על הקפאת רישיונות חיפוש חדשים. לא מדובר במהפכה, עצירת הרשיונות לא מנעה חיפושים ברשיונות קיימים. מאגר גז קטן חדש אכן נמצא ע"י חברת אנרג'יאן בראשית החודש. בסוף 2021 הכריזה אלהרר ש"הגז יחכה" וששנת 2022 תהיה שנת האנרגיות המתחדשות, אך האירועים העולמיים "קיצרו" את השנה של המתחדשות לחצי שנה בלבד.

הבוקר אמרה אלהרר: "בשנה החולפת התמקד משרד האנרגיה בקידום האנרגיות המתחדשות ובהסרת חסמים בירוקרטיים ורגולטוריים, במטרה להקל על חיבור אנרגיות מתחדשות". אתמול פרסם המשרד את תכניתו לעמידה ביעדי האנרגיות המתחדשות לשנים 2025 ו-2030, אך סיכויי ההצלחה של התכנית אינם גבוהים.

בפועל, השינויים הם מינוריים. ההשקעה הרגולטורית של משרד האנרגיה במשק הגז לא משפיעה מהותית על ההשקעה הרגולטורית בתחום האנרגיות המתחדשות והם מתקיימים במקביל.

ח"כ יובל שטייניץ (הליכוד), שר האנרגיה לשעבר, אמר בתגובה להחלטת אלהרר: "כעת, לאור משבר האנרגיה העולמי ועליית המחירים הפראית, יש לנו הזדמנות פז להפוך לספקי אנרגיה משמעותיים לאירופה. טוב עשתה שרת האנרגיה שאזרה את האומץ לחזור בה מהחלטתה הקודמת, דבר שאינו פשוט כלל וכלל".

האם מציאת גז ישראל תסייע לאירופה?

כבר היום מיוצא גז ישראלי לאירופה, דרך מתקני הנזלה במצרים, אבל בכמויות קטנות ולא מהותיות לעומת היקף המחסור ביבשת.

מנכ"ל משרד האנרגיה ליאור שילת אמר הבוקר: "האירועים הגיאו-פוליטיים בעולם, ומשבר האנרגיה העולמי שנגרם כתוצאה מהם, שינו לחלוטין את מצב שוק האנרגיה. בעקבותיו התחלנו בשיחות עם המקבילים הבין לאומיים שלנו, בעיקר באירופה, ארצות הברית ומצרים, בניסיון להבין את האסטרטגיה שלהם אל מול המשבר".

שילת אמר שהוא מסכים שההתגברות על המשבר בטווח הארוך היא בעזרת אנרגיות מתחדשות , אבל גם ציין:  "לא ניתן להתעלם מהצורך העולמי בגז טבעי גם בטווח המיידי וגם בטווח הבינוני". לדבריו, ללא אספקת גז אירופה תגביר את השימוש בפחם, דלק מזהם הרבה יותר שגם תורם יותר לאפקט החממה ולהחרפת משבר האקלים.

למרות הכוונות הטובות והרצון ההדדי, השפעת הגז הישראלי מוגבלת. גם גילוי מאגרים חדשים לא תסייע לאירופה בלי דרך חדשה להוליך את הגז ליבשת.

כל יצוא גז נוסף על זה שנעשה היום מחייב צנרת חדשה או מתקן הנזלה צף ולכן לא רלוונטי בטווח המיידי. האירופאים לא ממהרים להתחייב כספית לחוזים לטווח הבינוני, מפני שעד שיגיע הגז, המחיר העולמי עלול לרדת בנסיבות שלא ידועות כיום. בלי הסכמי מימון, איך גורמים פרטיים שמוכנים כיום לקחת את הסיכון הכלכלי שבהקמת תשתיות יצוא נוספות בהיקף משמעותי.

ההשקעה הקטנה ביותר האפשרית היא בהקמת צינור גז דרומי באזור ניצנה, כדי להגביר את היצוא למצרים. אפשרויות אחרות הן הנחת צינור ישיר מהאסדה של מאגר לוויתן אל מתקני ההנזלה במצרים, מה שאמור להיות מלווה גם סבב פיתוח נוסף במאגר עצמו כדי להגדיל את התפוקה שלו. אפשרות שלישית היא הקמת אסדת הנזלת גז צפה בים, בסמוך לאסדת לוויתן, שתוכל להטעין אניות גז טבעי נוזלי (LNG).

מומחה האנרגיה ד"ר עילי רטיג אמר לאחרונה ל'דבר': "הגברת היצוא למצרים דרך ירדן מיצתה את מה שקל לבצע. כעת דרושות השקעות גדולות בצנרת או במתקן הנזלה. הלחץ לייצא גז מישראל לא מאוד משפיע בפני עצמו. ממשלת ישראל רוצה לייצא ממילא. מי שיחתום חוזה ל-15 שנה ויממן צינור הוא זה שיקבל גז. אין סוגיה של חוסר רצון פוליטי. הממשלות של האיחוד האירופי אוהבות לדבר, אבל אין חוזים עם התחייבות לכסף שהופכת את זה למשתלם".