בדיון שנערך בנושא מבני מגורים בסכנה ביום רביעי שעבר בוועדת הפנים של הכנסת, התבדח יו"ר הוועדה יעקב אשר (יהדות התורה) על כך שהפעם הממשלה הקדימה תרופה למכה, והחלה לדון במצבם של מבני מגורים מסוכנים לפני הסכנה, בניגוד להתכנסות הראשונה של הוועדה בנושא רק חודש לאחר התמוטטות הבניין ברחוב סרלין בחולון. הבדיחה החזיקה בדיוק 24 שעות – שאחריהן מערך כבאות והצלה של הוד השרון דרש את פינוין המיידי של שלושה מבנים על 54 משפחותיהם, שחזרו רק הבוקר (ראשון) לביתם.

כמו באירוע דומה שהתרחש בחולון לפני חודש, הגורם לצרה היה מה שאמור היה למנוע אותה – עבודות תמ"א 38 שנועדו לחזק ולשפץ את המבנה. בחולון היה זה קיר סדוק שהתמוטט בחלקו, בהוד השרון זו הייתה אדמה שגלשה וערערה את יסודות הבניין. בשני האירועים הדיירים המשיכו לגור בבניין שעובר שיפוצים, ובשניהם האחריות הייתה של הקבלן. אולם בהוד השרון, שניים מתוך שלושת המבנים שפונו כלל לא עברו תמ"א – אלא חלקו את אותם יסודות.

שנה עברה מאז הדיון הראשוני בעניין המבנים המסוכנים בישראל, אבל שום דבר לא השתנה. כ-48 אלף מבנים בישראל שנבנו עד תחילת שנות ה-70 (7% מכלל המבנים בישראל) מוגדרים על ידי איגוד המהנדסים בישראל מסוכנים בגלל גילם והאופן שבו נבנו.

בדו"ח מיוחד של מבקר המדינה מהקיץ האחרון, ערב פירוק הממשלה הקודמת, נמתחה ביקורת חריפה על כלל משרדי הממשלה. "מדובר בדיני נפשות", נכתב, "אבל הנושא נדחק מסדר יומם של הגורמים האמונים". לדברי המבקר, הטיפול במצב דורש התכוונות שלל כלל המשרדים, שתובל על ידי פרויקטור מטעם משרד ראש הממשלה. נכון לעכשיו, מהלך כזה לא נראה באופק.

אין לשום רשות מדינית או מקומית אחריות משפטית על דיירי בית בסיכון, או חלילה בית שקרס. זה נכון לא רק בעת צרה, אלא גם ביחס לתוכניות שמקדמות תהליכי חיזוק (תמ"א, פינוי-בינוי או התחדשות עירונית). במקרה של הוד השרון, הקבלן אולי יפצה את דיירי הבניין שהוא משפץ (אם האחריות לנזק אכן אצלו), אבל דבר לא מבטיח לדיירי בניינים האחרים פיצוי או תמיכה.

דו"ח המבקר מזהיר מפני המצב הנתון כיום, שאין בו שום חובה על אף רשות לדאוג לתושבים שפונו מבית שהוכרז מסוכן. בעיר מבוססת כמו הוד השרון, דוברות העירייה מיהרה להודיע שתיקח אחריות מוחלטת על התושבים עד שיימצא פתרון (לחלק מהפתרון דאג הקבלן). במצבים דומים בקריית שמונה ובית שמש, הרשויות התנערו במהירות. הסיבה לכך היא שכל עזרה לדיירים מוגדרת מחווה של רצון טוב. חוקית, אף אחד לא חייב לדיירים כלום.

כבר לפני 20 שנה הוצע להקים מערך בדיקת מבנים מרכזי שיעבוד עם הרשויות וימומן על ידי תוספת צנועה בתשלומי הארנונה, בדו"ח ועדת אייזלר, שבחן את תקנות הבטיחות למבנים ציבוריים, ובפרט למבני מגורים. המערך יאפשר בדיקה וטיפול יעילים יותר, ויוכל לתת מענה הולם יותר לתושבים במצוקה. דבר לא מומש.

חמור מכך, במשרד השיכון טענו שמהנדסי ערים לא ממהרים להוציא צווי הריסה בגלל לחץ של רשויות מכך שיצטרכו לקחת אחריות כלכלית על התושבים המפונים. במשרד טוענים שהפעלתה של תוכנית סקרים מקיפה שתסמן בתים מסוכנים יכולה להעמיד את העיריות ב"סיכון" לאחריות הזו.

משרד השיכון התחיל בשנה האחרונה בתהליך מיפוי ראשוני של מבנים מסוכנים בכל המדינה. הפתרון שלו לצרה הוא ההתחדשות עירונית. מדובר בפתרון בר ביצוע למבנים באזור המרכז, שבהם מחירי הקרקע הגבוהים וכדאיים לקבלנים. 36 אלף יחידות דיור בפריפריה שהוגדרו על ידי משרד השיכון מסוכנות במיוחד לא יזכו למענה דומה. המבקר הצביע על כך שהקרן המיוחדת להתחדשות עירונית שנועדה לתמרץ התחדשות בפריפריה לא תוקצבה מעולם.

שרי השיכון והפנים לשעבר, זאב אלקין ואיילת שקד, דחפו עם הרשות להתחדשות עירונית תוכנית שאפתנית בעלות של 6.5 מיליארד שקלים לקידום התחדשות עירונית בפריפריה, אבל היא נתקלה בהתנגדות נחרצת במשרד האוצר. בוועדה בשבוע שעבר שוב הופיע אלקין והטיל ספק ביכולת של התוכנית להתממש עקב ההתנגדות. בינתיים הוקצו לעניין 150 מיליון שקלים, שחיזקו 0.5% מהדירות.

"המדינה יודעת", אמר ח"כ אליהו רביבו (הליכוד), "אבל דבר לא נעשה". רביבו היה היחיד שעמד על כך שהמדינה חייבת להתייחס ברפורמה שלה לשאלת מימון הטיפול במבנים מסוכנים והפיצוי לדיירים. אולי בגלל הרקע שלו בעיריית לוד, הוא יודע שבשכונות העניות בארץ, גם תושבים שיודעים שביתם במצב רע לא יוכלו לעשות דבר, ומצבם יהיה עוד הרבה יותר רע אם יפונו ממנו.