בתוך השיח על מצב הכלכלה בישראל בעת הזו התקבעו כמה טענות שלא ממש מסתדרות עם הנתונים הכלכליים והמחקר העדכני.
1) ירידה "דרמטית" בהכנסות ממסים
כותרות התקשורת הכלכלית זועקות על הירידה הדרמטית בהכנסות ממסים, ואכן, בהשוואה ל-2022, גביית המסים פחתה משמעותית. אלא ש-2022 הייתה חריגה בקפיצת ההכנסות. הירידה ממנה לא מפתיעה ולא יוצאת מהמגמה ארוכת הטווח. כפי שאנשי האוצר הסבירו שוב ושוב, הגבייה החריגה נבעה משני שווקים שחוו תנופה בועתית: שוק הטק העולמי, שנהנה מכמות השקעות מסחררת ביציאה ממשבר הקורונה, ושוק הנדל"ן המקומי.
כצפוי, העלאות הריבית בישרו את סוף החגיגה בשווקים הללו, מה שהביא לפיחות בתקבולי המס הקשורים בהם. עם זאת, בגלל שיעורי הריבית הגבוהים והתחזית הכלכלית העגומה בארץ ובעולם, הירידה בהכנסות עלולה להחמיר.
הזעקות הכי חזקות נשמעות מצדם של מתנגדי הממשלה והמהפכה המשפטית, וסמוטריץ' ביקר אותם בצדק בהודעה לתקשורת מטעמו. כמה מהם אף הגדילו והאשימו את הממשלה בירידה בהכנסות. לפי טענה זו, לסמוטריץ' יש גם משימת על וגם כוחות על, שכן הוא הגורם לתנופה העולמית בשוק הטק ולהתפוצצותה.
הבעיה היא שמאחורי זעקת השבר עומדת התפיסה שיש לצמצם את הוצאות המדינה כשהצמיחה מאטה, ועמה ההכנסות ממסים. במקרה זה, התבטאויותיו של סמוטריץ' מעידות שהוא מסכים לכך. רק לפני חודש פרסמה קרן המטבע מחקר שמראה שצמצום פיסקלי (העלאת מיסוי או קיצוץ בהוצאות) פוגע בצמיחה הכלכלית, וכך מחמיר את הפגיעה בהכנסות המדינה. כתוצאה מכך, המשק נפגע ללא שום תמורה ליחס חוב-תוצר.
2) סמוטריץ' יוריד את האינפלציה
"משימת-העל שלי כשר אוצר היא להוריד את האינפלציה", הכריז בצלאל סמוטריץ' בראיון שהתפרסם ב'מקור ראשון' ביום שישי האחרון. ניתן להבין מדוע סמוטריץ' בחר דווקא במשימה זו. כל התחזיות מצביעות על כך שהאינפלציה תרד ללא שום קשר לפעולותיו. נראה שמשימת העל של שר האוצר היא לזקוף את הירידה לזכותו, ולא בצדק.
פרק האינפלציה הנוכחי הוא עולמי, ונבע מבעיות בשרשראות האספקה ומעליות מחירים בתחום המזון והאנרגיה. בכל המקרים, הנתונים מראים שהבעיות הללו נרגעות, ובהתאם לכך שיעורי האינפלציה ברחבי העולם מצויים במגמת ירידה בחודשים האחרונים. גם בישראל, האינפלציה האטה בתקופה האחרונה. לסמוטריץ' אין שום קשר לכך למעט, כאמור, הרצון להתהדר בהורדה כהישג אישי.
בניסיון לקשור את הבלימה המתרחשת והצפויה בעליות המחירים אליו, סמוטריץ' התהדר במדיניות שכר זהירה. זאת למרות שברור שהשכר אינו גורם משמעותי באינפלציה הנוכחית. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השכר הריאלי ירד ב-1.2% בין פברואר 2022 לפברואר האחרון. ניתן לטעון שגם אם השכר ירד בפועל, הוא היה עלול לעלות ולגרום להימשכות האינפלציה, אך מחקר של קרן המטבע הראה שבמקרים דומים בהיסטוריה, שמקור האינפלציה בהם אינו בשוק העבודה והשכר הריאלי נשחק, לא התפתחה ספירלת שכר-מחירים.
גם בתקציב המרוסן מתגאה סמוטריץ' כמענה לאתגר האינפלציה. התקציב בהחלט מרוסן, ואם מקבלים את ההנחה שהביקוש הוא הגורם לאינפלציה, זו בהחלט תרומה. אולם הנחה זו שנויה במחלוקת. בין שלל החולקים בולטת הענקית הפיננסית UBS, שלפי הדו"ח שפרסמה לאחרונה האינפלציה נמשכת דווקא בגלל קפיצה בשולי הרווח של חברות פרטיות.
גם אם מקבלים את התזה שבאינפלציה יש להילחם דרך הביקוש, אף שמקורה אינו בביקוש, למדיניות התקציב יש תפקיד משני לפי גישה זו. התיאוריה הכלכלית מהזרם המרכזי קובעת שהמשימה של בלימת האינפלציה היא קודם כל של הבנק המרכזי. זו הסיבה שבנק ישראל העלה את הריבית כבר תשע פעמים ברציפות. מעבר לכך, מדיניות התקציב המרוסן היא מדיניות עקבית של האוצר הישראלי, הרבה לפני סמוטריץ' ועליות המחירים.
3) זילות העבודה אל מול יוקר המחיה
סמוטריץ', כמו רבים בתקשורת ובפוליטיקה, טען בראיון שהאינפלציה היא "המס הכי קשה שמוטל על אזרחי ישראל". אולם מסתבר, לפי מחקר שפורסם לאחרונה על ידי פורום ארלוזורוב, שהיעדרה של עליית השכר הוא הנטל המרכזי על כוח הקנייה של אזרחי ישראל.
לפי המחקר, ישראל בהחלט סובלת ממחירים גבוהים בהשוואה בינלאומית, אלא שבהיבט זה הפערים בין ישראל למדינות אחרות מצטמצם, ואילו בצד השכר, הפערים מתרחבים. הפער בכוח הקנייה בין ישראל לממוצע ה-OECD התרחב מ-10.8% ל-28.1% בין 2001 ל-2019. מסקנת המחקר היא שהשכר אחראי להתרחבות זו, מכיוון שבעוד פערי המחירים הצטמצמו, השכר בישראל עולה לאט בהשוואה לשאר מדינות ה-OECD.
במילים אחרות, הנטל הכי קשה שמוטל על אזרחי ישראל הוא שכרם הנמוך. באופן אבסורדי, סמוטריץ' משתמש בעליית המחירים כהצדקה להגבלת השכר, שתרומתו לעליית המחירים שולית.
