אורי השילוני (51) גלל את הפיד בפייסבוק כשלפתע צדה את עיניו תמונה של בז אדום שאוחז במקורו מכרסם. "מה שהפתיע אותי לראות זה שהתמונה צולמה בעין חרוד איחוד", אומר השילוני, שמתגורר במושב רמת צבי. "הבז האדום הוא מין בסיכון, והוא לא הופיע ברשימת בעלי הכנף שעלולים להיפגע אם ייבנו טורבינות הרוח בעמק חרוד. אני נאבק במיזם הזה כבר שנים, ומכיר היטב את הדו"חות של רשות הטבע והגנים, ובשום דו"ח לא כתוב על מושבת הקינון של הבזים הנדירים האלה. זה מיד גרם לי לתהות מה עוד אנחנו מפספסים".

בז אדום עם מכרסם במקורו. מין בסיכון, שלא הופיע ברשימת בעלי הכנף שעלולים להיפגע מהטורבינות (צילום: אביחי רן)

במסגרת מיזם טורבינות הרוח בעמק חרוד, עתידות להיבנות 16 טורבינות בגובה 207 מטר (גבוהות יותר ממגדלי עזריאלי) בשלושה מתחמים: אחד מול עין חרוד, השני מול גבע, והשלישי מול כפר יחזקאל, שלושתם בין עפולה לבית שאן. "הטורבינות העצומות האלה ייראו מהחרמון ומירדן עד למגידו", אומר השילוני. "הן ישפיעו על כל התושבים שחיים בין עפולה לבית שאן. היזמים מתכננים לבנות 24 טורבינות במזרח עמק יזרעאל, אבל עד כה אושרה בנייתן של 16 בלבד".

אורי השילוני. "כשראיתי שהבז האדום לא מופיע בדו"חות של רשות הטבע והגנים, תהיתי מה עוד אנחנו מפספסים" (צילום: אלבום פרטי)

השילוני, מייסד "מאבק 2020", מסביר שהיזמים טענו בבית המשפט המחוזי בנצרת שהפגיעה בנוף כתוצאה מהקמת הטורבינות תהיה מינימלית, ושכל טורבינה לא אמורה לפגוע ביותר מ-14 ציפורים בשנה. על בסיס הערכה זו של פגיעה מינימלית בבעלי כנף, אישרו מוסדות התכנון את הקמת 16 הטורבינות.

כשראה השילוני את התמונות של הבז האדום, הסתבר לו שהנתונים שלפיהם ייפגעו רק 14 ציפורים בשנה מבוססים על סקרים מוטעים. השילוני ביקש ממרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע נתונים על העופות שחיים באזור שבו ייבנו הטורבינות, והתמונה שהתבררה לו חמורה בהרבה מהנתונים שהציגו היזמים בבית הדין.

עיט צפרדעים, מין בסכנת הכחדה עולמית (צילום: יואב פרלמן)

"הטורבינות האלה מסוכנות מאוד לציפורים. מדובר על פרויקט גדול עם רישיון לפגוע במאות ואולי אלפי ציפורים מדי שנה, חלקן עלולות להיות ציפורים נדירות בסכנת הכחדה", אומר ד"ר יואב פרלמן (47), מנהל מרכז הצפרות. "להציב 16 טורבינות ענקיות דווקא בעמק חרוד – שעוברות בו המון ציפורים מדי שנה – זה פוטנציאל לסכנה גדולה לציפורים".

יואב פרלמן. "זה פרויקט גדול עם רישיון לפגוע במאות ואולי אלפי ציפורים מדי שנה, חלקן בסכנת הכחדה" (צילום: אוריאל לוי)

פרלמן מסביר שישראל היא צוואר בקבוק שמרכז את נתיבי הנדידה של מאות מיני ציפורים. בחלק מהמקרים כל האוכלוסייה העולמית של מין מסוים עוברת דרך הארץ הקטנה והצפופה. עמק חרוד ניצב בלב נתיבי התעופה האלו, ובשל מאפייניו הגיאוגרפיים, הוא מושך רבות מהן לרדת לקרקע לאכול, לשתות ולנוח. "אוכלוסיות גדולות של בעלי כנף שעושות את דרכן מאפריקה לאירופה באביב, וחזרה לאפריקה בסתיו, עוברות בעמק הזה", מסביר פרלמן. "חלקן ציפורי שיר קטנות שנודדות בלילה וידוע לנו מעט על הנדידה שלהן, כי לא רואים אותן. חלקן עופות בסכנת הכחדה עולמית".

"רשות הטבע והגנים הגדירה מדיניות של אפס פגיעה בצחראשים. אני לא מבין איך זה מסתדר עם זה שהרשות התירה את בנייתה של חוות הטורבינות"

מלבד העופות שנודדים דרך עמק חרוד, העמק מהווה בית במשך כל השנה למינים נוספים שמצויים בסכנת הכחדה. "למשל הברווז צחראש לבן. מאגרי מים בעמק הזה מאכלסים את הצחראש הלבן בחורף, והוא נמצא בסכנת הכחדה עולמית. חוות הטורבינות האלה עלולות לפגוע גם בברווז הזה".

צחראש לבן הוא מין של ברווז בעל מראה ליצני – מקור רחב בצבע תכלת וזנב מזדקף כמו אצבע המורה מעלה. לפי הרשימה האדומה של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUNC) נותרו רק 8,700-5,300 פרטים מהמין המיוחד הזה בכל העולם. כ-10% מהאוכלוסייה העולמית שלו מעבירים את החורף בעמק חרוד. מדיניות אפס פגיעה בצחראש לא נובעת רק מרצונה הטוב של רשות הטבע והגנים. ישראל חתומה על שורת אמנות בינלאומיות לשימור מגוון המינים בטבע, ומתוקף אמנות אלה היא נדרשה לאסור על פגיעה באותם מינים רגישים.

צחראש לבן. פרלמן: "מאגרי מים בעמק הזה מאכלסים אותו בחורף, והוא נמצא בסכנת הכחדה עולמית" (צילום: אוריאל לוי)

קבוצת "מאבק 2020" פנתה השבוע לשרה להגנת הסביבה עידית סילמן, לאחר שאספה וניתחה מידע על הציפורים שחיות באזור שיוקמו בו הטורבינות. "המידע שקיבלנו ממרכז הצפרות מלמד שבכל חורף שוהים במאגר כפר יחזקאל, שלידו אמורים להציב טורבינה, יותר מ-500 פרטים של צחראש לבן", מסביר השילוני. "רשות הטבע והגנים הגדירה מדיניות של אפס פגיעה בצחראשים. אני לא מבין איך זה מסתדר עם זה שהרשות התירה את בנייתה של חוות הטורבינות".

ברווזים משוישים, מין בסכנת הכחדה עולמית (צילום: טוביה קאהן)

עיט שמש, מין בסכנת הכחדה עולמית (צילום: טוביה קאהן)

על פי הנתונים שנמצאים במאגרי המידע של מרכז הצפרות, מלבד הצחראשים פוקדים את השטח שיוקמו בו הטורבינות מדי שנה יותר מ-400 פרטים של צולל חלודי, ברווז שנמצא גם הוא ברשימה האדומה תחת הסיווג "בסיכון גבוה", ויותר מ-350 פרטים של שחף ארמני המסווג כ"קרוב לסכנת הכחדה". מדי חורף שוהים בעמק שלושה מינים של עיטים. שניים מהם בסכנת הכחדה עולמית – עיט צפרדעים ועיט שמש, והשלישי, עיט ניצי, בסכנת הכחדה מקומית. באביב ובסתיו חולפים במרחב עמק חרוד כל האוכלוסייה העולמית של עיט חורש ונץ קצר-אצבעות.

"זו לא הייתה הפעם הראשונה שפרויקט פיתוח בספר היווה מכת מוות לטבע הישראלי", אומר פרלמן, ומצר על כך שלא לומדים מטעויות. הכחדת המינים בייבוש החולה מוכרת לכל ישראלי כבכייה לדורות. מינים שונים של צמחים, עופות, דו-חיים, זוחלים וחרקים נעלמו מהארץ ולא נראו בה מאז. גם הצפתו מחדש של העמק והקמת שמורת הטבע הראשונה בישראל בשטחו לא עזרו להשיב את המינים שנכחדו. פרלמן מתייחס לטורבינות כטעות בקנה מידה לאומי: "עדיף שלא יקומו. הנזק שהן גורמות גדול מהתועלת שלהן".

מיזמים של חוות טורבינות רוח נדרשים לאישור של רשות הטבע והגנים כדי לפעול, והחוות בעמק חרוד, כאמור, כבר קיבלו את האישור הנדרש. כך הגיבה הרשות לפניית 'דבר' בנושא: "רשות הטבע והגנים עורכת בשנים האחרונות ניטור אחר הפגיעה בעופות ועטלפים על ידי מתקני ייצור חשמל באמצעות טורבינות רוח. הממצאים על פגיעה במינים רגישים ומינים בסיכון מדאיגים מאוד, אורך חיי מתקן מתקרב ל-30 שנה ועלול במקרים מסוימים להביא לפגיעה עד כדי הכחדה של מינים מסוימים מהאזור שפועל בו המתקן. הרשות העמידה רשימת ערכי סף שהתקבלה על ידי מוסדות התכנון. לצערנו, לא כל חברות ייצור האנרגיה משתפות פעולה עם מזעור הפגיעה. הרשות שוקלת כיצד לפעול במקרים אלה, ותפעל על פי המלצת המדענים, כולל צעדי אכיפה כפי שיידרש".

"המחשבה על עוד ועוד ציפורים שייהרגו מרשלנות של בני אדם – מחרידה"

"למי זה נראה הגיוני לשים מקצצת בשר באזור רגיש כל כך לחיות בר?" שואל טוביה קאהן (41), מדריך צפרות וטבע מעין חרוד מאוחד. "האזור הזה עשיר במינים רגישים שנמצאים בסכנת הכחדה מקומית או עולמית". קאהן מציין מינים נוספים שהוא רואה ומצלם בעמק מדי שנה, ולא מופיעים במכתב שנשלח לשרה סילמן, כמו הבז האדום שנעדר מהרשימה של רשות הטבע והגנים: "צולל ביצות, ברווז משויש, שלושה מינים של זרונים, פלמינגו".

טוביה קאהן. "למי זה נראה הגיוני לשים מקצצת בשר באזור רגיש כל כך לחיות בר?" (צילום: אלבום פרטי)

יש פלמינגו בעמק חרוד?
"השנה נראו בעמק פלמינגואים במשך כל החורף. זה לא תמיד היה ככה, ואני לא יודע אם זה ימשיך. השאלה היא איזה עולם נוריש לילדים שלנו? כזה שיש בו פלמינגו רק במסכים או כזה שהם יכולים לראות פלמינגו מהחלון בהסעה לבית הספר? אני נחרד מהמחשבה שנקום כל בוקר לעוד חדשות על ציפורים שנהרגו כתוצאה מרשלנות של בני אדם. הרעלת הנשרים בגולן לא מספיקה? מה עוד צריך שיקרה כדי שנפסיק להרוס?"

היזמים שמקימים את הטורבינות הציעו לרשות הטבע והגנים פתרון שימנע את הפגיעה בברווזים. ההצעה היא לאטום את מאגר כפר יחזקאל בפאנלים סולאריים שימנעו מהברווזים לשבת בו. קאהן סבור שזה לא פתרון. "אחת הבעיות הגדולות ביותר של העופות האלה היא הלחץ שהם חווים כתוצאה מצמצום בתי הגידול. איטום של בריכות רק פוגע בהם עוד, מה גם שזה לא ימנע מהם לעבור באזור של הטורבינות בנדידה, וכשהם יחפשו לעצמם בית אחר".

"השאלה היא איזה עולם נוריש לילדים שלנו? כזה שיש בו פלמינגו רק במסכים או כזה שהם יכולים לראות פלמינגו מהחלון בהסעה לבית הספר? הרעלת הנשרים בגולן לא מספיקה? מה עוד צריך שיקרה כדי שנפסיק להרוס?"

אביחי רן מעין חרוד מאוחד צילם עשרות בזים אדומים מקננים על גגות הבתים של עין חרוד איחוד. "הם מגיעים לכאן כל שנה בסוף פברואר כבר כמה שנים", מספר רן. "מדי בוקר הם נוהגים לצאת יחד לצוד בלהקה בשדות שבהם אמורות להיבנות טורבינות". רן מקווה שתשומת הלב שהבזים השיגו באמצעות הצילומים שלו יעבירו את רוע הגזרה. "הבזים האדומים ייכנסו למכלול השיקולים בעתירה נגד הטורבינות, נוסף על הפגיעה בנוף, בחיי התושבים, בחקלאים, בציפורים ובבעלי חיים נוספים".

עמק חרוד. רן: ""הבזים האדומים ייכנסו למכלול השיקולים בעתירה נגד הטורבינות, נוסף על הפגיעה בנוף, בחיי התושבים, בחקלאים, בציפורים ובבעלי חיים נוספים" (צילום: אביחי רן)

פרלמן מספר על הבז האדום: "אף שברשימה האדומה של ישראל הוא מוגדר בסכנת הכחדה בקטגוריה נמוכה (קרוב לסיכון – NT), המידע שיש בידי מצביע על כך שמצבו הרבה פחות טוב. דיווחים מעונת הקינון הקודמת מצביעים על ירידה דרמטית בגודל האוכלוסייה המרכזית בישראל, ברמות מנשה. מירושלים הוא נעלם לגמרי. קיר הקינון על כביש עוקף באר שבע נראה שומם במיוחד. טורבינות רוח חדשות ברמת הגולן ובעמק יזרעאל בטח לא מבטיחות עתיד טוב יותר לבז האדום בישראל. במרכז הצפרות נעשים מאמצים להבין את מצבו של הבז האדום בישראל ולשמור עליו טוב יותר".

"זה עוף מאוד חברתי", אומר קאהן, "אתרי הקינון שלהם צפופים, והם נוהגים לצוד ביחד מכרסמים, חרקים וזוחלים. הסכנה היא שהטורבינות האלה ישמידו מושבה שלמה של המין הנדיר הזה".

"לפני הטורבינות, עמק הבכא המה שירה"

לא רק מיני ציפורים נעדרו מהרשימות שהיזמים קיבלו לפיהן אישור לבנות את חוות הטורבינות, שתהיה מהגדולות ביותר במזרח התיכון. גם מיני עטלפים נדירים נעלמו מהן. בחוות דעת לתסקיר על העטלפים שחברת גאוטבע הוציאה לפני שנתיים, נכתב שהסקר על העטלפים לא נעשה לפי התקנים, וממצאיו חסרים. למרות זאת, המלצותיו הן לא להקים את חוות הטורבינות, בשל הפגיעה הרבה בעטלפים שהוכחה באתרים אחרים שהוקמו בהם טורבינות.

"אנחנו רואים מהמקומות שבהם כבר נבנו חוות טורבינות שהרבה מבעלי החיים שחיו בהם לפני כן פשוט נעלמים", אומר פרלמן, "חלקם נפגעים ישירות, וחלקם פשוט מתרחקים מהאזור שהופך לשטח של תשתיות. אולי זה הרעש של הטורבינות שמפריע להן, אולי אלה הכבישים שנסללים סביבן, עמודי החשמל שנבנים שם. הופכים אזור פתוח לשטח של תשתיות, למפעל ענק של קילומטרים, שגם אם לנו זה נראה כמו נוף פתוח עם כמה שבשבות ענק – עבור בעלי החיים זה אזור של רעש ואיומים".

טורבינות הרוח בעמק הבכא. "הציפורים לא עברו להרים אחרים בגובה הזה בשטח ישראל, כי אין הרבה כאלה. הן פשוט נעלמו מישראל" (צילום: מאור קינסבורסקי/פלאש 90)

בישראל כבר הצטבר ניסיון על המחיר הכבד שבעלי הכנף משלמים בשל בנייתן של חוות טורבינות. ליאור כסליו, שסוקר את הנזק בחוות הטורבינות בעמק הבכא עבור רשות הטבע והגנים, מספר על הממצאים שגילה: "כשהטורבינות מסתובבות, אתה לא רואה תחתיהן ציפורים. עמק הבכא הוא אזור שהיה בעבר הומה שירה. אלפי פרטים של ציפורי שיר ממינים מסוימים, שאת חלקם כמעט לא ניתן לראות במקומות אחרים בארץ. למשל ארבעה מינים של קיכליים, שישה מינים של גיבתונים – זה דבר שהיה ייחודי לאזור הזה,  ובשנתיים האחרונות, מאז שהטורבינות פועלות, אנחנו כמעט לא רואים אותם".

מה קרה לציפורים האלה?
"כשהטורבינות מסתובבות ציפורי השיר נעלמות – פשוט כך. כנראה זה נובע משילוב של הרעש שהטורבינות עושות, ורעידות האוויר. ד"ר יעל לנרד חקרה את זה – היא השמיעה רעש דומה לזה של הטורבינות ברמקולים גדולים ומצאה שהציפורים פשוט נעלמות משם. במקרה של עמק הבכא – בגולן הגבוה – זה לא שהן עוברות להרים אחרים בגובה הזה בשטח ישראל, כי אין הרבה כאלה. הן פשוט נעלמות מישראל".

ומה לגבי קטל של ציפורים?
"את הפגרים של הציפורים הקטנות לא ניתן לאתר, כי הם נחטפים מיד על ידי טורפים. אנחנו רואים בעיקר פגרים של עופות גדולים. הרבה חוויאים ועקבים. אלו עופות דורסים שדוהים מעל השטח ומסתכלים למטה כדי לחפש טרף פוטנציאלי, ואז הם פשוט נחתכים על ידי הכנפיים של הטורבינה".

לנרד, חוקרת מאוניברסיטת בן גוריון, אומרת שאף שעיקר ההתמקדות הציבורית והמדעית היא בהרג בעלי כנף כתוצאה מהתנגשויות ישירות עם להבי הטורבינות, מתחזקת ההבנה בשנים האחרונות שלרעש שמייצרות הטורבינות השפעה סביבתית חריפה שמצדיקה התייחסות בפני עצמה. במחקר שלה, נמצא שבנוכחות רעש טורבינות, יש ירידה של קרוב לשליש במספר הציפורים בשטח שמכסה מאות מטרים. ירידה זו נמצאה הן בקרב מינים מקומיים, והן בקרב מינים נודדים שמשתמשים באתרים אלו לתדלוק ומנוחה בדרכם ליבשת אפריקה.

"בשלבי התכנון, טורבינות מורחקות מיישובי אדם כדי למנוע נזקי רעש", מסבירה לנרד, "אולם הדחיקה שלהן לשטחים הפתוחים מעמידה בסיכון מגוון רחב של בעלי חיים שזהו ביתם. בתכנון של טורבינות הרוח באזור עמק חרוד, לא שולבו הערכות לגבי הנזקים הסביבתיים שייגרמו מזיהום הרעש".

"צריך להפחית פליטות, אבל מה עם המגוון הביולוגי?"

פרלמן, יחד עם עמיתיו בחברה להגנת הטבע, מקדיש את מלוא מרצו לשיקום בתי גידול לחים (ביצות, אגמים עונתיים ושטחים מוצפים). הוא עושה זאת כדי לאפשר לציפורים הנודדות מקלטי דרך בנתיבי הנדידה שלהם.

"הניטור בעמק הבכא ובחוות שהוקמו ברמת סירין ובגלבוע מוכיח את מה שחששנו ממנו – הנזק לבעלי כנף, עופות ועטלפים הוא עצום. מאות פגרים מאותרים מדי שנה"

לפני המהפכה הציונית, הארץ הייתה מלאה בביצות, ובתי הגידול הלחים הם קריטיים במסע הנדידה של מינים רבים שמגיעים לישראל לאחר חציית מדבריות. חוות הטורבינות בעמק חרוד, באזור רווי בבתי גידול לחים, חותרת תחת מפעלו של פרלמן ומאיימת להפוך את אחד מבתי הגידול הלחים הנרחבים והחשובים ביותר בארץ לשומם.

רשות הטבע והגנים לא מטילה קנסות בגין הפגיעה בציפורים?
"בחווה בעמק הבכא נערך ניטור של הנזק. מי שמנהל את הניטור הוא הבעלים של החווה. הניטור נעשה באמצעות כלבי גישוש שמחפשים שרידים של חיות מתות".

ומה התוצאות של הניטור?
"הניטור בעמק הבכא ובחוות שהוקמו ברמת סירין ובגלבוע מוכיח את מה שחששנו ממנו – הנזק לבעלי כנף, עופות ועטלפים הוא עצום. מאות פגרים מאותרים מדי שנה".

מה קורה כשמספר החיות המתות עולה על הסף שהרשות הגדירה?
"אני לא יודע, למיטב ידיעתי עוד לא היה מקרה כזה, אף על פי שאותרו מאות פגרים. כנראה הסף שהרשות הגדירה גבוה יותר".

הם עוצרים את הטורבינות בזמן נדידה, כשברור שמספר הנפגעים גדול?
"בחוות הטורבינות שפועלות כיום בישראל אין מנגנון לעצירתן".

אולי צריך להדק את הפיקוח ולצמצם את הפגיעה בציפורים?
"השאלה האמיתית היא מה הכיוון שמדינת ישראל רוצה לקחת. האם מדיניות האקלים של ממשלת ישראל כוללת רק טורבינות רוח ופאנלים סולאריים? ברור שצריך להפחית את הפליטות כדי לעמוד ביעדי האנרגיות המתחדשות.

"אבל צריך לחשוב היטב על המחיר של זה, עבור האדם ועבור הטבע. צריך לזכור שפגיעה במגוון הביולוגי אצלנו משפיעה על אזורים נרחבים בעולם. לדעתי, בשל החשיבות העולמית העצומה של ישראל למגוון הביולוגי, יש מקרים שיש להעדיף בהם שיקולים של מגוון ביולוגי על פני עוד כמה טורבינות רוח בעלות ערך אנרגטי גבולי".

"תרומתן האנרגטית של טורבינות הרוח זעומה ויקרה, וכל אזרחי ישראל יסבסדו את העוולה הזו", אומר השילוני. "לעומת זאת, הפוטנציאל של הפקת חשמל ירוק מגגות ותשתיות קיימים הוא עצום – ניתן להפיק יותר מ-100% מתצרוכת החשמל של מדינת ישראל מחשמל סולארי מגגות ותשתיות קיימים, כשהמרוויחים יהיו כלל הציבור, והטבע יישמר".