ועדת השרים לחקיקה אישרה אתמול (ראשון) את הצעת החוק שתאפשר לאנשים עם מוגבלות פיזית, נפשית ושכלית קשה לעבוד במקומות עבודה פתוחים, בתנאים מיוחדים ובשכר מופחת. הצעת החוק היא חידוש של חקיקה זמנית שהייתה בתוקף בשנים 2007 עד 2017, וכעת מוצע להפוך אותה לחוק קבוע בצירוף התאמות. תזכיר החוק הוגש לפני שנה וחצי, בדצמבר 2021, ולא קודם מאז, עד לישיבת ועדת השרים אתמול.

לפי הצעת החוק, בין המשתקם למקום העבודה לא יתקיימו יחסי עובד-מעביד, והוא יהיה זכאי לתשלום נמוך משמעותית משכר המינימום, שישולם על ידי משרד הכלכלה. עוד נקבע שלמשתקם יישמרו שורה של זכויות המגיעות לעובדים בחוק. בנוסף, מדי שנה ייערך אבחון ליכולות התעסוקתיות של המשתקם, ואם הן יעלו, שכרו יועלה והוא יוכל להשתלב במקום העבודה כעובד.

הצעת החוק גובשה לאחר פסיקה תקדימית של בית הדין הארצי לעבודה מאוקטובר 2021, שהכירה במשוקם שהועסק במפעל מוגן 12 שנים כעובד הזכאי לתשלום שכר מינימום וזכויות סוציאליות. המדינה ערערה על הפסיקה לבג"ץ, בהליך שעדיין מתנהל.

במצב החוקי הנוכחי, ניתן להעסיק אדם משתקם עם מוגבלות במקום עבודה רגיל רק אם היכולת התעסוקתית שלו עולה על 20% ומעלה. היכולת התעסוקתית מחושבת כאחוז מהתפוקה המקובלת לעובד במקום העבודה, לפי אבחון שעורכת זרוע העבודה. במצב זה חלים יחסי עובד מעביד, אך החוק מאפשר לשלם לו שכר מינימום מופחת בהתאם ליכולותיו. אדם עם יכולת תעסוקתית נמוכה יותר יכול לעבוד רק במפעל שיקומי מוגן. הצעת החוק הנוכחית נועדה לאפשר גם העסקה של אנשים בשיקום עם יכולות תעסוקתיות נמוכות מ-20% במקומות עבודה פתוחים.

לפי הצעת החוק, לאחר אבחון ניתן יהיה להעסיק עובד עם יכולת תעסוקתית של אחוז עד 10% ולשלם לו 'גמול תעסוקה' בגובה 10% משכר המינימום (כיום כשלושה שקלים לשעה), ולהעסיק עובד עם יכולת תעסוקתית של 10% עד 19% תמורת גמול תעסוקה בגובה 20% משכר המינימום (כיום כשישה שקלים לשעה). השכר ישולם למעסיק על ידי משרד הכלכלה שיעביר אותו לעובד. חישוב היקף המשרה של משתקם ייעשה לפי 6 שעות תעסוקה ליום, ו-132 שעות תעסוקה לחודש.

למרות פסיקת ביה"ד לעבודה, הצעת החוק קובעת שלא יחולו יחסי עבודה על משתקמים עם יכולת תעסוקתית נמוכה

למרות הפסיקה התקדימית של בית הדין הארצי לעבודה, הצעת החוק הנוכחית שוללת את קיומם של יחסי עבודה בין המשתקמים למעסיקים במקומות עבודה רגילים (שאינם מפעלים מוגנים), אך מקנה למשוקמים את רוב הזכויות הסוציאליות המגיעות לעובד- חופשה שנתית, ימי חג ומועד ויום בחירות, ימי מחלה, דיני שעות עבודה ומנוחה ויום מנוחה שבועי, הפסקות, החזרי נסיעות, הודעה לעובד בדבר תנאי העסקתו וחופשת לידה. החוק המוצע אף נותן סמכות לבית הדין לעבודה לדון בסכסוכים בין המשוקמים המועסקים ומקום העסקתם וכן מוסיף סייגים רלוונטיים לחוק למניעת הטרדה מינית, חוק הביטוח הלאומי, חוק המשטרה, פקודות הבטיחות בעבודה, איסור אפליה וחוק חדלות פרעון.

בזרוע העבודה הסבירו שהעסקת אנשים עם מוגבלות קשה היא תהליך שיקומי שנמצא על רצף שבין עבודה במפעל שיקומי מוגן, דרך העסקה במפעל פתוח בתנאים מיוחדים, ועד העסקה כעובד מן המניין. בדברי ההסבר להצעה נכתב ש"החוק המוצע מאפשר למשתקמים להשתלב בתעסוקה בקהילה, לרכוש מיומנויות הנדרשות לצורך השתלבות מיטבית בעולם וכל זאת תוך הבטחת זכויות מינימאליות, על אף שלא מתקיימים בין הצדדים יחסי עבודה. שילוב ראשוני זה בשוק העבודה מהווה אבן דרך בשיקומו התעסוקתי של האדם עם המוגבלות, ומאפשר לו להמשיך ולהתקדם על פני הרצף התעסוקתי."

עוד מוצע בהצעה שהשר הממונה יוכל להתקין תקנות לעניין מתן מענקים או תמריצים כספיים או אחרים למעסיקים של משתקמים או של מועסקים בעלי יכולת עבודה מופחתת, בהתחשב בין השאר, במשך ההעסקה, בגמול התעסוקה או בשכר העבודה. נוסף על כך, כדי להסיר מכשולים שימנעו העסקת משתקמים, מוצע לקבוע כי מעסיק המבצע התאמות במקום תעסוקה רגיל, אשר נדרשות בשל צרכיו המיוחדים של המשתקם המועסק אצלו, לצורך העסקתו, זכאי להשתתפות המדינה במימון התאמות בהתאם להוראות שיקבע שר הכלכלה והתעשייה בתקנות.

מנגנון הערכה חוזרת ליכולת התעסוקה: 3 הערכות בשלוש שנים

בחוק נקבע מנגנון של ביצוע הערכת יכולת תעסוקה חוזרת למשתקמים, לפי ההצעה, בתום שנה מהאבחון הראשוני תבוצע הערכה חוזרת, והערכה נוספת תבוצע בתוך שנתיים נוספות. זאת מתוך הכרה בכך שתעסוקה במעמד של משתקם יכולה להיות מצב זמני בלבד. בדברי ההסבר מצוין שלמרות שהערכה חוזרת סייעה לשיפור מצבם של משתקמים, היא גורמת גם לחששות וערעור תחושת היציבות, ולכן הוחלט לרווח את ההערכות כך שהמשתקם לא יצטרך לעבור שלושה אבחונים בתוך שנתיים כפי שהיה בחוק הקודם.

לפי הצעת החוק, הערכת יכולת התעסוקה תיקבע באמצעות אבחון במקום התעסוקה של הפונה ותוך השוואה לאדם ללא מוגבלות המבצע את אותו התפקיד, כאשר במהלך האבחון יתבצע איסוף מידע מובנה על התפקיד אותו מבצע המאובחן, וכן יבדקו מדדים שונים לצורך הערכת תפקודו של הפונה במקום העבודה לעומת עובד אחר ללא מוגבלות. החוק לא מגדיר את המדדים, אך נקבע שהשר יוכל לקבוע בתקנות מדדים להערכה.

במשרד העבודה ציינו שבעקבות ביצוע הערכות חוזרות של יכולת התעסוקה בתקופה בה החוק היה בתוקף, שיעור ניכר ממי שהועסקו כמשתקמים שיפרו את שכרם ואת תנאי העסקתם, והפכו לעובדים ביחסי עבודה לפי חוק שכר מינימום ותקנותיו. במשרד אומרים שהחקיקה הזמנית (הוראת השעה) "אפשרה למשתקמים להתחיל את שילובם בתעסוקה ובקהילה ולרכוש כלים, מיומנויות והרגלים שיסייעו להם להתקדם על פני הרצף התעסוקתי."

התאמות לחוקי העבודה וחובת היוועצות

שינויים נוספים ביחס לחוק הקודם הם התאמה של מספר ימי החופשה בתשלום, מספר שעות העבודה בחודש ומשך חופשת הלידה, לתיקוני חקיקה בנושא; וכן התאמה בחוק חדלות פירעון כך שיעגנו את זכויות המשתקמים כאשר המעסיק נכנס למצב של חדלות פירעון. עוד מוצע להוסיף חובת התייעצות עם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ועם ארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, בכל הנוגע להתקנת תקנות לביצוע החוק; לשינוי התוספת הראשונה והשנייה העוסקות בשיעורי גמול התעסוקה ובזכויות נוספות שלהן זכאי המשתקם; ובקביעת נתונים, לרבות מדדים, כלי הערכה ומבחנים, שישמשו להערכת יכולת התעסוקה ודרגתה.

המרכז לעיוור: יש להגדיר מיהם המדריכים והמלווים, ולהחיל יחסי עבודה

המרכז לעיוור בישראל, ארגון הגג של ציבור האנשים עם עיוורון ולקויות ראיה בישראל, הגיש נייר עמדה לטיוטת הצעת החוק, בו פירט מספר בעיות. לפי הארגון, ישנה חשיבות מכרעת למבחן יכולת התעסוקה, וכי יש לכבד ולהחיל את פסק הדין התקדימי של בין הדין הארצי לעבודה בעניין המפעלים המוגנים, וכמשתמע מכך להחיל יחסי עבודה בין המשוקמים למעסיקים. הארגון הדגיש גם כי יש להגדיר בחוק מיהם המדריכים והמלווים של המשוקמים ולהגביל את סמכויותיהם- בטענה כי פעמים רבות מדובר במנהלי עבודה, הנוהגים, לדבריהם, "ביד קשה ושרירות לב" כלפי המשתקמים. עוד מדגיש הארגון כי יש לתת את הדעת לגבי פיקוח ובקרה על האגודות והתאגידים אשר מפעילים וזוכים במכרזים להפעלת המפעלים.