הפסקות החשמל הנרחבות ביום שישי שעבר נבעו מכשל ניהולי. במשק היו יחידות ייצור חשמל בפחם, שיכלו למנוע את הפער בין ייצור החשמל לביקוש, ולאפשר למשק להתמודד עם התקלות שהתרחשו ללא הפסקות חשמל נרחבות – אבל הן לא הופעלו.

כך למשל, אילו הופעלו יחידת ייצור נוספת בתחנת רוטנברג אשקלון ויחידה נוספת בתחנת אורות רבין בחדרה, היה ניתן לספק חשמל בכמות מספקת. זאת למרות שתי תקלות מהותיות בתחנת דליה ובתחנת אשכול שמונעות בגז, השבתות ממושכות של תחנת רדינג לכמה שנים, שיפוץ יחידה בתחנת רוטנברג באשקלון, ירידה של כ-20% בייצור הסולארי בשל האובך ותקלה ממושכת במתקן האגירה בגלבוע שעדיין לא תוקנה.  

אלא שכדי להפעיל את אותן יחידות, שזמן ההתנעה שלהן מהדממה הוא 40-36 שעות, צריך לחזור ליום רביעי שעבר, אז חלה אי-הבנה מצערת בין נגה, חברת ניהול המערכת, לבין חברת החשמל.  

מה שמתקבל בתקשורת כמחדל, בשל אי-הפעלת יחידות ייצור בפחם, מצריך מחשבה נוספת, על המחיר השגרתי של הפעלת יחידות בפחם.  

משק החשמל בישראל חווה ירידה דרמטית ומבורכת בשימוש בפחם מ-80% בעבר לקצת מעל 20% כיום. בשנה שעברה השימוש בפחם עלה מעט, בשל אי-התקנת מספיק יחידות ייצור חדשות ויעילות בגז. בישראל יש 10 יחידות ייצור בפחם. באשקלון יש 4, כולן עם מתקני הפחתת פליטות (סולקנים), ו-6 יחידות בחדרה, 2 עם מתקני הפחתת פליטות, ו-4 ללא מתקנים, שמיועדות להיסגר.   

הפחם הורג בכל יום 

מאז 2015 מתנהל בישראל מאבק סביבתי להפחית את השימוש בפחם תוך לקיחת סיכון מוגבר לרשת החשמל, מפני שלפחם השפעות קשות על הבריאות: זיהום מייצור החשמל, זיהום מאבק הפחם של ערימות הפחם הממתין לשריפה, וזיהום מאפר הפחם. 

לפי חברת נגה, הגבלות המשרד להגנת הסביבה על יחידות מיושנות בגז, הביאו ליותר שריפת פחם בפועל, מה שמגביר את הזיהום ועלות החשמל. במשרד מכחישים השפעה כזו. חמור במיוחד הוא השימוש ביחידות 4-1 בתחנת אורות רבין שדווקא עלה, שהזיהום מהן גבוה פי כמה וכמה מהתחנות הבאות במדרג, יחידות מיושנות בתחנת אשכול שמונעות בגז.

חלק משמעותי מההבדל נובע מזמני ההתנעה הארוכים, שמשתמשים בהם בייצור חשמל מפחם. בזמנים אלו פועלות יחידות הייצור הפחמיות במידה נמוכה וביעילות חשמלית נמוכה, גם בלי ביקוש גבוה במשק, רק כדי שיהיה ניתן להגביר את הייצור תוך זמן קצר בעת ביקושי שיא, אם יעברו סף מסוים. כך, יחידה פחמית יכולה לפעול ימים שלמים, בעבור האפשרות שתהיה חיונית למניעת הפסקות חשמל למשך מספר שעות מצומצם.  

מה ניתן ללמוד מהפסקת החשמל האחרונה? האם נגה טעתה בכך שלא התניעה עוד יחידה במערך הכי מזהם בישראל, וסברה שיהיה ניתן להתמודד בלעדיה עם מזג האוויר הקיצוני? ואם כן, האם זה מעיד על שיקול דעת לקוי של טווח ביטחון קטן מדי במצבים דומים, שלא התרחשו בהם תקלות פתע והרשת עמדה בעומסים? או שאולי התשובה הפוכה – התנעת יחידות פחמיות מעבר לנדרש, הביאה לנזק בריאותי משמעותי של תחלואה ומוות של עשרות אנשים, בשל יתירות עודפת של ייצור חשמל? בעבר לא הייתה לישראל ברירה חוץ מהשימוש בפחם, אך כיום זה כבר לא המצב. 

לא מדובר בהסתכלות של יומיים לאחור, אלא על החלטות בנות 7-5 שנים, שבהן חדלה המדינה לאשר הקמת תחנות כוח בגז וביטלה חלק משמעותי מתוכניות ההקמה. חברת החשמל קיבלה אישור להחליף את יחידות 4-1 בשתי יחידות חדשות בגז, שהקמתן מתעכבת מעל לשנה. גם הסבת יחידות באשקלון לגז לא הצליחה עד כה, ויש ספק עד כמה היא בכלל אפשרית לביצוע בתחנות מאוד ישנות. מדובר בניסיון מסובך להאריך חיי יחידות ישנות, על פני בניית יחידות חדשות ויעילות.  

שינוי זה התרחש בתמיכת המשרד להגנת הסביבה, שטען שיש להפסיק לחלוטין להקים תחנות כוח בגז, ולהקים הספק חדש רק על בסיס אנרגיות מתחדשות בגיבוי מתקני אגירה. לפי בכירים במשק החשמל, מדובר בגישה שאולי טובה על הנייר, ולפעמים אפילו כושלת ברמה התיאורטית.

לבעייתיות בגישה של אנרגיות מתחדשות ומתקני אגירה יש שני מרכיבים מרכזיים. האחד, לישראל אין תוכנית פיתוח מאושרת לרשת ההולכה, וגם התוכנית הקודמת לא בוצעה עד הסוף, מה שמגביל מאוד את היכולת לקלוט עוד ייצור סולארי ברשת, בוודאי בהיקפים הנדרשים. והשני, הוא שהחלפת יחידה פחמית בודדת של 360 מגה-ואט מצריכה הספק סולארי של כ-2,000 מגה-ואט, פי חמישה יותר, ואגירה של כ-1,500 מגה-ואט לשעה.  

בעיית האמינות של החשמל הסולארי

אפשר לסמוך על השמש שתזרח בכל יום, אך קשה יותר לנבא את העננות וגלי האובך. משבר האקלים מזמן עלייה בתדירות של תנאי מזג אוויר קיצוני: גלי קור עם או בלי עננות, גלי חום ואובך של כמה ימים. התרחיש האחרון פוגע בכל רכיבי רשת החשמל – ייצור בכל השיטות, הולכת החשמל ברשת ויכולת ההעמסה של שנאים. האובך מצטבר כאבק על הפאנלים ופוגע בתפוקתם, כך שגם אגירת חשמל רבה עלולה לא להספיק. 

רשות החשמל מחשבת את תרומת האנרגיות המתחדשות להספק המותקן במשק בשליש מההספק המותקן עד 3,600 מגה-ואט, ואפס הספק מותקן מעבר לכך. הרף כבר נחצה, לכן ההספק נספר כ-1,200 מגה-ואט.

לפי עמדת משרד האוצר, שמיוצג במליאת רשות החשמל, מוטב היה להחמיר ולא לספור כלל את הספק האנרגיות המתחדשות, מפני ש"אנרגיות מתחדשות לא מחליפות צורך בתחנות כוח, אלא רק מאפשרות להשתמש בהן פחות שעות". 

פיתוחים טכנולוגיים עתידיים יכולים להביא לאמינות מוגברת. מדובר בעיקר ביכולת אגירת חשמל, שיכולה להפוך את הייצור הסולארי ליציב יותר למשך יותר שעות, וגם שיפורים בניצולת של הפאנלים הסולאריים. תיתכן אפילו הפקת חשמל ברמה נמוכה גם בשעות החשכה בעזרת פאנלים היברידיים. לו היו בישראל יותר מתקני אגירת חשמל, ייתכן שהיה ניתן למנוע את הפסקות החשמל גם בלי שימוש מוגבר בפחם, אך במצב הנוכחי, הפתרון הוא להחליף את השימוש בפחם לחלוטין.  

רק שני פתרונות נותרו

מכיוון שאין לישראל כיום שום חיבור לרשתות חשמל שכנות, גיוון בסוגי האנרגיות המתחדשות או יכולת פוליטית וביטחונית להקים הספק מותקן באנרגיה גרעינית, נותרים לישראל רק שני פתרונות – הגברת הייצור הסולארי והגברת הייצור בגז.  

הפתרון הסביבתי ביותר הוא תוספת ייצור חשמל באנרגיות מתחדשות מגובות באגירה, שיכולות ברוב מצבי השגרה למנוע הפסקות חשמל. עם זאת, ייצור זה דורש גיבוי נוסף באנרגיה מזהמת. הגיבוי הקיים במשק, אם נתעלם מהפחם, מבוסס על תחנות בסולר או תחנות לא יעילות בגז, שזמני ההתנעה שלהן קצרים והן יקרות להפעלה ורוויות זיהום.  

לכן נדרשת גם הקמת תחנות כוח חדשות ויעילות בגז. דגמי הטורבינות החדשים מאפשרים ריבוי התנעות והדממות של הטורבינה במצבים קצרים יותר, עם הפרעה קטנה יותר ליעילות הייצור, והם מותאמים במיוחד לגיבוי ייצור לא רציף באנרגיות מתחדשות.  

הקמת יחידות אלו לא תדחוק החוצה את השימוש בפאנלים סולאריים, שתמיד מקבלים עדיפות בהעמסה ברשת. התועלת המיידית מהתקנה שלהן תהיה אי-הפעלה של צי שלם של יחידות בנות 30, 40 ואף 50 שנה, ושיפור משמעותי באיכות האוויר. מה שבמשרד להגנת הסביבה מתארים כ"קיבוע הגז במשק לשנות דור", הוא הדרך הכי סביבתית להוציא לפנסיה את השימוש בדלקים גרועים בהרבה כמו פחם וסולר. ביחד עם תהליך חשמול התחבורה, מדובר בגמילה מנפט.  

הקמת תחנות כוח בגז אינה החלטה פוליטית פופולרית. היא נושאת השפעה בריאותית שלילית לסביבתה הקרובה בשל זיהום אוויר. עם זאת, תרומתה הבריאותית צפויה להיות חיובית נטו, בזכות אי-השימוש בדלקים יותר מזהמים והרחקת חלק נכבד מהזיהום מאגזוזי המכוניות לארובות תחנות הכוח.  

להגביל את ייצוא הגז 

גם משרד האנרגיה חייב להצטרף למערכה, ולהכריע בעד הגבלת ייצוא הגז, כדי להימנע ממצבים שכבר קרו בעבר, שבהם חסר גז במשק בעוד הייצוא נמשך כסדרו. גם אם מאגרי הגז יורחבו, ויימנע מחסור שעתי בגז, המשרד כיום מתכוון לאשר ייצוא מוגבר של גז, מה שעלול לגרום למחסור מוחלט בתוך כ-15 שנים בלבד.

לא רק שייצוא מוגבר מייקר את הגז במשק המקומי, בשל מחירים גבוהים יותר בחו"ל, הוא גם מקצר את התקופה שבה מחוברים בישראל 3 מאגרי גז שונים, שמתחרים זה בזה ויכולים לגבות זה את זה במצבי חירום. המאגרים הקטנים – תמר וכריש, צפויים להסתיים מוקדם יותר, מה שיהפוך את מאגר לווייתן למונופול גז מוחלט, ללא מתחרים כלל וללא יתירות למקרה של תקלות בהפקה.