בערב שאושרה בו בקריאה הטרומית הצעת החוק לחידוש חוק זכויות הרכישה בדיור הציבורי (הידוע גם בכינוי "חוק המכר"), אחרי סדרה של נאומים מרגשים של חברי כנסת, עלה לפודיום ח"כ מיכאל ביטון (המחנה הממלכתי), מיוזמי חידושו של החוק, וביקש לעצור את השמחה: "מצב הדיור הציבורי בדרך לאסון". בעוד חברי הכנסת הסתובבו במליאה וחיבקו אחד את השני, ביטון, אחד הדוברים הרהוטים והעקביים ביותר בכנסת בנושא הדיור הציבורי, סיפר כיצד משרד השיכון בדרכו לאבד תקציב שאמור לאפשר לו רכישת 1,000 דירות, כעס על קצב הרכישה המגוחך, והלין על מדיניות שכולה הפקרת העניים.

בדקה הנוספת שהתיר לו יו"ר המליאה, ביטון לפתע שינה את הטון. "כבוד שר השיכון, המדינה יכולה להוביל חדשנות ויכולה להגדיל את המלאי משמעותית. זה דורש דמיון. אומץ ובחירה. זה אפשרי".

מול קהל חברי הכנסת המנומנמים, התעקש ביטון לפרוט את חזונו לחידוש הדיור הציבורי: מההיבט הערכי, דיבר על החובה שיש למדינה כלפי אזרחיה המוחלשים. מהיבט הטכני, היישומי, הסביר כיצד הלכה למעשה מפסיקים להתייחס למאבק על הדיור הציבורי כקרב בלימה, והופכים אותו לפתרון לרבים.

"ביקשתי מהשר והכנסת להסתכל על התמונה הגדולה, להבין מדוע הורגים את הדיור הציבורי", אומר ביטון בראיון ל'דבר' בחדרו במשכן הכנסת. אנחנו נפגשים בבוקר אחרי שהמליאה אישרה בקריאה ראשונה את החוק לביטול עילת הסבירות. ההצבעה נמשכה עמוק לתוך הלילה, ורוב הדיבורים במשכן, בין חברי הכנסת, העוזרים שלהם והעובדים הרבים – נסובים בעיקר סביבה.

ביטון מודאג מהרפורמה, אבל נחוש לשוחח על נושאים אחרים, שלדעתו נדחקו לקרן זווית. "אמרתי את הדברים כי אני באמת מאמין שאנחנו הולכים לקראת קטסטרופה בדיור הציבורי. חוק המכר באמת יקטין את מספר הדירות, ואנחנו חייבים לזהות את הכשל הממשלתי ולחשוב על רעיונות לחידוש".

ביטון מרבה לדבר להזכיר את היישוב שנולד בו, גדל בו ועמד בראשו – ירוחם. הוא בן למשפחה גדולה ממרוקו שגדלה בדיור הציבורי של היישוב, וכיהן בראשות המועצה מ-2010 עד 2018. "כולנו ילדי הדיור הציבורי" היה משפט הסיום של נאומו בכנסת.

כיו"ר ועדת הכלכלה בכנסת הקודמת, הוביל עם שר השיכון, זאב אלקין, עצירה של הפינויים והעברת תקציבים לחידוש דירות, ודרש מחברת השיכון עמידר דין וחשבון על המצב המחפיר של הדירות. הוא עושה את זה גם בממשלה הנוכחית, הפעם בתור ראש ועדת הנגב והגליל. ביחד עם חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה, הצליח לייצר מנוף לחץ משמעותי על שר השיכון יצחק גולדקנופף לחדש את חוק המכר. המהלך מנוגד לחלוטין לעמדת משרדי האוצר והשיכון (שעדיין נאבקים בו),  וכנראה גם לדעתו של השר. "החוק הזה הוא עסק חברתי", אומר ביטון.

"התודעה של פורום קהלת אנטי-חברתית ואנטי-אנושית"

הדיונים בוועדת הפנים בהצעת החוק לקראת קריאה ראשונה נמשכים. יו"ר הוועדה, ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה) הבטיח לביטון שיפעל לקדם אותה, אך כנראה במתכונת מצומצמת מהקודמת.

"אדם שכר בית במשך 40 שנה – תן לו לקנות אותו!", אומר ביטון. "בסופו של דבר, אלו 200 אלף השקלים שהוא יאפשר כהון הראשוני למשכנתא של הילדים שלו. אלה אנשים שלא היה להם כלום בחיים, אז פתאום אומרים עליהם שהם טייקונים!?" דבריו מכוונים למאמר דעה שהתפרסם עליו ועל ח"כ קטי שטרית (הליכוד) על ידי חוקרים בפורם קהלת, שטענו עליו שהוא מעשיר דיירי דיור ציבורי. "קהלת הופכים את העניים למניפולטורים, לעשירים שמקבלים במתנה בית".

"עם השנים, ראיתי איך קהלת החדירו לאט-לאט זרועות עמוק לתוך הכנסת ולממשלה. במסווה של לובי, הם הכניסו נציגים לוועדות שטענו שהם עומדים בראשי פורומים למען אזרחים. כסף גדול כמו שיש להם משנה תודעה של פוליטיקאים"

ביטון זוכר בדיוק מתי נתקל בשם קהלת בפעם הראשונה. סביב 2015, הפורום הימני הפיץ לראשי הערים בישראל כתב עת עם סדרת מאמרים שביקשה לקדם את צמצום מקומה של המדינה בהקצאות הכלכליות לרשויות המקומיות. באותם ימים הוא עמד בראש צעדת השוויון לירושלים, שביקשה מהמדינה להוביל תקצוב דיפרנציאלי בין הרשויות, שיצמצם את הפערים בהשקעה בחינוך בין המרכז לפריפריה.

"הרוח האנטי-חברתית ריחפה שם מעל הכול", אומר ביטון. "עם השנים, ראיתי איך הם החדירו לאט-לאט זרועות עמוק לתוך הכנסת ולממשלה. במסווה של לובי, הם הכניסו נציגים לוועדות שטענו שהם עומדים בראשי פורומים למען אזרחים. כסף גדול כמו שיש להם משנה תודעה של פוליטיקאים. זו תודעה אנטי-חברתית ואנטי-אנושית שמבקשת לפרק את המדינה לגורמים. מי נותן להם פייט? אנחנו רואים איך פילנתרופיה ישראלית באה למחאה. זה יפה מאוד. אבל הכסף הגדול הזה גם צריך להיות מופנה לכוח שיעמיד את קהלת במקום".

דווקא סביב הסיפור הכלכלי, רבים בציבור הליברלי, ראשי משק, עיתונים – היו איתם.

"לא נכון. אני בעד שוק חופשי, אבל אני גם בעד לדאוג לחלשים ביותר. אני לא מציע קומוניזם – אבל מה שהם מציעים זה קפיטליזם חזירי. אנחנו מדינה עם רווחי ענק שעומדת מול עניים שמצבם לא משתפר בשום תחום – הדיור נהיה בלתי ניתן להשגה, הכסף שמשלמים על חינוך פרטי ובריאות הולך וגדל. יש פערים עצומים באיכות השירות בין הפריפריה למרכז. המדינה צומחת, מתייצבת – אבל המצב של החלשים בחברה נהיה רק גרוע יותר. והרוח של כל זה – זו הרוח של קהלת.

"אני מוכן לדבר עם כל אחד, מוכן לשנות את עמדותיי – אבל פה יש סיפור אחר. אני לא יכול לסבול את זה שיש תשובה מראש לכל בעיה בלי ניתוח עומק. הם תמיד יודעים בדיוק את הפתרון – להוריד מכסים, להוריד מסים, שוק חופשי – כמו אקסיומות.

"העולם לא מוריד היום מכסים בקלות על חקלאות. אין שוק חופשי בבנקאות, ולכן צריכה להיות רגולציה מטורפת. אין שוק חופשי ברשתות המזון. 5-4 ענקיות שולטות בכל המערכת עם חברות שהן מחביאות בהן רווחי שיא. העושר של כל בעלי הרשתות רק התעצם בעשור האחרון. אבל החקלאים לא נהיו עשירים יותר, חלקם אפילו פשטו רגל".

קהלת קוראים לך בזבזן וחסר אחריות.
"אני לא מקבל את זה. בתור ראש עיר הגדלתי הוצאות, ובמקביל הגדלתי הכנסות. הצלחתי להביא לאיזון תקציבי יישוב ברמת סוציו-אקונומית 4-3. זו בחירה ניהולית וערכית, אבל יותר מכל יש פה חשיבה יצירתית כלכלית – שימוש נכון בכספי מדינה. לא הכול זה רק להוציא יותר כסף. להוציא ילד מהבית לפנימייה עולה בין 100 ל-200 אלף שקלים בשנה. תן לעירייה 30-20 אלף שקלים לבנות תוכנית למקרים לא-קיצוניים, והיא תדע להשאיר אותו בקהילה. זה נכון חינוכית, וזה גם חיסכון של 70 אלף שקלים למדינה. אם מזניחים –מגדילים את מספר האנשים בכלא שהיו נוער בסיכון שלא דאגו לו. אסיר עולה למדינה 400-300 אלף שקלים בשנה".

לחשוב באופן יצירתי לטווח הארוך לא אופייני לממשלות ישראל.
"אבל אתה חייב. ברור שפוליטיקאי רוצה הישגים לטווח הקצר כי חייו הפוליטיים בקדנציה קצרים. אבל אם הוא רק בטווח הקצר, הוא יסתפק בגימיקים. הציבור לא טיפש ויודע להגיד שזה בלוף. הציבור יודע להעריך פוליטיקאי שנגע ברצינות בנושא ושינה אותו טוטאלית, לדורות".

"היינו מדינה ענייה עם מאות אלפי דירות ציבוריות, והיום אנחנו עשירים, ויש לנו רבע מזה"

בתור השר לעניינים אזרחיים במשרד הביטחון, הוביל ביטון עם שר הביטחון דאז, בני גנץ, את רפורמת "נפש אחת". בעקבות האירוע הטרגי שבו איציק סעידיאן, נכה צה"ל הלום קרב, הצית עצמו מול משרדי אגף השיקום במחאה על היחס לנכי צה"ל, ביטון וגנץ סללו את הדרך לשינוי הקריטריונים, כך שתהליך ההכרה בנכות הפך לפשוט יותר, התווספו תקנים והוקם מענה ייחודי לנכי הנפש שהיו חסרים עד אז. חלק מהמענים והשינויים ניתנו באופן מיידי, וחלקם הפכו לחוקים לאחר מכן. ״שר שהיה רוצה להעביר מהלך דרמטי כזה בשיכון היה אומר לך שבזכותו נוספו למאגר דירות הדיור הציבורי 3,000 דירות כל שנה".

איך תביא 3,000? ב-2022 משרד השיכון רכש בקושי 230 דירות.
"אי אפשר לרכוש במחירים של היום בשוק החופשי 3,000 דירות בשנה, זה היה עולה כ-6 מיליארד שקלים. אבל יש פתרונות, למדינה נכסים קיימים, דרך התחדשות עירונית אפשר להגדיל יחידות. זה קורה היום, אבל מעט ורע. הסיפור של מרכז הקליטה בשכונת גילה למשל. בונים שם 1,000 דירות חדשות על מתחם של 200 דירות ציבוריות. מגדילים את המקום פי חמישה, אבל משאירים אותו מספר של דירות ציבוריות כפי שהיה לפני החידוש".

עמידר ומשרד השיכון אומרים שבכספי המכירות ירכשו במקום אחר.
"זה בלוף על בלוף. אובייקטיבית שום חוק או תקנה לא מונעים מהם להגדיל את מלאי הדיור הציבורי במתחם. הם לא מגדילים אותו כי בעומק הם אומרים לעצמם שזה יפגע באטרקטיביות של הפרויקט. זה כל הסיפור. התחדשות עירונית? זה למעמד ביניים ומעלה. מה אתה מביא לי לפה את האנשים של הדיור הציבורי?"

"ממשלה יודעת למכור דירות במחיר מופחת. היא מאפשרת מכירת דירה במיליון שקלים בפריפריה. למה לא להורות לעמידר לרכוש את הדירות בפרויקטים האלה במקום לקנות ב-2.4 מיליון שקלים בשוק החופשי? שחס ושלום לא יהיו 4% דיור ציבורי בפרויקט שיפגעו ב'יוקרה' של הפרויקט?"

אז המאבק פה הוא מול הקבלנים האלה?
"לא. הוא מול מדיניות הממשלה, שמיואשת מלעשות מעשים נכונים בדיור בכלל, ובדיור הציבורי בפרט".

מיואשת או לא רוצה?
"מיואשת ולא רוצה. היא עוינת את הדיור הציבורי. חלקים באוצר שמחים שהוא הולך ודועך. היינו מדינה ענייה עם מאות אלפי דירות ציבוריות, והיום אנחנו עשירים, ויש לנו רבע ממה שידענו לעשות כשהיינו עניים. מי בכלל קבע שדיור ציבורי זה לעניים? למה לא לעשות 20 אלף לסטודנטים, 30 אלף לזוגות צעירים בחמש השנים הראשונות? מי קבע שזו קללה לעניים?"

"הכול שאלה של אם פגשת עניים וחיית בקרבם. זה משפיע מאוד על קבלת ההחלטות"

ביטון מעורה היטב במה שמתרחש כיום בעולם בתחום הדיור הציבורי. הרעיונות שהציע, שחורגים לחלוטין מקו המחשבה של משרד השיכון, נשענים על המדיניות הבריטית, ההולנדית ואפילו האמריקאית – בשילוב המערכות שפועלות כבר כיום בישראל, כמו מחיר למשתכן או הדרך שבונים בה בסיסיים צבאיים.

"ממשלה יודעת למכור דירות במחיר מופחת. היא מאפשרת מכירת דירה במיליון שקלים בפריפריה. למה לא להורות לעמידר לרכוש את הדירות בפרויקטים האלה במקום לקנות ב-2.4 מיליון שקלים בשוק החופשי? שחס ושלום לא יהיו 4% דיור ציבורי בפרויקט שיפגעו ב'יוקרה' של הפרויקט? במקום זה המדינה נותנת 2 מיליארד שקלים סיוע בשכר דירה, שלא באמת עוזר כי הוא מנוצל על ידי המשכיר שמייקר לנזקק לסיוע את הדירה. למה שלא נשכיר בעצמנו את הדירות? המדינה יכולה לגשת לקבלן ולהגיד לו שהיא תשכור ממנו עכשיו במשך 20 שנה דירות, או לעשות את זה בשיטת BOT (שותפות בנייה בין המדינה לשוק הפרטי)".

הצעתו של ביטון פשוטה להבנה, ולטענתו, גם כדאית מאוד לקבלנים. תמורת השקעה התחלתית של המדינה בבניית מבנה דירות ותשלום דמי שכירות מוגדלים לקבלנים בפריסה לאורך שנים – המדינה תצליח גם לספק דיור במחיר מוזל ממחירי השוק, וגם להמשיך להחזיק בנכסים שלה לטווח הארוך. "לא המצאנו שום דבר – בעמיגור כבר עושים את זה. הרי מה הם אומרים? במקום לתת את הכסף לקשיש, תביא אותו לנו, נבנה מגדל, ניתן מענה לקשיש – ובסופו של דבר הנכס יישאר אצלנו ובעתיד גם יהיה רווחי".

אתה מציג את זה כאילו מדובר במחסום יצירתי, אבל לא נראה שהמדינה רוצה בזה בכלל.
"האוצר התייאש ורוצה להרוג את זה. הם רואים את ההתנהלות של עמידר ומה שהיא עושה עם הדירות ואומרים: למה שנשים כסף בדבר חולני כזה? עדיף להרוג. לכן אנחנו צריכים ממשלה שתרצה את זה, ואנשי מקצוע שמאמינים בזה. לצאת לעולם ללמוד. 3,000 דירות בשנה זה 50 אלף דירות תוך 20 שנה. אנחנו במגמה של דעיכה, אבל יכולה להיות גם מגמה של תקומה".

ממשלה שתרצה דבר כזה תצליח להניע משרדים שלא מעוניינים בו?
"כן. בוודאות. זה נושא שאין לו מנהיגות פוליטית. יואב גלנט כשר השיכון וז'קי לוי כסגנו היו מאוד יצירתיים והתחילו לטפל בזה. גם בתחזוקה, גם בשיקום שכונות – הם הביאו רעיונות. זה הניע את המשרדים, אבל אחרי שהם הלכו, הרגו את זה. זה לא התקבע ולא התייצב".

"מצביעי יש עתיד וכחול לבן מאופיינים במעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר. אלו שרוצים את הרפורמה – החרדים, העניים, הליכודניקים הלא עשירים – הם במעמד הסוציו-אקונומי הנמוך. אפשר לפתור את המתח הזה רק אם אתה דואג לכולם"

הנתונים תומכים בדברי ביטון. 2015, השנה בה גלנט נכנס למשרד. תוך שנתיים התגבשה תכנית מקיפה לרכישה מואצת של דירות, וב-2018 הייתה שנת השיא ברכישת דירות מזה עשורים – כמעט 1,000 דירות נרכשו בשנה אחת. אחרי שלוש שנים, כשכבר לא היו במשרד  – נרכשו פחות מ-50. אבל ביטון אופטימי, ולדעתו, העובדה שהקואליציה והאופוזיציה הצליחו באחת התקופות המשוסעות ביותר בין חלקי הבית להגיע להסכמה – מדגישה שהאופק החברתי-כלכלי יכול להביא לשינוי. "אני חושב שיעקב אשר הוא אדם שיש בו רגישות חברתית, והוא יקדם את החוק. אני מוצא הרבה פעמים ברית בקרב חרדים בסוגיות חברתיות. בסוף הם רואים את מצוקת האדם העני שהם פוגשים ברחוב. הכול שאלה של אם פגשת עניים וחיית בקרבם. זה משפיע מאוד על קבלת ההחלטות".

מחוץ לחדר האוכל של חברי הכנסת, ניגש לביטון פעיל ליכוד ומראה סרטון מוועדת הצעירים שבו נעמה לזימי (העבודה) קטעה את דבריו של נציג מחאת ההייטקסטים, לאחר שהעיר הערה גזענית על מרוקאים. "מיכאל, זה מה שהם חושבים עלינו", אומר הפעיל. "כל הכבוד שהיא סתמה לו את הפה", עונה ביטון.

פעילים חברתיים מבקרים את המחאה נגד הרפורמה המשפטית על כך שהיא לא נוגעת בנושאים חברתיים, ורחוקה מהמצוקות של רבים בציבור.
"זה נכון. המחאה עוסקת בעולם המשפט, אבל היא מראה גם את המתחים בחברה הישראלית, שהם סוציו-אקונומיים. זה מאפיין את המפלגות שמשתתפות במחאה – מעמד ביניים ומעלה, עם בודדים פה ושם. מצביעי יש עתיד וכחול לבן מאופיינים במעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר. אלו שרוצים את הרפורמה – החרדים, העניים, הליכודניקים הלא עשירים – הם במעמד הסוציו-אקונומי הנמוך.

"אפשר לפתור את המתח הזה רק אם אתה דואג לכולם. שלא יהיה מצב שלאדם לא תהיה קורת גג. שזוג צעיר יוכל לרכוש פה בית. שיותר בפריפריה יתקבלו ל-8200 ויותר תל אביבים יגיעו לגולני – אבל גם שהאנשים ירצו לגור בשכונה שלהם עם בני כל הזהויות והמעמדות. כמו בירוחם".