שר האנרגיה ישראל כ"ץ מבטיח שלמרות הייצוא, מאגרי הגז יספקו גז לצרכי המשק עד 2048. זאת בזמן שישראל תיזדקק לגז לפחות 2-3 עשורים לאחר מכן. דווקא מניעת יצוא הגז יכולה להבטיח לישראל את הצרכים לאותם עשורים, אך כ"ץ מתכוון לאשר את הייצוא המאסיבי בקרוב מאוד, ללא קיום עדכון נדרש למדיניות היצוא. בתנאי יצוא מאסיבי, גם האספקה עד שנת 2048 מוטלת בספק.

לפי פרסום ב-NEWS1 השר מתכוון להגיש את החלופות והתוכניות לראש הממשלה, אך לא לציבור הישראלי. בהחלטות וועדת צמח לגבי מדיניות היצוא (2013) נקבע כי עדכון למדיניות צריך להתקיים כל 5 שנים. עדכון כזה נעשה ב-2018, וטיוטת עדכון נוספת ב-2021, אך שרת האנרגיה דאז – קארין אלהרר (יש עתיד) לא רצתה להביא אותן לדיון בממשלה, מה שהביא את ישראל לשנת 2023 ללא עדכון מתבקש, וללא פרסום לציבור של תחזיות עדכניות והסברים של החלופות השונות.

לוביסטים נגד כלכלת ישראל. אחרי שנלחמו וכשלו במשימה להשאיר את הגז במים – עכשיו מנסים להלך אימים כדי למנוע מאיתנו להגדיל את הייצוא ולהכניס לקופת המדינה מיליארדים שיבטיחו את עוצמתנו. מצטער לוביסטים יקרים, אני בצד של אזרחי ישראל.

— ישראל כ”ץ Israel Katz (@Israel_katz) August 2, 2023

בתגובה למחאה על הכוונה לאשר יצוא מאסיבי, השר כתב בטוויטר בשבוע שעבר:  "מצטער לוביסטים יקרים. אני בצד של אזרחי ישראל", אך לא פירט למה האינטרס הישראלי הוא קבלת כסף בשנים הקרובות, תמורת מחסור עתידי בגז. ניסוח כזה נראה דווקא מיושר עם האינטרס של הלוביסטים של חברות הגז.

למשרד האנרגיה חסרים כלים בהתמודדות עם חברות הגז

במשרד האנרגיה קיים מלכוד. עד כה, מדיניות הגז של ישראל נשענה על מתן הקלות והטבות לחברות הגז, כאשר ההשקעה המדינתית הישראלית הייתה מוגבלת למעטפת בטחונית ולצנרת הגז הפנים-ארצית של חברת נתג"ז. כל ההשקעה והפיתוח של שדות הגז עצמם היה מוטל על חברות הגז, בעוד המדינה משמשת כגובת מסים בלבד, לא כמשקיעה ולא כלקוחה.

כשהמשרד מחזיק כמעט אך ורק ב"שריר" הרגולטורי, האינטרס הלאומי נמצא במלכוד. אם למשל, המשרד יטיל איסור על יצוא נוסף של גז, חברות הגז עלולות להסתפק בכושר ההפקה הנוכחי של המאגרים, מה שיביא בודאות למחסור בגז בישראל בתוך מספר שנים. לכן, כדי לעודד את החברות להשקיע מיליארדי דולרים בקידוח בארות חדשות וצנרת חדשה כדי לשדרג את האספקה לישראל, השר מתכוון להתיר יצוא מאסיבי של גז, מה שייצר את התרחיש האופטימלי מבחינת חברות הגז – למכור כמה שיותר גז, כמה שיותר מהר, בכמה שיותר כסף. האינטרס הישראלי – שימור כמות גז מספיקה לשוק המקומי גם לשנות ה-60 וה-70 במאה הנוכחית אם לא מעבר לכך – נותר יתום.

אסדת הגז הצפה של מאגר כריש (צילום: חברת אנרג׳יאן)

חולשת המדינה מול חברות הגז נובעת מכמה החלטות מדיניות: המדינה אינה מחזיקה בבעלות על חזקות הגז עצמן, היא לא משתתפת בהוצאות הפיתוח ולא זכאית לרווחים. אין למדינה חברת ביצוע מקצועית שיכולה לפתח את המאגרים עצמם, כמו מפתחת המאגרים נובל אנרג'י, אותה רכשה חברת שברון – מה שמוביל לתלות בידע המקצועי של נובל ושברון. אין למדינה גם שליטה שליטה ברכש הגז מהמאגרים, תוך מכירתו הלאה בהתאם לאינטרסים הלאומיים.

בינתיים, השר ישראל כץ מסתפק בהבטחות על כך שלא יחסר גז למשק הישראלי. ההבטחות הללו נראות בינתיים חלולות, משום שהן לא מלוות בשום ניתוח ציבורי וגלוי של צרכי המשק ושל תפוקת מאגרי הגז, עם הגבלות על יצוא הגז.

לייצוא גז כעת יש יתרונות ברמה האזורית והאסטרטגית: אירופה פועלת לגמילה מגז, וזקוקה למקורות חלופיים לגז רוסי בשנים הקרובות. מנגד, במצרים יש הפסקות חשמל שגרתיות בשל החלטה "להרעיב" את משק החשמל במדינה מגז, כדי לייצא כמה שיותר ממנו תמורת מטבע חוץ, החיוני לתזונת המדינה, שהיא גם יבואנית החיטה הגדולה בעולם. תוספת גז מישראל תוכל לאפשר למצרים לייצב את אספקת החשמל, אם כי בניית תשתיות יצוא מעבר לקיים מצריכה כמה שנים להשלמה.

ההצלחה בהליך התחרותי הרביעי לחיפושי גז לישראל, בעזרתו הגיעו כמה חברות גז חדשות לבצע חיפושי גז בים התיכון לא מבשרת בפני עצמה טובות למשק המקומי כי בכוונת משרד האנרגיה לא להטיל כל מגבלת יצוא על גילויי גז חדשים. כיום ישראל מבצעת שמירת מכסה לטווח הארוך של גז למשק המקומי, שמספיקה עד ראשית שנות ה-40 , אך לא קובעת מגבלות יצוא כוללות ויממתיות, שימנעו מחסור זמני בגז. כל מחסור כזה, מחייב שימוש בסולר או בפחם, מה שמייקר את החשמל בישראל ומגביר את זיהום האוויר.

יצוא גז יכול להעשיר את קופת המדינה מהר יותר בכספי המסים של הגז, אך הוא גם מפורר את התחרות בשוק המקומי ומייקר את חשבון החשמל של האזרחים.

אין חלופות על השולחן

עד היום, במשרד האנרגיה מתחבאים מאחורי טענת ה"כדאיות הכלכלית" של חברות הגז, מבלי לפרסם נתונים כלשהם מה פירושה של כדאיות כזו, וההבדל בינה לבין מיקסום קיצוני של רווחים על חשבון עתיד משק הגז הישראלי. אם יצוא של כ-180 BCM ממאגר לוויתן מספק אותה, מדוע לא להסתפק ב-90 או ב-30 ? לחילופין, מדוע שלא תספק מדינת ישראל התחייבות עתידית לרכש הגז בכוונה לספק אותו לשוק המקומי, במקום לייצא אותו?

שמירת גז לשוק המקומי גם מקטינה באופן דרמטי את ההוצאות הנדרשות של חברות הגז, שכן הפיתוח הדרוש לאספקה כזו זול בהרבה מהפיתוח הדרוש ליצוא מאסיבי. כך למשל, הגדלת הפקה קטנה במאגר לוויתן, שמתוכננת לשנת 2025, עולה כ-500 מליון דולר בהוצאות פיתוח. הקמת מתקן הנזלת גז ליצוא בינלאומי צפויה לעלות פי 9 או 10 ולהימשך כמה שנים נוספות.

יצוא גז במקום היי-טק

במשרד האוצר מבינים את הסכנה שבייצוא מאסיבי של גז, ופנו למשרד האנרגיה בבקשה לעכב את ההחלטות עד לקיום דיון מחודש במדיניות היצוא, שאמור להתרחש השנה, אך לא נעשה עד כה.

יוגב גרדוס, הממונה על אגף התקציבים. באוצר מבינים את הסכנה שבייצוא מאסיבי של גז (צילום: אתר הכנסת)

השר כץ, נפנף את עמדת האוצר, בכך שהסמכות נמצאת אצלו. שר האוצר סמוטריץ' אמנם פנה לראש הממשלה בבקשה לעכב את ההחלטה, אך בסמוך לכך נכנס למלכוד רטורי מול חברות דירוג האשראי ובנקים בינלאומיים, ביחס להורדת דירוג ההשקעה של ישראל כתוצאה ישירה של החקיקה להחלשת מערכת המשפט. סמוטריץ' ונתניהו הצהירו במשותף כי ישראל תגדיל את יצוא הגז, מה שיגביר את החוסן הכלכלי של המדינה.

השילוב בין החקיקה לבין יצוא הגז מהווה שינוי כיוון בכלכלת ישראל, לכיוון של מדינות נחשלות יותר, שאין בהן כמעט תעשייות עלית, אך יש בהן יצוא של משאבי טבע.

השר כ"ץ עצמו אמור לסיים את תפקידו תוך כמה חודשים כחלק מהסכמי הרוטציה שליוו את הקמת הממשלה, אך אינו נרתע משימוש בכהונתו הקצרה למתן אישורי יצוא גז מאסיביים תוך ימים ספורים, שיפגעו בעתיד האנרגטי של ישראל עשורים קדימה. ההחלטה תגיע בקרוב לראש הממשלה נתניהו, שיידרש גם הוא לנקוט עמדה בסוגייה.

אסדת הגז הצפה של מאגר כריש (צילום: משרד האנרגיה)

תגובת משרד האנרגיה: "משק הגז הטבעי מתוכנן לאופק של 25 שנה, מעבר לזה אין ודאות"

בתגובה לפניית "דבר" לשר האנרגיה לא התקבלה תשובה לשאלה כיצד תיתכן אספקת גז שוטפת למשק הישראלי עד שנת 2048, אך נמסר כי "ההערכות השונות, בהן אלו של משרד האוצר, מבוססות על נתונים חלקיים שלוקטו, ככל הנראה, ממקורות שונים ולא על מידע עדכני ומהימן. לעומת זאת, משרד האנרגיה והתשתיות צפוי לקבל החלטות שקולות לטובת המשק על בסיס תחזיות היצע וביקוש מפורטות ומקצועיות, על בסיס מידע רשמי הן של תחזיות הביקוש, הן של יכולת ההפקה והן של היקף המאגרים".

הסיבה לקידום מדיניות עד שנת 2048 בלבד הוסברה כך: "בהתאם למדיניות הממשלה, משק הגז הטבעי מתוכנן לאופק של 25 שנה, כיוון שמעבר לאופק זה תמונת ההיצע והביקוש מתאפיינת באי וודאות גבוהה מאוד. בטווח זמן זה צפוים שינויים, גילויים ופיתוחים נרחבים מאוד במשק האנרגיה הישראלי הן בתחום מקורות האנרגיה הקונבנציונאליים הן במקורות מתחדשים והן במקורות מתחדשים מחוץ לגבולות ישראל. עוד נזכיר כי מדיניות המשרד היא שגז טבעי ישמש כדלק מעבר בעת תהליך המעבר לאנרגיות מתחדשות, אשר צפויות לספק את עיקר צרכי האנרגיה של המשק בטווח הארוך".

לגבי מתן אישורי יצוא לפני בחינה מחדש 5 שנתית של מדיניות היצוא נמסר כי "ההחלטות שיתקבלו מהוות יישום של המדיניות שנקבעה ביחס למאגרי תמר ולוויתן בוועדת צמח, אושררה בוועדת אדירי 1, והביאה להישגים כלכליים וגיאופוליטיים אדירים. החלטות הממשלה הסמיכו את משרד האנרגיה והתשתיות לתת אישורי ייצוא בכפוף למדיניות שאושרה, וכך בכוונתנו לעשות, באופן המבטיח למשק את כמות הגז הטבעי הדרושה לו. בהמשך השנה תכונס הוועדה, אשר לפי החלטת הממשלה נדרשת לעסוק בתגליות חדשות בלבד, וצפויה להגיש המלצותיה בראשית שנת העבודה 2024".