"ייצוא הגז לא יבוא על חשבון האספקה המקומית", אמר שר האנרגיה ישראל כ"ץ (הליכוד) בישיבת ועדת הכנסת המיוחדת לפיקוח על קרן אזרחי ישראל, שכמעט כלל הכנסותיה מגיעות ממיסוי על גז.

לדבריו, "אנחנו מבטיחים את האספקה המקומית בכל החלטה שלא תהיה לגבי ייצוא. הדבר הראשון הוא הגדלת ההפקה, מה שמבטיח את צרכי השוק המקומי ומהעודף אפשר גם להגדיל ייצוא". עם זאת, השר לא התייחס לטענות על השפעות שליליות אחרות של יצוא הגז, כמו הפחתת התחרות במשק המקומי ותלות ביבוא גז בתוך 15-20 שנה.  

כ״ץ ציין גם את המצב העגום של אנרגיות מתחדשות בישראל. לדבריו, "פחות מ-10% מיצור החשמל בישראל מופק מאנרגיות מתחדשות. במצרים זה מעל 20% ובהודו זה כבר מעל 40%". לטענת רשות החשמל, ישראל כבר עברה בשנה שעברה את רף ה-10%, אם כי לפי קריטריון נח יותר מהקריטריון בו התחייבה ישראל באופן בינלאומי כנגזרת של הסכמי פריז, שלא מסתיר פיגור של שנתיים. 

"אני מגבש תכנית לאומית לאנרגיה מתחדשת בכל ההיבטים. סעיף מרכזי הוא שהנגב ובקעת הירדן יהפכו לירוקים. יש שם שילוב של שטח ושמש. אם בנגב שמדרום לבאר שבע, שזה 60% משטח המדינה, אם שם לא נפרשו מערכות סולאריות בקנה מידה רחב, כשלנו מבחינה ציונית ומבחינה אנרגטית. אנחנו בפיגור במשאב הזה".  

השר ציין כי פנה גם לשר הביטחון לגבי שטחים בנגב שהם שטחי אימונים בחלקם, וכיום מנועים מלשמש למטרת שדות סולאריים. השר התייחס הרחבת ההקצאה של המועצה הארצית על תכנון שדות סולאריים בשטחים פתוחים ואמר כי "מי שרוצה שאנרגיה ירוקה תחליף את הגז, ולא רוצה לתפוס שטחים פתוחים, שכולם כבר פלשו אליהם, זה לא הולך ביחד".  

אישור תוכניות סולאריות (נתוני משרד התכנון)

משרד האנרגיה: הפקת הגז תלויה בייצוא 

לפי משרד האנרגיה, חברות הגז מתכננות השקעה של 18 מיליארד דולר במשק הגז, כאשר רוב הכסף מיועד להגדלת ההפקה דרך קידוח בארות נוספות והנחת צנרת נוספת בשדות הגז הקיימים.  

לטענת המשרד, הביקוש המקומי לגז לא מצדיק את ההשקעות הללו, ולכן יש הכרח במתן אישורי ייצוא גז, כדי לאפשר לחברות הגז לממן את ההשקעות הנדרשות. אלא שחלק גדול מההשקעות לא מוקדש דווקא להרחבת ההפקה בפני עצמה, אלא לתשתיות ייצוא.  

פרויקט האיסט-מד, אם ייצא לפועל, צפוי לעלות כ-6-7 מיליארד דולר. פרויקט יצוא אפשרי אחר, של אסדת הנזלת גז צפה (FLNG) צפוי לעלות סכום דומה – אף כי מנכ"ל חברת ניו-מד אנרג'י יוסי אבו, ציין באותה ועדה השנה כי עלותו צפויה להיות 5 מיליארד דולר בלבד.

השר ציין כי "האיסט-מד הוא פרויקט ביוזמה אירופאי שהם אמרו שהם מעוניינים בו, אבל הוא מתקדם בעצלתיים. אנחנו יכולים לחבר צינור לאירופה, או לחבר צינור לקפריסין ולבצע הנזלה שם, או לייצא גז ב-FLNG, כמו שהמצרים מייצאים כיום גז ישראלי". עוד אמר השר, כי "המצרים רוצים עוד, האירופאים רוצים בצורה זו או אחרת. אין ספק שיש כאן ערך כלכלי. ככל שנייצא יותר מישראל ולא דרך צדדים שלישיים, ההכנסות של ישראל יגדלו".  

עוד ציין השר כי אם תצליח התכנית לאחסן גז במאגרי גז שכבר התרוקנו, כמו מאגר "ים תטיס" הימי ומאגר "זהר" היבשתי ליד ערד, הם יוכלו ביחד לאחסן כמות גז שתספיק למשק המקומי של קרוב לשבועיים ותוכל להגביר את הביטחון האנרגטי במצבי חירום, בהם אסדות הגז של המאגרים הפעילים יושבתו.  

חן בר יוסף, ממנהל הדלק ואוצרות הטבע במשרד האנרגיה הסביר את התמיכה הגורפת של המשרד ביצוא גז כך: "אמנם הביקוש במשק המקומי גדל, אבל לאט. אם לא נייצא גז, הרחבת ההפקה לא תשתלם מספיק לחברות הגז, ואז התלות שלנו ביבוא תגיע הרבה יותר מהר".  

לובי 99: "יצוא הגז יבטל את היתרונות שתגליות הגז הסבו למשק המקומי" 

לינור דויטש מארגון "לובי 99", טענה כי מדיניות יצוא הגז תוביל בתוך 15-20 שנה לתלות ביבוא גז. מצב זה יבטל את היתרונות הכלכליים שהסבו עד כה תגליות הגז למשק המקומי – בעיקר בדמות חיסכון בפחם ובסולר, וכן באמצעות מחיר יציב. בנייר עמדה שהפיק הארגון נטען כי יצוא הגז כבר היום פוגע בתחרות במשק המקומי ומייקר בפועל את הגז. גם ועדת המחירים הממשלתית במשרד האוצר הגיעה למסקנה דומה כבר בשנה שעברה.  

במשרד האנרגיה לא רוצים להגביל ייצוא ממאגרים קיימים 

בסוף יוני גם אגף התקציבים באוצר קרא למשרד האנרגיה שלא להעניק עוד היתרי יצוא גז, בטרם דיון מחודש במדיניות היצוא. בסתירה לכך, במשרד האנרגיה נשענים על החלטת ממשלה משנת 2019, לפיה הדיון הבא במדיניות היצוא יעסוק רק בתגליות גז חדשות, ולא בשדות הגז הקיימים. עמדה זו מיישרת קו בצורה ברורה עם האינטרסים של חברות הגז.  

תמיכה ביצוא מוגבר, לא רק שמפחיתה תחרות ומעלה את המחירים בשוק המקומי, אלא שגם אין בה מענה למחסור החלקי בגז שיחל להיווצר בשוק המקומי גם אחרי הגברת ההפקה בעוד 15-20 שנה.  

המדיניות הנוכחית מבוססת על התקווה של מציאת תגליות גז נוספות, אף כי אין שום ודאות כי יימצאו עוד כאלו בכמויות מסחריות.  

יש חלופות לתלות באינטרס של חברות הגז 

השר ופקידיו ממשרד האנרגיה הציגו את התמיכה ביצוא כהכרח שנובע משיקולי הכדאיות הכלכלית של חברות הגז, בלעדיהן לא יושקעו הכספים בפיתוח, אך לא התייחס כלל לחלופות אחרות.  

חלופה אחת למשל, של מדיניות מוכוונת המשק המקומי עשויה להיות הגבלת היצוא, תוך מציאת פתרונות חלופיים לסוגיית מימון תכניות הפיתוח של מאגרי הגז. במקרה הפשוט, המדינה יכולה לספק ערבויות למימון פרויקטים אלו, אך עקרונית ישנן גם אפשרויות מימון ציבורי נוספות. המדינה יכולה להקצות כספים מתקציב המדינה כהלוואות לחברות הגז או לדחות תשלומי מס לחברות הגז בכמה שנים לטובת ההשקעות הנדרשות בפיתוח המאגרים.  

מדיניות אפשרית נוספת, המקובלת למשל בנורבגיה, היא רכישת הנתח העיקרי בזכויות במאגרי הגז באמצעות חברה ממשלתית. באופן זה, הציבור הישראלי נושא בעיקר הנטל של הוצאות הפיתוח, אך גם הופך להיות זה שזכאי כמעט בכל התועלת הכלכלית. הרווח הכלכלי, לצד האפשרות להבטיח אספקת גז בשפע עשרות שנים קדימה, ולא רק עשרים שנה.