הממשלה הבדלנית בנגורו-קראבך הודיעה היום (חמישי) כי החליטה לפרק את עצמה, וכי רפובליקת ארצאך הלא מוכרת תחדל להתקיים לאחר כמעט 30 שנות מאבק לעצמאות. בתוך כך בכירים בארמניה טוענים כי מעל למחצית מאוכלוסיית נגורו-קראבך נמלטה מהאזור, אחר פלישת צבא אזרבייג'ן בשבוע שעבר.
כזכור, יממה לאחר פלישת צבא אזרבייג'ן חתם נשיא החבל הבדלני סאמבל שהראמאניאן על הסכם הפסקת אש במסגרתו אישרה אזרבייג'ן "תנועה חופשית וללא מגבלות" מנגורו-קראבך לארמניה, ולפי עדכון של ארמניה בצהריים, עד כה נקלטו בשטחה 68,386 פליטים.
אתמול נעצר בגבול ארמניה רופן ורדניאן שהיה ראש הממשלה בפועל של החבל הבדלני מאז תחילת השנה. ורדניאן מואשם על ידי אזרבייג'ן בניסיון חציית גבול לא-חוקי, בעבירות של מימון טרור והקמת "ארגונים חמושים לא-חוקיים".
ורדניאן הוא מיליארדר המחזיק רשת של בנקים ברוסיה, והיגר לפני כשנה מרוסיה לארמניה. מומחים טוענים כי הוא נמלט מרוסיה לאחר סכסוך בינו לבין הקרמלין הקשור במלחמה באוקראינה. תחילה ניסה ורדניאן להכנס לפוליטיקה בארמניה אך כשכשל בכך עבר לסטפנקרט ונכנס לתפקיד חדש שנתפר למידותיו בממשלת החבל הבדלני – תפקיד המקביל לראש הממשלה. כאמור, כעת הוא מוחזק במעצר אזרבייג'ן.
ההיסטוריה המדממת של חבל המריבה
הארמנים חיים בארצאך מזה אלפי שנים. החל מהמאה ה-4 לספירה נבנו בה מנזרים בארכיטקטורה ארמנית ייחודית, חלקם עומדים עד היום על תלם. חבל הארץ עבר ידיים בין האימפריות. פרסים, ערבים, מונגולים, סלג'וקים ועות'מנים, שהעניקו לו את השם "קרבאך", "הגן השחור" בטורקית ובפרסית. המילה "נגורנו", "הררי" ברוסית, נוספה תחת השליטה הסובייטית.
ריחוקו של החבל ההררי מערים גדולות ומנתיבי סחר, ולכידות אוכלוסייתו הארמנית שתמיד הייתה כפרית ודלילה, זיכו את תושביו בריבונות חלקית תחת הכובשים השונים. המשמעות שייחסו הזרים לחבל הייתה זניחה, ואין בו משאבי טבע יקרים או אוכלוסייה גדולה שניתן לשעבד. אולם הארמנים ראו בהרי ארצאך כארץ מולדת קדושה.
עם תום מלחמת העולם הראשונה, העניקה בריטניה לסולטן מבאקו שליטה במדינה חדשה שנקראה אזרבייג'ן. קרבאך נכללה בגבולות המדינה החדשה. אזרבייג'ן נוצרה על ידי בריטניה כדי למנוע מהרוסים והפרסים מלהשתלט על הנפט שבדרום-מזרח הקווקז. מאז הווסדה, החלו מעשי זוועות של תושביה המוסלמים נגד האוכלוסיה הארמנית הנוצרית. בשורת מעשי טבח לאורך המאה ה-20 טוהרה מרבית אזרבייג'ן מתושביה הארמנים, אולם בנגורנו-קרבאך נותר רוב ארמני מוצק.
תושבי נגורנו-קרבאך היו הראשונים לדרוש עצמאות מברית המועצות, כבר ב-1988. עם התפרקות הגוש הקומוניסטי, והכרזת הארמנים בנגורנו-קרבאך על עצמאותה של רפובליקת ארצאך, החלה מלחמה בין ארמניה לאזרבייג'ן. במלחמה זו, המכונה כיום מלחמת נגורנו-קרבאך הראשונה, גברו הארמנים על האזרים והשתלטו על שטחים נרחבים מאזרבייג'ן. רבבות אזרים נמלטו מהשטחים שכבשו הארמנים, מותירים אחריהם ערי רפאים מודרניות. המלחמה הסתיימה ב-1994 אחרי שכ-30 אלף בני אדם נהרגו, ואחריה נשמר שקט יחסי בגזרה במשך שני עשורים, שבהם הארמנים שלטו בנגורנו-קרבאך.
בספטמבר 2020 פלש צבא אזרבייג'ן לרפובליקת ארצאך, המובלעת הארמנית בחבל נגורנו-קרבאך. ב-44 ימי לחימה נהרגו רבבות חיילים ארמנים ומאות אזרחים, ואזרבייג'ן כבשה חלקים נרחבים מהחבל. המלחמה, שזכתה לכינוי מלחמת נגורנו-קרבאך השנייה, נפסקה באמצעות תיווך רוסי שחילק מחדש את גבולות נגורנו-קרבאך בין האזרים לארמנים לראשונה מאז 1994. סטפנקרט, בירת הרפובליקה והעיר הגדולה באזור, נותרה בשליטה ארמנית, אך מרבית השטחים עברו לשליטה אזרית, כולל העיר שושי, בירתה ההיסטורית של החבל, שמשקיפה על סטפנקרט ממעל.
אחת מתוצאות המלחמה היא שתושבי סטפנקרט ויתר רפובליקת ארצאך תלויים לחלוטין באספקת מזון, אנרגיה, מוצרים ותרופות דרך הכביש היחיד שמחבר אותם לארמניה, במעבר לאצ'ין. בהסכם הפסקת האש נקבע שהמעבר יהיה מאובטח בכוחות שמירת שלום רוסיים, אולם לפני כתשעה חודשים חסם צבא אזרבייג'ן את המעבר, והכוחות הרוסיים לא מנעו זאת ממנו.
