תופעת הילדים הפלסטינים המקבצים נדבות בצמתים בישראל לא הצטמצמה, כך לפי קבוצת פעילים המנטרת את פעילות הילדים בצפון. משטרת ישראל טוענת כי חלה ירידה משמעותית בתופעה, אך גם כשהועברו אליה ידיעות והוכחות בנושא, האכיפה הייתה מעטה ושיקפה מעט מאוד מהיקפי פעילויות הסחר והקבצנות שנחשפו.

לפי דוברות המשטרה, בארגון ביצעו פעולות אכיפה בנושא, אך קובלים על חוסר שיתוף פעולה מצד הרשות הפלסטינית בהחזרת הילדים לתחומיה. הדבר אכן מקשה על רשויות האכיפה בישראל לסיים את התופעה, אך גם לא נראה שנעשות פעולות מצד המשטרה ומשרד המשפטים לשינוי המצב, מה שיכול להוביל להצפה של הכבישים במספר הולך וגדל של ילדים פלסטינים.

לפי גורמים בכירים במשרד המשפטים, האמונים על מאבק בתופעת הסחר בילדים למטרות רווח, במשטרת ישראל אומרים בחודשים האחרונים שהתופעה כמעט ופסקה, אך  בדיקה בשטח ועם אזרחים העוקבים אחר הנושא מוכיחה ההפך. "במשטרה יודעים טוב מאוד שהתופעה קיימת", אומר ל'דבר' אנדריי מאזור ואדי ערה, מנהל "קבוצת ילדי הצמתים", שהחברים בה מנטרים את התופעה, מעניקים סיוע במזון לילדים ומדווחים למשטרה בנושא.

התופעה בולטת, ולא פסקה עם המלחמה

נסיעה בכבישי הצפון ומעבר בצומת אבליים, בכביש 65, בצומת אחיהוד, מול תחנת משטרת עירון, בצומת כפר קאסם ובצמתים באזור כרמיאל, חושפת את התופעה הבולטת, של ילדים קטנים המקבצים נדבות, בכל שעות היממה ובכל עונה. בקיץ האחרון פרויקט מיוחד באתר בחן את התופעה לעומק בסדרת כתבות, שחשפה את התופעה המתקיימת במספר מקומות בצפון, לצד הצדדים המשפטיים והחברתיים של הסחר בבני אדם המתקיים בתוך מדינת ישראל.  

ילד פלסטינ בצומת בצפון (צילום: יהל פרג')

עם תחילת מלחמת 'חרבות ברזל', והחלת הסגר על שטחי יהודה ושומרון, הייתה תקופה שהצמתים ננטשו. סוחרי הילדים לא הצליחו להעביר את הילדים לישראל או שלא רצו בכך, ובכל מקרה תשומת הלב הציבורית והמשטרתית לא התמקדה בתופעה. אולם מהר מאוד חזרו הסוחרים להפעיל את הילדים, המניבים להם הכנסה קבועה וגבוהה.

"התופעה לא הפסיקה ליום אחד אפילו", אומר אנדריי, פעיל מרכזי בקבוצת המאבק בתופעה, "באזור של ואדי ערה ראיתי ילדים החל מהימים הראשונים של המלחמה ועד היום. הם עומדים מטרים ספורים מתנת משטרת עירון, וניידות עוברות תוך שהם מתסכלים לילדים בפרצוף". 

גם פעילים נוספים בקבוצת הוואטסאפ שאנדריי מפעיל, שהחליטה לצמצם את פעולתה בחודשי המלחמה, טוענים שהילדים מקבצים בצמתים באין מפריע, "אני רואה בכל יום ילדים בצומת אעבלין, ובצומת סומך יש 1 או 2 ילדים", כותבת חברה בקבוצה. "בחמישי בלילה היו ילדים קטנים בצומת אבליים. בעליה לכיון חריש יש ילדים קצת יותר גדולים שעומדים בצומת", כותב חבר אחר. "ראיתי ילדים מקבצים נדבות בכביש 65", בשבועות האחרונים ראיתי כמה פעמים את הילדים של צומת אבליים וצומת אחיהוד. לפחות באבליים אלו אותם ילדים שהיו שם גם לפני המלחמה", טוענת חברה אחרת בקבוצה. 

הפעילים מדווחים, לא ברור אם המשטרה פועלת

"בפורים הצמתים אחיהוד ואעבלין היו מלאים בילדים" כותבת לאנדריי חברה אחרת, לאחר ששאל, "כרגיל טלפנתי למשטרה בצומת, ותוך כדי השיחה עם המוקדנית ראיתי ניידת שחנתה ממש ליד ובצומת עיבלין הייתה ניידת מרחק כמה עשרות מטרים. המוקדנית לקחה פרטי מיקום ואמרה שיטופל". כך שלא רק שהאזרחים רואים את התופעה הנמשכת בשטח, אלא שהמשטרה מודעת לכך לאחר תלונות חוזרות ונשנות.  

הטיפול בתופעה הזו, מהחמורות בישראל מבחינת זכויות אדם, אינה רק בידי המשטרה שידיה עמוסות מאוד בשגרה ובוודאי בשעת מלחמה. נראה כי גם ביישום הפרקטיקה של החזרת הילדים לרשות הפלסטינית, המדינה נתקלת בקושי מול הגורמים הרלוונטים ברשות הפלסטינית. גורמי הממשל הרלוונטיים לטיפול בתופעה כמו הרווחה והחינוך, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הביטחון, הרשויות הערביות המקומיות ועוד שורה ארוכה של גורמים אינם מצליחים למנוע את התופעה, ספק אם הם מנסים. אך אם המידע שנמצא אצל גורמי אכיפת החוק אינו מגיע אליהם, היכולת של הבעיה להיפתר הולכת ופוחתת.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "החל מפרוץ המלחמה חלה ירידה משמעותית בתופעה זו כתוצאה מהמצב הבטחוני והפעילות הבטחונית שמקשה על פלשתינאים להיכנס לישראל. נציין שבפעילויות האחרונות שבוצעו במחוז צפון של המשטרה בתופעה זו נתקלנו בחוסר שיתוף פעולה מצד הרשות הפלשתינאית להעברת הקטינים לתחומה".