בעוד פחות משבועיים ייערכו בצרפת בחירות לנשיאות, ולפי כל הסקרים, מרין לה-פן, מנהיגת הימין הקיצוני, צפויה לנצח. על הבחירות הכריז הנשיא המכהן עמנואל מקרון בעקבות התבוסה שספג מידיה של לה-פן בבחירות לפרלמנט האירופי.

התחזקות הימין הקיצוני בלטה במיוחד בצרפת, בה מפלגת האיחוד הלאומי של לה-פן זכתה ב-93% מאזורי הבחירה, אך התבטאה בכל אירופה: באיטליה ניצחה מפלגתה של ראש הממשלה ג'ורג'ה מלוני, וגם בגרמניה, ספרד והולנד התחזקו מפלגות הימין הקיצוני. 

סוגיית ההגירה היא ההסבר השכיח ביותר לתוצאות הללו, ולא בכדי. במשך שנים הציבו ראשי הימין הקיצוני את ההגירה במרכז הקמפיין שלהם. הם תקפו את המפלגות הממסדיות על פתיחת הגבולות למהגרים, ועל היד הרכה בה הם מטופלים, והציעו מגוון צעדים לצמצום ההגירה ולהפחתה בזכויות המהגרים.

חירט וילדרס, מנהיג הימין הקיצוני בהולנד, השווה את הקוראן למיין קמפף, קרא לאיסלם "אידיאולוגיה מפגרת", והבטיח לבלום את ההגירה, שלשיטתו מאיימת על הסדר האירופי. לה-פן התחייבה לבטל איחוד משפחות, לאסור על החזקת דרכונים כפולים, ולגרש מובטלים ועבריינים ללא אזרחות ומהגרים בלתי-חוקיים. 

אולם אם מקשיבים לאירופאים עצמם, ולשורת מחקרים בתחום, מתברר שגם לכלכלה היה תפקיד חשוב בתוצאות הבחירות. כשנשאלו בסקר לקראת הבחירות מה היא הבעיה החשובה ביותר איתה מתמודדת המדינה שלהם, מרביתם השיבו: יוקר המחיה. ההגירה הגיעה למקום השני.

תוצאות דומות הופיעו בסקר שנערך עבור הנציבות האירופית, הממשלה של האיחוד האירופי, בתחילת 2024. ההגירה הגיעה רק למקום השביעי ברשימת הנושאים החשובים באירופה, כשבמקום הראשון בחרו האירופאים בכלכלה, צדק חברתי ותעסוקה. 

מחקר נרחב שהתפרסם בשנה שעברה זיהה קשר בין מדיניות הצנע הכלכלית שהונהגה באירופה ב-15 השנים האחרונות, לעלייתן של מפלגות קיצוניות, בייחוד מימין. לפי החוקרים, מדיניות הצנע פגעה כלכלית בשכבות נרחבות באירופה, והביאה להתפתחות חוסר אמון בממסד הפוליטי. חוסר האמון הזה התבטא בהצבעה למפלגות אנטי-ממסדיות. 

בכל זאת, באותו סקר שנערך לקראת הבחירות, כשנשאלו האירופאים על הבעיה המרכזית באירופה, ולא במדינה שלהם, ההגירה הגיעה למקום הראשון, ונבחרה על ידי כמעט רבע מהמשיבים. תוצאה זו מראה את הצלחת הקמפיין של הימין הקיצוני – בתחילת 2024 ההגירה הייתה נושא יחסית שולי בסקרי דעת הקהל, ולקראת הבחירות היא הגיעה למקום הראשון. 

הקשר בין אי-שוויון כלכלי לנטייה ימינה

המעבר ממצוקה כלכלית לתמיכה בימין הקיצוני מסתדר היטב עם תיאוריות שפותחו בתחום מדעי הפוליטיקה בעשורים האחרונים. חוקרים רבים בתחום רואים בכלכלה ובהגירה הסברים משלימים, ולא סותרים, לעליית הימין הקיצוני. לפי גישה זו, ההידרדרות היחסית שחוו המעמדות העובדים בעשורים האחרונים, היוותה קרקע פורייה לצמיחת הימין הקיצוני. לשיטתם, כשאי-השוויון מתרחב והעתיד הכלכלי נעשה פסימי, המעמדות העובדים נמשכים לרעיונות השמרניים של הימין הקיצוני בתחום התרבותי. 

ואכן, הנתונים מ-50 השנים האחרונות באירופה מראים התרחבות עקבית של אי-השוויון. בתחילת שנות ה-80' של המאה הקודמת, האחוזון העליון באיחוד נהנה מכ-8% מההכנסה באיחוד האירופי. נכון ל-2022, הוא מקבל כ-11.5% מההכנסה ביבשת. בצרפת, באמצע שנות ה-80 החזיק האחוזון העליון כ-15% מההון, כשכיום המספר מתקרב לכרבע מההון הלאומי. באיטליה 50 האחוזונים התחתונים מחזיקים ב-2.5% מההון לאחר צניחה מיותר מ-10% בשנות ה-90.  

הנתונים האלה מוסיפים למסקנה שאי אפשר להבין את התמונה הפוליטית באירופה מבלי להתחשב במצב הכלכלה ובמדיניות הכלכלית.