להעריך פעילות של שר בישראל זו משימה מסובכת יותר מהנראה לעין. רוב ההתנהלות של שרי הממשלה נעשית הרחק מעין הציבור, בהחלטות, מינויים ודיונים, שקשה לעמוד על טיבם. גם המציאות שהם נדרשים להתמודד איתה מושפעת מגורמים רבים, ולא כל שינוי אפשר לזקוף לזכותם או לגנותם.
אבל לא זה המקרה בנוגע לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. העלייה באלימות בחברה הערבית, שהגיעה לשיא חדש בימים האחרונים עם רצף של 13 רציחות בשבוע שעבר, בהם גם שני ילדים ונשים בפיצוץ ברמלה, היא לא רק בגדר 'אחריות מינסטריאלית', ולא רק 'רוח המפקד' שהוא משרה על המשטרה: היא מושפעת בצורה ישירה מהחלטות שקיבל מאז נכנס לתפקידו.
האלימות בחברה הערבית היא בעיה עמוקה וכואבת. ב-2023 היא הגיעה לשיא של 244 מקרי רצח בשנה, וב-2024 ל-169 מאז התחילה השנה. אם החברה הערבית הייתה מדינה, היא הייתה ברמת אלימות דומה לזו של מקסיקו וקולומביה, מעל מדינות ערביות שכנות ומעל הרשות הפלסטינית. לבעיה גורמים רבים. היא נובעת גם מכישלון ההנהגה הערבית, מסוגיות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, מנדידת הפשע המאורגן לחברה הערבית ומחולשות הרשויות המקומיות והמוסדות שאמורים להתמודד עם המצב.
אבל אחרי כל אלה, במקרה הזה, טביעת ידו של המשרד לביטחון לאומי בכישלון ברורה. הרבה ביקורת מופנית ל'רוח המפקד' – השינוי התרבותי שעושה בן גביר במשטרה באמצעות מינויים וציפיות מפקודיו. אבל בכל הנוגע לטיפול באלימות בחברה הערבית, לא צריך לחפש השפעה רוחנית או עקיפה. מאז כניסתו לתפקיד קיבל בן גביר החלטות שלא רק לא תרמו דבר, הן הרעו את המצב. מורשתו המרכזית היא ריקון תוכנית החומש למאבק באלימות בחברה הערבית, תוכנית 549, מתוכן.
בינואר 2023, בעוד הארץ געשה סביב תוכניתו של השר יריב לוין למערכת המשפט, החל בן גביר בתהליך שבסופו הופסקה תוכנית "לעצור את הדימום" בטענה שהג'וינט שמפעיל אותה הוא ארגון 'שמאלני'. מדובר בתוכנית שהופעלה כפיילוט בתקופת ממשלת השינוי, ומטרתה להתמודד עם מחוללי הפשיעה ביישובים – במקום רק לעסוק באכיפה. התוכנית נמחקה בפועל, והדימום נמשך.
בן גביר גם סיכל במו ידיו את תוכנית 'המסלול הבטוח' – מאמץ משולב של גורמים שונים בממשלה להתמודד עם ארגוני הפשיעה. כחלק מהתוכנית שפעלה בזמן ממשלת השינוי פעלו במשותף גופי אכיפה שונים (רשות המסים, המשרד להגנת הסביבה, הרשות לאיסור הלבנת הון) כדי להתמודד עם ארגוני הפשיעה בצורה יזומה – ולא רק בתגובה. במקום למנות פרויקטור שיחליף את יואב סגלוביץ', הוא החליט לכאורה להובילה בעצמו, ואז כאשר התמנה פרויקטור לא היו לו הסמכויות או היוקרה לרכז את המאמץ הממשלתי במאבק בפשיעה.
פורומים בין-משרדיים שפעלו הפסיקו להיפגש. שיתוף הפעולה שנרקם עם הרשויות נפסק, הצעות חוק שהוכנו נגנזו. הצעות החוק שעלו מטעם מקורבי השר באמתלה של מאבק בפשיעה ובטרור מהלכות באזור האפור של ההליך והתרבות הדמוקרטיים וזוכות לגינויים על כך שאינן פותרות למעשה את הבעיה המצריכה כלים אחרים. לכל אלה נוספו החלטותיו של חברי ממשלתו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להקפיא את מענקי האיזון לערים ערביות, והשרה לשוויון חברתי מאי גולן להקפיא את תוכנית תאקדום.
מעל כל אלה, השר לביטחון פנים לא הציג חלופה: לא חלופה גרועה, לא חלופה למראית עין, לא חלופה שנגזרת מתפיסת עולמו או מהאופן שבו הוא רואה את הבעיה. אפס חלופה.
על רקע זה התמונות של בן גביר משתתף בפשיטות על העיר רמלה ביום שישי הן ההפך מתמונות ניצחון, והאשמת היועמ"שית היא ההפך מלקיחת אחריות. מדובר בכישלון חמור, שעולה בדם.
