דו"ח חדש של קרן המטבע הבינלאומית העוסק בהפחתת החוב הציבורי, מציג את התועלות והנזקים של צעדי מדיניות שונים. באחד מהניתוחים המעניינים בדו"ח מעריכים כלכלני הקרן את השפעתם של קיצוצים ומיסוי על משקי בית משכבות שונות ועל הכלכלה בכללותה. הדו"ח עוסק באופנים הנכונים להפחתת חוב ציבורי, ולכן אמור לעניין את אנשי משרד האוצר לקראת התקציב הקרב. צעדי האוצר רחוקים מאלו הנגזרים מתוצאות המחקר המוצגות בדו"ח.

הרעיון שבבסיס הניתוח המדובר הוא שצעדים פיסקליים (הוצאות והכנסות הממשלה) שונים משפיעים אחרת על משקי בית שונים ולכן גם על הכלכלה בכללותה. הפחתת ההכנסות של השכבות החלשות, דרך הקפאת קצבאות למשל, פוגעת קשות בצמיחה וברמת החיים של אותם משקי בית. להבדיל, העלאת מסים על השכבות החזקות כמעט לא משפיעה על הצמיחה.

הצעת התקציב של האוצר סותרת את המלצות המדיניות הנגזרות מתוצאות המחקר. צעדי האוצר מכוונים במידה רבה להפחתת הכנסה לבעלי הכנסה נמוכה ובינונית. בולטת במיוחד ההקפאה של שכר המינימום והקצבאות, אך גם הפגיעה בשכר עובדי הציבור, שרובם מהמעמד הבינוני, צפויה להפחית את הצריכה, ולכן גם את הצמיחה. לפי הניתוח של כלכלני קרן המטבע, צעדים אלו יביאו להחרפת ההאטה הכלכלית, ולכן גם יפגעו בהכנסות המדינה וביכולתה לשפר את מצב החוב הציבורי.

שימור וחיזוק ההכנסה של מעמדות הביניים ושל השכבות החלשות תוך הגדלת המיסוי על בעלי הכנסה גבוהה, יכול להביא לתוצאות אופטימליות: חיזוק הצמיחה דרך שימור הצריכה וחיזוק והגבייה מבעלי הכנסה גבוהה. בהקשר זה, כדאי לזכור שישראל נמצאת מאחור הן בהשקעה ציבורית והן בגביית מסים ביחס לכלכלות דומות.

לפי ניתוח של כלכלני הקרן, הפחתה של 1% תוצר בקצבאות המכוונות לשכבות הנמוכות מביאה לפגיעה של כ-20% בצריכה שלהן. לנוכח רמות הצריכה וההכנסה הנמוכות של השכבות הללו, המשמעות היא מצוקה חומרית – חוסר יכולת לממן את צורכי הבסיס. ההשפעה של הפחתה בקצבאות דיפרנציאליות, כלומר אלו המכוונות לשכבות החלשות, מפחיתה את הצריכה הכללית ב-1.17%, ואת התוצר ב-1%. הפגיעה אינה רק ביכולת הקיום של השכבות הנמוכות, אלא גם ברמת הצריכה והצמיחה הכללית.

הצריכה היא המרכיב הגדול ביותר בתוצר, ולכן פגיעה בה תפגע גם בתוצר. הפחתת התוצר אומרת שקיצוץ כזה אינו יעיל בשיפור מצב החוב הציבורי. ראשית, מכיוון שהאטת הפעילות הכלכלית פוגעת בהכנסות המדינה ממיסוי. שנית, מאחר שהחוב נמדד במונחי תוצר, הפחתת התוצר מגדילה את החוב. כשהתוצר קטן, החוב הציבורי במונחי שקלים גדל.

בפרסום קודם של קרן המטבע נכתב כי קיצוצים אינם יעילים בהפחתת החוב הציבורי, במיוחד בזמני האטה כלכלית, כמו זה שהכלכלה הישראלית נמצאת בו בגלל המלחמה. התוצר ברבעון השני של 2024 היה נמוך ב-6.3% בהשוואה לרבעון השני של 2023. זאת החרפה ביחס לנתון מהרבעון הראשון, שהיה נמוך ב-4.2% בהשוואה לרבעון המקביל ב-2023.

להעלאת מסים יש השפעה חלשה בהרבה על הצמיחה. ההשפעה מצטמצמת ככל שהמיסוי פרוגרסיבי, כלומר ככל שהעלאת המסים מכוונת יותר לבעלי הכנסה גבוהה. ההבדל בין ההשפעה של הצעדים השונים נובע מהשפעתם על הצריכה, ודרכה על התוצר. משקי בית בעלי הכנסה נמוכה ובינונית צורכים שיעור ניכר מהכנסתם, לפעמים יותר מ-100% (בעזרת נטילת חובות ושימוש בחסכונות). לעומתם, משקי בית בעלי הכנסה גבוהה צורכים שיעור חלקי, ולכן הפחתת ההכנסה מובילה רק להפחתה מעטה בצריכה. כיוון שמס ההכנסה כבר בנוי באופן פרוגרסיבי, העלאתו תתחלק באופן דיפרנציאלי: יותר על המרוויחים הגדולים.

בהקשר זה, כוונת האוצר להקפיא את מדרגות מס ההכנסה ונקודות הזיכוי היא צעד נכון, המשפיע יותר על השכבות החזקות. אולם לפי נתוני האוצר, צעד זה יגדיל הכנסות ב-2.6 מיליארד שקלים, שחלק ממנו הוא ממעמד הביניים. לעומתו, הקפאת הקצבאות, שרובה ככולה תפגע בחלשים ביותר, צפויה להכניס כמעט 5 מיליארד שקלים. מס נוסף המכוון לעשירים בלבד וצפוי להכניס מיליארד שקלים בשנה הבאה יוטל על הכנסות מרווחי הון של יותר מ-700 אלף שקלים בשנה.

הפחתות בצריכה הממשלתית ובהשקעות הממשלתיות משפיעות פחות על הצריכה, כלומר על רמת החיים, אך מזיקות יותר לצמיחה הכלכלית. הסיבה הישירה היא שהוצאות הממשלה הן אחד הרכיבים בתוצר, ולכן משפיעות עליו ישירות. במקרה של השקעות, למשל בכבישים או רכבות, הנזק מתמשך, שכן הוא פוגע ביכולת הייצור של הכלכלה. כך גם פגיעה במערכת החינוך עלולה לפגוע בצמיחה ארוכת הטווח דרך פגיעה בהון האנושי.

המחקר של קרן המטבע מעלה שאלות בנוגע להצעת האוצר להקפיא את הקצבאות, שכר המינימום ושכר עובדי הציבור. לא רק שהקפאות אלו יפגעו קשה במיוחד בחלשים ביותר, הן גם יקשו על הכלכלה, שכבר מתקשה, ולכן לא יועילו לשיפור מצב החוב. לפי קרן המטבע, שמירה על השכבות החלשות היא שמירה על הכלכלה כולה.