בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע היום (ראשון) את מנהלי מכינת בני ציון, יובל כאהן ואביב ברדיצ'ב, בעשר עבירות של גרימת מוות ברשלנות, וקבע כי הם אחראים למותם של תשע נערות ונער בטיול המכינה באפריל 2018, ובשתי עבירות של חבלה ברשלנות בשל פציעתם של חניכים נוספים שהשתתפו בטיול.
השופט יובל ליבדרו דחה את בקשת הפרקליטות להרשיע את השניים בהמתה בקלות דעת, עבירה שהעונש המירבי עליה הוא 12 שנות מאסר, וקבע שהם יורשעו בגרימת מוות ברשלנות, עבירה שהעונש המירבי עליה הוא שלוש שנות מאסר. השופט דחה גם את בקשת הפרקליטות להרשיע את השניים בגרימת חבלה חמורה, עבירה שהעונש המירבי עליה הוא 7 שנות מאסר, והם הורשעו בגרימת חבלה ברשלנות, שהעונש המירבי עליה הוא שנת מאסר.
השופט: "הפרקליטות לא הוכיחה אשמה בגרימת מוות ברשלנות"
השופט ליבדרו הגדיר את האסון "אחד האסונות האזרחיים הטראגיים בתולדות המדינה" והדגיש כי ההכרעה "נשענה אך על הראיות שהובאו בפניו". בהכרעתו קבע השופט כי "בנסיבות העניין – מנהל מכינה מן הישוב ומנהל תכנית במכינה שמוביל טיול מן הישוב יכול וצריך היה להיות מודע לאפשרות מותם של המנוחים. זאת, לאחר שקבע כי הנאשמים בהתנהגותם נטלו סיכון בלתי סביר לגרימת מותם של המנוחים כתוצאה מפגיעת שיטפון."
השופט דחה את הטענה המקדמית שטענו הנאשמים להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית אל מול המדריכה אשר לא הועמדה לדין, ואל מול אחרים שייעצו לגורמי המכינה.
עם זאת קבע השופט ליבדרו כי הפרקליטות "לא הוכיחה כדבעי את אשמת הנאשמים בעבירה של המתה בקלות דעת, באשר נותר ספק סביר ביחס למודעותם בזמן אמת לאפשרות גרימת תוצאת מותם של המנוחים כתוצאה מפגיעת שיטפון".
בפסק הדין ביקר השופט ליבדרו את התנהלות משרד החינוך ואת הפיקוח הרופף שלו על פעילות המכינות הקדם-צבאיות, וקבע כי "לא באמת יש צורך שהנחיות והוראות בטיחות יכתבו בדם".
הכרעת הדין ניתנה יותר משש שנים לאחר האסון, וחמש שנים לאחר תחילת ההליך המשפטי. בני משפחות הנספים באסון הגיעו לבית המשפט ומילאו את האולם.
"כאהן ניתק קשר ומגע עם הקבוצה"
באשר למנהל המכינה כהאן קבע בית המשפט כי "לא הוא זה שהחליט על הטיול בנחל צפית ולמעשה נודע לו על טיול זה רק בשלב מאוחר, כשהקבוצה כבר בעיצומו של הטיול; כי לא הוא זה שהיה בשטח עם הקבוצה והחליט להכניסה לערוץ נחל צפית; וכי הוא לא עודכן בכלל התחזיות ובאזהרות שברדיצ'ב, שהוביל את הטיול, קיבל מגורמי החיזוי במהלך הטיול.
השופט עמד גם על כך ש"ביום האסון כהאן ניתק קשר ומגע עם הקבוצה; על חדלונו של כהאן לברר היכן נמצאת הקבוצה, מהן תכניותיה המפורטות ולהגיב וליצור קשר ישיר עם מאן דהוא גם לאחר שהיה מודע לכך שהקבוצה מטיילת בגשם בתוך הנחל".
"ברדיצ'ב לא ביצע בדיקות קפדניות גם לאחר שקיבל התרעה"
באשר למנהל התכנית החינוכית ברדיצ'ב, קבע בית המשפט כי "דקות ספורות לפני הכניסה לערוץ נחל צפית הוא קיבל מידע מהחפ"ק, שבעצמו נסמך על איש מקצוע מהמקום, לפיו הוא יכול להיכנס לנחל צפית ולסיימו בתוך שעה אך בפועל, השיטפון פגע בהם כחצי שעה לאחר שקיבל המידע. כן נקבע כי ברדיצ'ב הסתמך על תמונת מזג אוויר דומה שקיבל מגורמים מקצועיים שונים, לפיה גשמים משמעותיים יתחילו רק בשעות הצוהריים המאוחרות; וכי סבר שכהאן מודע לטיול ומאשר אותו.
כמו כן, עמד השופט על כך שהוא "נמנע ליזום קשר ישיר עם כהאן ולהתייעץ איתו לאחר שקיבל התרעות במהלך יום הטיול, ואף לאחר שנאמר לו ש'זה לא יום לטיול בחוץ'; בנוסף, לא ביצע בדיקות קפדניות, גם לאחר שקיבל מהמדריכה האחראית על חפ"ק הטיול התרעה עדכנית בסמוך לפני הכניסה לערוץ נחל צפית".
"שיטת הטיול התבססה על הנחות שגויות ומטעות"
בפסק הדין עמד השופט על "הפגיעה הקשה בערך קדושת החיים שגרמה לאסון ולתוצאה הטרגית; עמד על ההתעקשות של כהאן להוציא את הטיול במועד ובאזור שנקבע למרות ההתרעות החמורות לשיטפונות באזור באותם ימים; ועל ההנחות השגויות והמטעות עליהן התבססה שיטת הטיול ועל הנחיות הבטיחות שקבע כהאן ולבלבול והשאלות הפתוחות שנותרו ביחס לעקרונות השיטה ולהנחיות אלו". השופט קבע ש"נותר ספק האם שיטת הטיול היא בגדר פרקטיקה נוהגת ומוסדרת", וקבע כאמירה נורמטיבית שמדובר ב"שיטה שיש בה סיכון בלתי סביר".
ביקורת על משרד החינוך: "אין צורך שהנחיות ייכתבו בדם"
פסק הדין התייחס גם באמירה נורמטיבית ל"תחושות הקשות שעלו מהעדויות לפיהן משרד החינוך, אליו המכינות הקדם צבאיות קשורות במובנים מסוימים, או כל גורם רשמי אחר של המדינה), לא הסכים לשתף פעולה עם המכינות בגיבוש ותיקוף הנחיות בטיחות, ובכלל זאת בהקשר לטיולים, ואף סירב לאפשר להן להסתייע בחדר המצב של משרד החינוך לקראת טיולים ובמהלכם משל היו 'נטע זר'. לדברי השופט ליבדרו, "לא באמת יש צורך שהנחיות והוראות בטיחות ייכתבו בדם".
את הכרעת הדין סיים השופט במילים הבאות: "שני, רומי, צור, עדי, מעיין, יעל, גלי, אילן, אגם ואלה זכרם לברכה יצאו עם עוד חניכים ומדריכים לטיול גיבוש של מועמדים שהתקבלו למכינה. ואולם הם לא שבו מהטיול ולא ישובו עוד. ברשלנותם גרמו הנאשמים למותם כתוצאה מפגיעת שיטפון במהלך הטיול אליו יצאו. ולאחר משפט ארוך ובחינה מעמיקה, צריך לומר את זה, צריך לומר את זה בצער. לא הכול משמיים, אלא גם מבני אדם".
יצאו לטייל למרות האזהרות
האסון אירע ב-26 באפריל 2018 בשעות הצהריים. במסגרת טיול גיבוש למועמדים להצטרפות למכינת 'בני ציון', נקלעה קבוצת המטיילים לשיטפון בעת ששהתה בערוץ נחל צפית אשר בדרום ים המלח. על אף שזמן קצר לפני כניסת הקבוצה לנחל החל לטפטף גשם, הקבוצה המשיכה במסלולה המתוכנן. בחלוף כמחצית השעה, כשהקבוצה הגיעה למעוק בנחל, הכה בהם שיטפון שסחף עמו את עשרת המנוחים וגרם למותם, ולחבלות לשניים נוספים.
צוות המכינה נערך לטיול בהיערכות מיוחדת מבעוד מועד בשל התרעות חמורות לחשש לשיטפונות באזור הטיול, תוך מעורבות אישית של כהאן, מנהל המכינה, שלחץ לקיים הטיול חרף מזג האוויר וחרף פניות שנעשו אליו לדחות הטיול, ותוך קביעת סדרת הנחיות לאופן שבו צריך לטייל כשיש חשש לשיטפונות.
יום האסון היה היום השני לטיול, אך מזג האוויר והתרעות חמורות המזהירות מפני שיטפון שינו כבר את מסלול היום הראשון. לאחר יציאת הקבוצה מירושלים אל עבר אזור סמוך למסלול מתוכנן בנחל צאלים, נאלצו הנאשמים לשנות כיוון נוכח סגירת כביש 90 המוביל לנחל צאלים והפנו את הקבוצה ללינה בסמוך למושב עין תמר.
ברדיצ'ב יחד עם מדריכת המכינה נועם דור, אשר הייתה אחראית על חפ"ק הטיול, עמלו על מציאת מסלול חלופי ליום המחרת, ולאחר התייעצות עם גורמים מקצועיים מהאזור החליטו על קיום טיול במסלול נחל תמר ונחל צפית במידה ומזג האוויר יאפשר זאת. הם לא עדכנו על כך את כאהן, שמצידו, לא בדק את התנהלותם. למחרת קמה הקבוצה ליום שמשי ולאחר שברדיצ'ב התייעץ עם גורמי מקצוע לחיזוי מזג האוויר שאיתם היה בקשר יצאה הקבוצה למסלול נחל תמר ונחל צפית – למרות ההתרעות על שטפונות. התיק נגד דור נסגר, וכאהן וברדיצ'ב הואשמו בהמתה בקלות דעת ובגרימת חבלה חמורה – וכפרו בכל האישומים נגדם.
ההליך המשפטי נגד ראשי המכינה החל בנובמבר 2019 מול השופט יובל ליבדרו, והתארך בין היתר בגלל התפרצות מגפת הקורונה ומלחמת חרבות וברזל, אך בעיקר הודות לעשרות בקשות דחייה של עורכי הדין של הנאשמים, עו"ד אורי קורב ועו"ד ציון אמיר. ברדיצ'ב וכאהן כפרו באישומים נגדם, טענו שלא עשו דבר שסיכן במודע את חיי החניכים והאשימו אחד את השני באחריות לאירוע. עורכי הדין הובילו אסטרטגיה של ניהול משפט ארוך, מלא בזימונים של עשרות עדים וחקירות נגדיות. בשנה האחרונה ביקשו השניים לדחות את מועדי הגשת הסיכומים בתיק עקב ריבוי החומרים, מה שהאריך את ההמתנה של המשפחות להכרעת הדין.
במקביל דרשו הורי החניכים שנספו באסון להקים ועדת חקירה להתנהלות משרדי הממשלה בנושא המכינות הקדם צבאיות. רק שנתיים וחצי לאחר האסון הוקמה ועדת בדיקה בראשות השופטת בדימוס שולמית וסרקרוג, שנועדה להמליץ על התנהלות בטוחה במכינות הקדם צבאיות, ולא לקבוע אחריות לאסון. הוועדה קבעה שמשרדי החינוך והביטחון מעלו בתפקידם המוגדר בחוק לפקח על פעילות המכינות ומנעו מהן להיות כפופות לפיקוח חדר המצב לטיולים של משרד החינוך, בין היתר בגלל פרשנות שגויה של חוק המכינות. עוד נקבע שבמכינות שררה תרבות של שקרים והסתרה ושל זלזול בהוראות החוק. הוועדה המליצה לקבוע נהלים מחייבים להתנהלות המכינות – המלצה שלא יושמה במלואה עד היום.
באסון בנחל צפית נספו אגם לוי ז"ל, אילן בר שלום ז"ל, אלה אור ז"ל, גלי בללי ז"ל, יעל סדן ז"ל, מעיין ברהום ז"ל, עדי רענן ז"ל, צור אלפי ז"ל, רומי כהן ז"ל ושני שמיר ז"ל.
