דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
חיפה

אימת האמוניה / מדוע הצטרפו עובדי 'חיפה כימיקלים' לערעור על סגירת מיכל האמוניה?

אסור שסגירת מיכל האמוניה - צודקת, חשובה וקריטית ככל שתהיה - תפגע בעובדיה המסורים של החברה | ההסתדרות בחרה לעמוד לצד העובדים, אך האם הנהלת החברה משתמשת בוועד על מנת לזכות לסבסוד נוסף מהמדינה?

מיכל האמוניה בחיפה (צילום: חיים נתיב).
מיכל האמוניה בחיפה (צילום: חיים נתיב).
ארז רביב
ארז רביב
כתב
צרו קשר עם המערכת:

אתמול, דן בית המשפט המחוזי בערעור חיפה כימיקלים על פסיקת השופטת ג'אדה בסול לסגור את מיכל האמוניה ולרוקן אותו. חברת חיפה כימיקלים, המעסיקה מאות עובדים בשני מפעליה במפרץ חיפה ובנגב, מעוניינת לדחות את הסגירה ככל שניתן. ההסתדרות הכללית, שבה מאוגדים עובדי המפעל בדרום, ביקשה לדחות את סגירת המיכל, מחשש לפגיעה במאות עובדי החברה, ואלפי עובדים רבים אחרים במעגל השני. השופטת תמר שרון נתנאל לא אישרה לה להיות צד בדיון. לעומת זאת, עובדי חיפה כימיקלים צפון לא התבטאו בעניין, והם נמצאים במהלך מו"מ על חידוש ההסכם הקיבוצי. תמיכת העובדים בהנהלה עלולה לסייע לה להשתמש בעובדים כבני ערובה.

בשבוע שעבר שלחו הנהלת חיפה כימיקלים דרום וועד העובדים מכתב לשר לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל, אריה דרעי (ש"ס), בבקשה שיתערב למניעת סגירת מיכל האמוניה. כותרת המכתב היא "חשש לפיטורי אלפי עובדים בדרום ובצפון", אך רובו נועד לקעקע את הקביעה כי המיכל מסוכן: "לצערנו בית המשפט האמין לדברי "מומחים" שונים ומשונים והורה על סגירת מסוף האמוניה הארצי עד לסוף החודש", כתבו שרון אייל, נציג ההנהלה של חיפה כימיקלים דרום, ויהודה פרץ, יו"ר ועד העובדים במפעל הדרומי. "מדובר במתקן בטוח על חותמת של כל גורמי הביטחון ובהם צה"ל, המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, משטרת ישראל, השב"כ ועוד".

הערכה ביטחונית בלתי מספיקה

בהתחשב במה שנחשף בדוח קינן, שנכתב ע"י מומחים בתחומים מגוונים ומקיפים, טענת המכתב קשה לביסוס. ראשית, מהמכתב הושמטה ההסתמכות על המשרד להגנת הסביבה, שנחשב לגורם מוסמך, בפניה דומה שהגישה התאחדות התעשיינים רק לפני מספר ימים, ככל הנראה בעקבות ההכרזה ביום רביעי על קביעת מועד סגירה סופי למיכל בחודש יוני, בגלל מסוכנותו. שנית, דוח קינן מציג טענה אחת שאיש לא ערער עליה, והשופטת בסול איזכרה אותה בפסק הדין המצווה על ריקון המיכל: גורמי הביטחון עסקו בתרחיש בודד, והוא פגיעת טילים במיכל עצמו. מלבד תרחיש זה ישנם תרחישי סיכון נוספים, שלא זכו עד כה לתגובות מפורטות מגורמי ביטחון וכן אוזכרו בדוח קינן – למשל פגיעה באניית המילוי של האמוניה, רעידת אדמה ואף התבקעות של המיכל מפאת גילו המתקדם. במסיבת העיתונאים של חשיפת הדוח התייחס קינן בעל פה לסידורי אבטחה בעייתיים שהוא תיעד אישית והציג ראיות לעבודה רשלנית מצד המל"ל, בכך שהם מסתמכים על דוח שהזמינה הנהלת חברת חיפה כימיקלים ולא על בדיקה עצמאית, ובכך שלא הבחינו שגם בבדיקה זו התגלו 4 נקודות החשודות כנקודות כשל אפשרי לפי סטנדרט בינלאומי לבדיקת מיכלים המאחסנים אמוניה בקירור.

נסביר – בעמוד 43 בדו"ח, ישנה הפניה למדריך של איגוד יצרני הדשנים האירופאי משנת 2008, המגדיר את אותם הסטנדרטים לבדיקות רלוונטיות. מכיוון שהמיכל פעיל כבר 31 שנה, חלפו 6 שנים מאז המועד האחרון לבדיקה פנימית של המיכל, בתרחיש של מיכל אידיאלי שבנוי בצורה מיטבית. המיכל לא נבדק פנימית מעולם, וגם כאשר השופטת נתנאל שאלה על כך בדיון המשפטי, לא ניסתה החברה לטעון אחרת. הבדיקה החיצונית שנערכה בשנת 2015 נחשבת לחסרת תוקף ללא בדיקה פנימית, ודוח קינן מציין בה בעיות רבות נוספות, לרבות חוסר התייחסות לסטנדרטים בינלאומיים. מכיוון שאי אפשר לרוקן את המיכל לצורך בדיקה פנימית, אין שום דרך לדעת בוודאות האם מתפתחים בו סדקים מסוכנים.

סכנת הפיטורים

באותו מכתב משותף מטעם הנהלת המפעל הדרומי וראש הועד נכתב, "סגירת מסוף האמוניה תביא לפגיעה קשה במטה לחמם של 600 עובדים באתרי החברה בחיפה ובמישור רותם ופגיעה בעוד 3,000 משפחות שמתפרנסות באופן עקיף מפעילות החברה. בנוסף לכך, ייפגעו עוד עשרות מפעלים הזקוקים לאמוניה ועוד אלפי עובדים ברחבי הארץ". עובדי חיפה כימיקלים צפון, המתפעלים את המיכל מדי יום, אינם מאוגדים בהסתדרות, אלא בארגון כח לעובדים והם לא יצאו בהכרזה פומבית כלשהי. נראה כי הם מתמקדים בניהול שקט של המשא ומתן שלהם מול ההנהלה.

במכתב של המפעל הדרומי חתם ראש הוועד יהודה פרץ על טענות שעד כה הציגה ההנהלה בלבד, תוך הכפשת המומחים של דו"ח קינן ומבלי להציג התייחסות עניינית לביקורת. בשיחה עם דבר ראשון אמר: "כל עובד תפעול של המיכל מבין באמוניה יותר משכטמן" (דן שכטמן, זוכה פרס נובל החבר בצוות המומחים). לעומת זאת, הטענה במכתב לגבי סכנת הפיטורים, אותה מזכירות גם ההסתדרות והתאחדות התעשיינים היא טענה שיש לשקול בכובד ראש, כאשר גם המשרד להגנת הסביבה הכיר בה בעקיפין והחליט לתת ארכה של 3 חודשים להיתר הרעלים של חיפה כימיקלים, כדי לאפשר לצרכני האמוניה זמן הסתגלות והכנת חלופות.

ההסתדרות הדגישה שאין היא חולקת על פסיקת בית הדין, אלא רק מבקשת למנוע את ההשלכות הקשות שלו על אלפי עובדים, לו ייושם באופן מיידי. פרופסור קינן טען בדיון המשפטי כי ברחבי הארץ קיימים מיכלים תפעוליים שיכולים להכיל ביחד אספקת אמוניה ל-6 חודשים עד שנה – אם מתעלמים מצורכי חיפה כימיקלים עצמה, וממפעל דשנים. לכן מצבם של עובדי חיפה כימיקלים מסובך ביותר. לפי אתר החדשות Ynet, הנהלת החברה נמצאת במגעים עם משרד האוצר לגבי הקמת מפעל אמוניה בגבול ירדן או בירדן.

בתסריט האופטימלי בעבור החברה, מדינת ישראל תסבסד במאות מליוני שקלים את המפעל, לאחר שכבר התחייבה בעבר לסבסוד של 240 מליון שקלים להקמת מפעל אמוניה במישור רותם, מדרום לערד, ולמתן רשת ביטחון של 480 מליון שקלים אם ייקלע לקשיים – ואף על פי כן, איש לא ניגש למכרז להקמתו של המפעל. התאחדות התעשיינים לא חשה שום בושה לבקש תנאים מיטיבים עוד יותר כדי להביא להקמת מפעל אמוניה בישראל, ואין סיבה לחשוב שבעלי חיפה כימיקלים שואפים לפחות.

פרופ' קינן טוען גם כי החברה יכולה להשתמש בחומצה חנקתית, שהיא מוצר המשך של אמוניה, ולא מסוכנת כמוה, תוך קיצוץ ברווחי החברה. על פי הערכה שהציג קינן ל"דבר ראשון", חיפה כימיקלים מוכרת דשנים ב-600 מליון דולר בשנה, כאשר עלויות הייצור לטון הן 500 דולר ומחיר המכירה נע סביב 1000 דולר. עוד העריך קינן כי הייקור הצפוי ממעבר לחומצה חנקתית הוא כ-100 דולר לטון,  עלות שלדעתו לא תמוטט את החברה. מכיוון שמדובר בחברה פרטית שדוחותיה לא גלויים לציבור, אי אפשר לראות הערכה זו כוודאית, אם כי סביר שעובדי המפעל כן מכירים את המספרים מקרוב ויוכלו להציג אותם במשא ומתן.

הסכנה היא שהנהלת החברה מנסה להתל בכולם – להכשיל את המכרז באמצעות אי מתן התחייבות רכש, לבקש סיוע בהיקף לא ידוע להקמת המפעל בעצמה, בתמורה ל"ויתור" על המיכל. בדיון המשפטי אתמול היועץ המשפטי לממשלה לא גיבה את הנהלת החברה ואמר כי כי האינטרס היחידי החשוב למשרדי הממשלה הוא "ריקון המיכל, בצורה מבוקרת, שתמנע סכנה", ולא הזכיר אף אחד מטיעוני ההנהלה, כולל טיעון "צרכי המשק". גם השופטת נתנאל התעניינה בהשלכות על אספקת אמוניה למפעלים חיוניים אחרים, אך לא תבעה מההנהלה להגן על העובדים, וספק אם זה כלל בסמכותה, במסגרת הדיון הנוכחי.

במצב זה, לעובדי המפעל הצפוני יש כח רב ואחריות רבה. אם יפתחו בשביתה בשליחות ההנהלה, לא יהיה מי שיוכל לרוקן את המיכל בפועל. אם יבחרו לתמוך במאבק הציבורי, פרנסתם תהיה תלויה בהסכמת ההנהלה לחתוך ברווח באמצעות חלופות שונות, היקרות יותר מצורת הייבוא הנוכחית של האמוניה. אם אכן הנהלת החברה מודעת לסיכונים שגורם המיכל, והיא מתמרנת את העובדים לסייע לה מול גורמי האכיפה, ואם כל זה קורה מבלי שיש לה ביסוס מדעי שמפריך את הקביעות של 15 מומחים ישראלים מתחומים שכוללים כימיה, בטיחות, הנדסה כימית, הגנת העורף, ניהול סיכונים והנדסה תעשייתית, הרי שגיוס העובדים לטענה כי "המיכל אינו מסוכן", הוא למעשה הפיכת העובדים לבני ערובה של ההנהלה, ולא יציאה למאבק משותף.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!