"נאצים", "היטלר", "כלבים", "גורילה", "מוסוליני", "פראנקו", "רוצחים", "כובשים", "קים ג'ונג און", "קוצרי איברים", "עלובי החיים", "סוחרי נשים", "דיקטטור", "פשיסטים", "גזענים", "בורים", "חסר אופי" ו"נטול אישיות" – כך כינו לאחרונה שליטי טורקיה את הולנד ואת רוטה – ראש ממשלתה, שמפלגתו זכתה אתמול בבחירות.

נשיא טורקיה, רג'יפ טאיפ ארדואן, לא הסתפק בשמות הגנאי האלו, והאשים שלשום (רביעי) את הולנד בטבח בסרברניצה ביולי 1995, "אין להם דבר עם ציוויליזציה, אין להם דבר עם העולם המודרני, הם אלה שרצחו יותר מ-8,000 מוסלמים בטבח סרברניצה". אתמול (חמישי) אמר ארדואן כי "אירופה פתחה במלחמה בין הצלב לסהר". על הסכם הפליטים עם גרמניה, לפיו היא אמורה לשלם לטורקיה 4 מיליארד יורו ובתמורה טורקיה תמנע ממהגרים להכנס לאירופה, אמר יועצו הכלכלי של ארדואן כי "טורקיה איננה זקוקה לכספי הדמים והג'נוסייד של גרמניה והולנד". על ניצחונו של מארק רוטה בבחירות בהולנד אמר, "הוא ניצח בבחירות אך הפסיד את טורקיה… אין הבדל בינו לבין חירט ווילדרס". ווילדרס מנהיג הימין הקיצוני בהולנד.

לצד המילים יש גם איומים – האימאם הראשי של טורקיה אמר כי טורקיה מוכרחה להתחמש בנשק להשמדה המונית, כולל נשק גרעיני. הנשיא איים לבטל את הסכם הפליטים עם אירופה ו"להציף אותה במהגרים". עוזרו הראשי אף הרחיק לכת, ואמר כי ישלם מכיסו ל 5-10 מהגרים את המסע לאירופה, וקרא לאזרחי טורקיה להצטרף אליו.

מדוע ארדואן נוהג כך?

מעבר לניתוח אישיותו של ארדואן ולהסברים פסיכולוגיים, ניתן ליחס להסלמה שארדואן יוצר עם אירופה שני גורמים: שימוש להשגת מטרותיו במדיניות פנים, ושינוי כיוון במדיניות החוץ של טורקיה.

רג'יפ טייפ ארדואן, נשיא טורקיה (צילום: AP).

מדיניות פנים

בדיוק בעוד חודש יערך בטורקיה משאל עם, בו ידרשו אזרחי המדינה להכריע אם לקבל או לדחות התיקונים לחוקה, שתאפשר לארדואן לשלוט במדינה עד 2029. החוקה התיקונים יעבירו את הכוח בשלטון הטורקי ממערכת דו-ראשית – נשיא וראש ממשלה, למערכת נשיאותית טהורה. הנשיא יקבל סמכויות לבחירת הקבינט, לבחירת חברי הפרלמנט שיכהנו מטעם מפלגתו, למינוי שופטים, וזכויות בתחום החקיקה. בדומה לנשיא פוטין, יזכה ארדואן למעמד של נשיא-על, בעל סמכות שתבטיח לו שליטה.

אליה וקץ בה, לפי מרבית הסקרים שפורסמו עד כה, האומה הטורקית צפויה להכריע נגד שינויי החוקה של ארדואן. זו עשויה להיות הפעם הראשונה, מאז ראשית המאה, בה פונה ארדואן לקלפי ומפסיד. זאת פחות משנה לאחר ניסיון ההפיכה הכושל, שיתכן כי ארדואן ראה בו לנגד עיניו את הסוף, והכריע להלחם על הכסא בכל מחיר, ואפילו במחיר של טיהור אתני או מלחמת אזרחים.

מדיניות חוץ

אתמול (חמישי) הודיע דובר מטעם טורקיה, כי מדינתו החליטה לפרוש מכמה פרוייקטים של ברית נאט"ו. דובר נאט"ו קרא לאוסטריה וטורקיה ביום רביעי לפתור את המחלוקות ביניהן, על מנת שלא לפגוע בברית הצבאית. המחלוקת בין אוסטריה לטורקיה בברית נאט"ו החלה לאחר שאוסטריה דרשה להשהות את תהליך ההצטרפות של טורקיה לאיחוד האירופי בשנה שעברה. מאז, מאיימת טורקיה כי תפרוש מברית נאט"ו, ובימים האחרונים נראה כי החלה ליישם איומים אלה. ברביעי הודיעו רוסיה וטורקיה כי נחתמה ביניהן עסקת רכש למערכת הגנה אווירית מתקדמת מסוג S-400. שר ההגנה הטורקי אמר כי התקיימו מגעים עם חברות נאט"ו על רכישת מערכת הגנה אווירית, אך העסקה שרוסיה הציע הייתה טובה יותר. עוד הוסיף כי טורקיה תשתמש במערכת הרוסית מבלי לשלב אותה במערך ההגנה האווירית של נאט"ו, מה שיאפשר לה ליירט מטוסים של צבאות נאט"ו.

הפניה החדה שטורקיה מבצעת – משותפות צבאית עם אירופה וארה"ב, לשותפות עם רוסיה מתרחשת על רקע גורמים שונים: הראשון שבהם הוא סירובה של ארה"ב להסגיר את פטהוללה גולן, אותו מאשים ארדואן בניסיון ההפיכה. אך גם השהיית תהליך ההצטרפות של טורקיה לאיחוד האירופי, והתמיכה של ארה"ב בכוחות הכורדים בסוריה (בהם תומכת גם רוסיה) מעודדות אותה אל עבר חיבוק הדוב הרוסי. וככל הנראה, גם התגברות המתח בין טורקיה ליוון שכנתה, לא תורמת. סביר להניח שארדואן משתמש בהסלמה עם אירופה על מנת להצדיק את הפנייה החדה מהברית עם המערב, לעבר המזרח.