פרופסור אהוד קינן, מחבר הדו"ח שעסק בסכנות הנשקפות ממיכל האמוניה של חברת חיפה כימיקלים במפרץ חיפה, מודאג מרמת הדיון הנמוכה בנושא. לדבריו, היה אפשר כבר לרוקן את המיכל וגם למצוא לו חלופה, וזאת מבלי לפגוע משמעותית ברווחיות החברות. הוא מזהיר מפני החלטות רגולציה הרסניות שיכולות להתקבל על סמך דיון שטחי. מבדיקת "דבר ראשון" עולם כי גם אם החלופות שקינן רוצה להסדיר "מחר בבוקר" אמנם אינן אפשריות בלוח זמנים קצר, אך העובדה שהן עדיין לא נבחנו ולא מתקיים תהליך הסדרה נרחב, צריכה להדאיג את כולנו.

ראש עירית חיפה יונה יהב ויו"ר ועדת המומחים פרופ' אהוד קינן במסיבת העיתונאים. צילום: ראובן כהן, דוברות עיריית חיפה

הדו"ח, אותו חיבר קינן עם קבוצת אקדמאים נוספים, הוא אחד הגורמים שדרבנו את ההחלטות לסגור את מיכל האמוניה. על בסיסו הוגשו טענות חדשות, ששינו את המוקד בשני דיונים משפטיים, מעיסוק בשאלות מנהליות, לדיון בשאלת הבטיחות. "מדובר בדיונים שטחיים והמצגות שם ברמה נמוכה מאוד" אומר קינן ל"דבר ראשון", "אך הדבר שאליו ראוי להתייחס בצורה יותר רצינית, זה עניין החלופות. יש מסמך שקבלתי מקבוצת מהנדסים, שכולל חלופות יבוא עם תחשיבים כלכליים על סמך נתונים גלויים – הרכב מכירות ועלויות חומרי גלם. הם הגיעו למסקנה שיש לחיפה כימיקלים 3 חלופות מידיות – יבוא חומצה חנקתית, יבוא אמוניה מירדן ויבוא אמוניה במיכלים קטנים (איזוטנקים). אף אחת מהן לא תביא אותם להפסדים. במקום להרוויח 225 מליון דולר בשנה, הם ירוויחו 180 מליון דולר. הם היו רוצים להמשיך להשתמש במיכל – זו משאלת לב. הבעיה היא שבמדינה שלנו אין התרחשות בלתי סבירה, והסכנה הגדולה היא שבעל הבית יחזור מסין ויהפוך את הקערה (קינן מתייחס לרה"מ, כמובן – א.ר.). באמצעות ועדת שרים לרגולציה הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה – להחזיר את האנייה".

המדינה לא יודעת לעשות רגולציה ולכן יש שליפות ?

"הרבה יותר גרוע מזה. בקשת הדחייה לריקון של חיפה כימיקלים היא דיבור כפול משמעות. ברמת בית המשפט הם טוענים שחייבים לדחות את הריקון כי צריך ריקון בטיחותי וזה לוקח זמן וצריך להתייעץ לגבי 600 הטון האחרונים שממוקמים מתחת לברז. בפועל, זהו לא מיכל תקני לאמוניה ואסור היה לאחסן בו אמוניה – הברז היה צריך להיות בתחתית או ברז נוסף בתחתית. אין לו גופי חימום בקרקעית שכל מיכל צריך לאותה מטרה. חסרה גם טבעת פנימית בקרקעית עם חורים כדי שדרכו יהיה אפשר להזרים גז חם אם רוצים. באופן חשוד, המשרד להגנת הסביבה מתיישב מאחורי הדרישות שלהם, ליצור סחבת. אפילו המומחה החיצוני אמר שצריך לחשוב 40 יום כדי לתכנן ו-75 עד 100 יום כדי לרוקן. אפשר לעשות את התכנית של הריקון גם בשעה".

אם אין טבעת ואין גופי חימום ואין ברז, יכול להיות שזה די מסובך.

"בוודאי שיש בעיה, אבל אני כותב כעת חוות דעת שיש בה לפחות 4 אפשרויות לריקון המיכל. החלופה האטית ביותר תיקח בין 9-10 ימים."

הגנת הסביבה הביאו מומחה וזה מה שהם אמורים לעשות.

"המסמך שלו מביך. הוא כתב 8 פעמים שני סיכונים שהוא חוזר עליהם: אם לא יפנו את האמוניה בזמן, זה יגרום לאכזבה בקהילה שגרה בסמוך אליו. הסיכון השני הוא שחיפה כימיקלים יחטפו קנסות מבית המשפט. אלו 'הסיכונים הסביבתיים' שהוא מציין."

"בוא נתייחס לחלופות. הם רוצים למשוך זמן בתקווה שיהיה מי שיציל אותם. תבין, המיכל שייך לחברת נמלי ישראל. התכולה שייכת לחיפה כימיקלים. ברגע שהוא ריק, אסור להם לגשת בכלל למתחם הזה. הם לא צד. הם יאבדו חזקה והוא כבר גרוטאה – איש לא ישתמש בו לעולם. כדי להכשיר אותו דרושה בדיקה, והבודק צריך היסטוריה של בדיקות, שלא קיימת. אף בודק מוסמך לא ייתן לו אישור, אחרי 31 שנות פעילות".

הצעת כחלופה חומצה חנקתית – צריך לייבא פי 5 חומצה, במקום אמוניה, זה ריאלי לייבא חצי מליון טון בשנה? זה גורם לעומס תחבורתי וזיהום אוויר.

"זה לא מדויק. עשינו את החשבון. משקל של חומצה חנקתית ממוססת במים זה משוואה אחרת. במקום מיכלית של 19 טון אמוניה יהיו מיכליות של 30 טון חומצה חנקתית. זה לא נורא. אפשר לפרוק את זה גם באשדוד וזה באמת יותר יקר, בגלל הוצאות הובלה, אבל זה לא נורא גם מבחינה כלכלית. זה יפגע בהם ב-35 מליון דולר בשנה בסך הכל."

בעלי המפעל ג'ולס טראמפ, טען שלא מאשרים שום חלופת ביניים של יבוא, עד שלא תתקבל החלטה על הקמת מפעל.

"אני לא מקבל את הדברים כפשוטם. בישיבה אצל המנחה הלאומי היה מפגש עם כל המסכנים שצועקים שהעסקים שלהם מתמוטטים ויהיה מחסור באמוניה במשק, אבל כשנותנים להם את זכות הדיבור, אף אחד לא קם. היחיד שדיבר זה נדב שחר, המנכ"ל של חיפה כימיקלים. כל אלו שנמצאו במצוקה לא קמו ואמרו שהם במצוקה. במסמך לא קם אף משרד ממשלתי שאמר שצריך את המיכל הזה, או שיש להם בעיה עם אספקת אמוניה. אם המשרד לאיכות הסביבה באמת רוצה לעזור, אז כל מה שהוא צריך זה לסדר את הרישוי של יבוא איזוטנקים. לא יודע למה זה לא קרה עד עכשיו."

בהגנת הסביבה טוענים שלא קיבלו בקשות ולכן הם לא אישרו אותן.

"במקרה הטוב זו חלמאות. אם התאחדות התעשיינים אומרת שהמשק הולך להשתולל בעוד שבועיים, אלפי אנשים יפוטרו ותהיה אפילו התייקרות ביוקר המחיה, אז איפה הם? שיעשו משהו, אז הם דואגים לחיפה כימיקלים ומבקעים את המונופול שלהם כספק אמוניה ? תעיפו אותם לכל הרוחות ותספקו אמוניה".

זה לא תפקידם לספק אמוניה.

"אם מחר בבוקר אני אזמין באתר ALIBABA איזוטנק של מיכל של 12 טון מלאים באמוניה ואשלם באשראי והוא יגיע לנמל בעוד 15 יום. אני לא אוכל להביא כי אין לי אישור של הגנת הסביבה".

"זה צריך להגיע למפעלי ברום, או למקסימה בדימונה. אלו מיכלים מאובטחים. גם אם המשאית נכנסת לתאונה המיכל הזה לא ייפרץ, הוא בתוך כלוב פלדה, הוא קטן יותר ומאובטח יותר מהמיכליות היום. אם למשהו אכפת מהתעשייה במדינה, לא מעניין אותך לבדוק האם אפשר לעשות משהו בעניין? בשביל מה משלמים להם? שיפנו לחברת מקסימה. אם הייתי בתפקיד הזה, לא הייתי בודק אם הם צריכים עזרה?"

"ההבדל בינינו המדענים לכל האחרים זה שאנחנו מדברים במונחים כמותיים. אני רוצה לראות מספרים ותחשיבים – כמה הם מפסידים וכמה הם מרוויחים. להערכתי הם מרוויחים כ-25 מליון דולר בחודש, רווח לפני מס, אז במחילה מכבודם שירוויחו 19 מליון. זה עדיין רווח נאה, הרבה מעבר לכל המפעלים האחרים. אחוז האמוניה בהוצאות הייצור הוא כ-20%. הוצאות הייצור הן בהערכה ב-500 דולר והם מוכרים ב-1000 דולר. הם מרוויחים 100% על ההוצאות. עלות האמוניה היא 100 דולר מזה, גם אם תגדל פי 2, הרווח קטן ל-400 דולר לטון. יהיה להם ממה לקנות דגים לשבת".

אלו טענות כלכליות, לא מדעיות. ראית דו"חות כספיים?

"החישוב מבוסס על מה שהם פרסמו – מסקנות מתוך נפח הייצור, כמויות קניית האשלג ומחיר המכירה ואלו מספרים גלויים. השכר מוערך. מה שלא מחושב בחלופות לגבי חומצה חנקתית, שאפילו משפרת אותה במציאות, זה החיסכון של הוצאות השריפה של אמוניה כדי להפוך אותה לחומצה חנקתית, פעולה שיותר זול לעשות באוקראינה".

ואם יפגע טיל באניה שמובילה חומצה חנקתית?

"זה לא מסוכן. גם לא מדובר בחומצה טהורה. היא בריכוז של 60%, מאוחסנת במיכלי נירוסטה ויש אניות שמוכנות להביא אותה. אפשר להביא מטורקיה ומאוקראינה. אפשר להביא מאיטליה, מיוון, מספרד וגם מאבו-קיר במצרים. כרגע הכי זול זה באוקראינה. אפשר להביא משם וזה כבר נבדק וגם חיפה כימיקלים בדקו את זה".

את חלק מהטענות של פרופסור קינן יש לקחת בזהירות. לחברה עסקית אין רק הוצאות ייצור, אלא גם הוצאות מיסוי, שיווק, הנהלה, ומימון. עם זאת עדיין, ניתן להתייחס לדברי קינן כהערכה אפשרית. בדיקת דבר ראשון לגבי השימוש באיזוטנקים מציגה תמונה פחות אופטימית. לחברת מקסימה, המספקת מיכלי אמוניה קטנים, אין שום יכולת חלוקה. המסוף היחידי שממלא אמוניה היום בישראל נמצא במפעל "דשנים וחומרים כימיים" במפרץ חיפה המחובר בצינור תת-קרקעי לחיפה כימיקלים. הקמת תשתית מילוי מאיזוטנק אינה משימה פשוטה מבחינה בטיחותית, אך ייתכן שקל יותר להביא איזוטנקים למפעל דשנים – על אף המחיר הסביבתי של תעבורה במשאיות – ומשם לספק אמוניה לכלל צרכני המשק.

גם נושא היבוא מירדן עשוי להיות רגיש פוליטית, כפי שניתן ללמוד מהתנגדות הציבורית והפרלמנטרית בירדן לקשרים כלכליים עם ישראל, על אף התמיכה בקשרים אלו מצד הממשלה ובית המלוכה. גם חלופת החומצה החנקתית – שתפתור את רוב התצרוכת השנתית של אמוניה, תשאיר את הבעיה של הצרכנים הקטנים, שחייבים אמוניה ולא חומצה חנקתית. גם אם פרופסור קינן ממעיט בערכם של חלק מהקשיים, יש לתמוה מדוע רוב החברות במשק מעדיפות להמתין ולראות מה יוחלט לגבי חיפה כימיקלים ולא פועלות על מנת לסלול ערוצי יבוא חלופיים. גם אם מדובר בייקור משמעותי, היעדר אמוניה עלול להביא להשבתת בתי חולים, חדרי קירור, ומפעלי תעשיות רבות בישראל ואף מתקנים ביטחוניים. הקריאה של קינן למדינה להכריז על חלופה מחר בבוקר, בלי קשר להחלטה על הקמת מפעל בעתיד, היא קריאה מתבקשת בעבור כלל המשק.

תגובת חיפה כימיקלים לא נתקבלה, נכון לשעה זו.