משרדי האוצר והגנת הסביבה הסכימו על הפיקוח הסביבתי, ונבלמה הפרטת תפקיד היועץ הסביבתי שקודמה בחוק ההסדרים. לדברי המשרד להגנת הסביבה, ההסכמות מגיעות בהמשך להסכמות שהושגו ביחס לסמכות רשות הטבע והגנים לפני שבועיים. עם זאת, טרם הושגו הסכמות לגבי הבנייה בחופים, לגבי התקציב, ובתחום אסדרת משק הפסולת.
אם ההסכמות אכן סופיות, מדובר בהתקדמות גדולה בהבנות בין המשרדים, שבשבועיים הקודמים היו נתונים במחלוקת עמוקה בשל המתווה שקידמו באוצר, כולל התנגדות נחרצת של ארגוני הסביבה.
המחלוקת שיושבה נגעה לפיקוח של המשרד להגנת הסביבה על ועדות התכנון המחוזיות והארציות, ולשתי הסמכויות המרכזיות של המשרד בנושא. הראשונה והעיקרית היא מינוי היועץ הסביבתי, האחראי המרכזי לפקח על העמידה בתנאי הסביבה. כיום היועץ ממונה מקרב המשרד, ונחשב לבלם העיקרי בפני תוכניות לא אחראיות. באוצר ביקשו להפריט את תפקיד היועץ ולהפוך אותו לשכיר של מנהל התכנון, שעליו הוא אמור לפקח. לטענת האוצר מדובר בצעד שיאפשר התייעלות, אולם במשרד להגנת הסביבה טענו שמדובר במצב של "החתול ששומר על השמנת".
הנקודה השנייה שהושגה בה הסכמה היא סמכות המשרד להגנת הסביבה לתקן את התקנות הסביבתיות שעל מנהל התכנון לעמוד בהן. עד היום התקנות נקבעו במשרד להגנת הסביבה. באוצר טענו שיש צורך בתקנות גנריות, קבועות, ורצו להוציא את ניסוחן מידיו של המשרד להגנת הסביבה. במשרד להגנת הסביבה הסכימו על כך והחלו ביצירת תקנות גנריות, אך דרשו שינוסחו בידי המשרד ולא בידי גורמים שמקורבים למנהל התכנון. כעת הוסכם כי התקנות הגנריות של המשרד הן אלו שיקודמו.
מה עוד במחלוקת?
לא הושגו הסכמות בנושא סעיפי הפגיעה בסמכויות הוועדה לשמירת הסביבה החופית (ולחו"ף), אסדרת משק הפסולת והתקצוב. המחלוקת הגדולה ביותר שנותרה היא בתחום הוולחו"ף, שממונה על כלל שטח החופים במדינת ישראל, ובנייה בהם לא יכולה לקרות נגד רצונה. המחלוקת נוגעת לכוונתו של האוצר "לייעל" את הוועדה ולבטל את ועדת המשנה הממיינת שלה. ועדה זו אחראית על בחירת הנושאים שיאושרו אוטומטית, לעומת הנושאים שיעלו לשולחנה. את הסמכויות הללו מבקשים באוצר להעביר ליו"ר הוועדה, שהיא, לפי החוק, נציגת מנהל התכנון.
תחום נוסף שבמחלוקת חמורה, ומשפיע מאוד גם על התקצוב, הוא תחום האשפה. בישראל מחסור הולך ומחמיר באתרי הטמנה לאשפה, מה שגורם להתייקרות שירותי פינוי האשפה. התייקרות זו מובילה בתורה לאחת התופעות הבעייתיות ביותר בתחום הסביבה – שריפת אשפה. עיריות שאינן מסוגלות לשלם על פינוי פסולת איכותי נאלצות להסתמך על חברות מפוקפקות, ואלו נפטרות מחלק מהזבל בדרכים לא חוקיות, בעיקר שריפתו, תוך גרימת מפגע אקולוגי ובריאותי חמור. התופעה נפוצה בעיקר בפריפריה ובשטחים, ובשל מעורבותן הרבה של משפחות ערביות בה, זכתה לשם "טרור סביבתי", אף שמדובר בתופעה פלילית במהותה.
במשרד מעוניינים לקבל תמיכה גדולה מהאוצר במאבק בתופעה, כולל תקציבים לאכיפה ולפיתוח, אולם נכון לעכשיו לא הושגו הסכמות בנושא, בשל חילוקי דעות עם האוצר. במשרד להגנת הסביבה בירכו על ההתקדמויות, והבטיחו להוסיף לפעול כדי לקדם גם את הסוגיות במחלוקת.
