"במקום להקל את הפקקים, הנתיבים המהירים במקרה הטוב עולים כסף ולא משנים, ובמקרה הרע מחמירים אותם", מסבירה סיון שמואלוביץ׳ מנכל"ית עמותת '15 דקות'. "בסופו של דבר מדובר בהמון כסף שמושקע בעידוד רכב פרטי במקום בתחבורה הציבורית".

בדבריה מתייחסת שמואלוביץ׳, להקמתם של הנתיבים המהירים בכביש החוף, שהתקנות להפעלתם אושרו סופית בשבוע שעבר, וצפויים להתחיל לפעול בשבוע הבא. על פי התוכנית הנתיבים המהירים, שיבנה ויתפעל הזכיין הפרטי 'נתיב העיר', ימנו שישה מקטעים מנתניה עד איילון. מקטעים אלו אמורים להיות חינמיים לתחבורה ציבורית ולמכוניות עם שלושה נוסעים או יותר, אך בתשלום עבור כל היתר, שינוע בין 7.12 ל-106.76 שקלים, בהתאם לעומס התנועה. הנתיבים יכללו גם שני חניונים מסיביים, בשפיים ובמבוא איילון, שבהם יוכלו להחנות את הרכב ולנסוע בשאטלים לתל אביב.

אלא שלדעת שמואלוביץ׳, מדובר במקרה הטוב בבזבוז. "כעמותה שחרתה על דגלה לקדם את התחבורה הציבורית בישראל, מדובר בפרויקט שחוטא בעינינו למטרה. אף שלכאורה הוא מאיץ את התחבורה הציבורית, בפועל לא היו צריכים אותו אילו פשוט הפעילו נתיבי תחבורה ציבורית, שעולים הרבה פחות. את כל מיליוני השקלים שהושקעו בו יכלו להשקיע בשיפור התחבורה הציבורית עבור התושבים. במקום זאת, מי שיש לו כסף ימשיך לנסוע, והמוני כלי רכב יישארו על הכבישים. יותר מזה, כשעושים כבישים מהירים, הם מתמלאים בעוד כלי רכב".

התופעה שמתארת שמואלוביץ׳ היא תופעה מוכרת בעולם התחבורה ונקראת 'ביקוש מותנה'. על פי ההיגיון שלה, כל אופן תחבורה חדש שנפתח, כביש או נתיב תחבורה ציבורית, מתמלא לרוב עד שהוא מגיע לעומס שגורם לאזרחים להתחיל לוותר עליו, ואז נעצר. לכן, פקקים משמשים מעין 'חסם טבעי' ורצוי למספר הנהגים על הכבישים, וסלילת כבישים נוספים רק מגדילה את מספר כלי הרכב, ואינה מקטינה את הפקקים. "עובדה שבכביש 1 הנתיבים המהירים לא האיצו את התנועה, למרות ההשקעה הגדולה".

רכב צפונה ושאטל דרומה, במקום רכבת

"הדוגמה הכי הזויה היא שעכשיו יש חניון ענק מצפון להרצליה, אז תושבי הרצליה צריכים לקחת רכב, לנסוע צפונה, ואז לקחת שאטלים דרומה לתל אביב", מסבירה שמואלוביץ׳, "אבל לאנשים האלו יש אוטובסים ורכבות ליד הבית. למה מממנים להם שאטלים שיוצרים זיהום וגודש במקום לממן עוד אוטובוסים נוחים ורכבות נוחות שיביאו אותם מהבית לתל אביב ובחזרה?"

שמואלוביץ׳ אינה מתנגדת תמיד לרכב פרטי. "במרחב הכפרי יש הכרח ברכב, ויש שם גם מקום לפתרונות כמו חניונים המוניים. אבל במרחב העירוני זה רק גורם לנזק".

בעיני שמואלוביץ׳ מדובר בבעיה שהיא חלק מעניין יותר גדול. "המדינה משקיעה תמיד בפרויקטים של רכב. במקומם צריך לתת לאזרח תחבורה ציבורית טובה. הרי יש תקציב תוספות שירות שנועד לתגבר את מספר הקווים והאוטובוסים. אבל משתמשים בו לדברים אחרים". ב-2025 למשל הוקצו כ-250 מיליון שקלים לתגבור התחבורה הציבורית, אולם על פי משרד התחבורה נוצל רק חלק קטן. יתר הכספים הושקעו בחלקם בסבסוד רפורמת 'צדק תחבורתי' של שרת התחבורה מירי רגב, והרבה ממה שנותר הושקע בדחיית ההתייקרות של התחבורה הציבורית בדצמבר.

הפתרון: נת"צים

לדברי שמואלוביץ׳, הפתרון הוא פשוט: נת"צים. "אחת הטענות הנפוצות על נת"צים היא שהם לא נאכפים כיאות. אבל זה לא מדויק. נתיבי פלוס (נתיבים שבהם מותר גם לכלי רכב עם שניים-שלושה נוסעים לנסוע) קשים לאכיפה, אבל לאכוף שכלי רכב פרטיים לא ייכנסו לנת"צ זה קל אם מחליטים. זה גם הכי זול שיש, ומאפשר להשקיע את הכספים בתחבורה הציבורית".

במקום זה, לדבריה, "הפרויקט מקים חניוני ענק, שבהם יוכלו להחנות אלפי נהגים שיקבלו שאטלים, במקום שיוותרו על הרכב. בכסף של השאטלים האלו יכלו להביא עוד אוטובוסים לאזרחים שלא לוקחים רכבת. לטווח הארוך המדינה חייבת לקדם את הקמת הרשויות המטרופוליניות לתחבורה".

הרשויות המטרופוליניות הן פרויקט שנדון בעצלתיים תקופה ארוכה, והיה אמור להיחקק כבר בתקציביה הקודמים של הקואליציה. לפי הרעיון, יאוגדו ערים שונות סביב למטרופולינים המרכזיים במעין רשות-על תחבורתית, שתקבע בעצמה את הפרויקטים והתכנון התחבורתי שלה, מתוך הנחה שהרשויות יתכננו זאת באופן המיטבי. "בישראל המדינה מקדמת את הפרויקטים הגדולים, אבל בשטח לאנשים אין את התחבורה הציבורית שהם צריכים כדי להתחבר אליה. חייבים להאיץ את הקמת הרשויות המטרופוליניות ולהשקיע יותר בתחבורה הציבורית".